אני, סימון וראש העיר: למה החרדים רצים ברשימה נפרדת בקרית אתא

יש תמונות, שמדברות בעד עצמן וכמאמר הקלישאה: שוות יותר מ-1000 מילים. כזו היא התמונה המוצגת כאן:  ראש עיריית קרית אתא יעקב פרץ מארח בסוכתו את נציגי דגל התורה בעיר.

מימינו, אלקנה ויסנשטרן מדגל התורה. משמאלו – גרשון רינדר, נציג פא”י.

מה יש בה, בתמונה הזו, מעבר לעוד תמונת חג שגרתית? אז זהו, שצריך להכיר את הפוליטיקה הפנימית בקריית אתא כדי להבין.

•

 לקראת הבחירות הקודמות לעירייה היו מי שניסו לטרפד ריצה ברשימה חרדית נפרדת, דגל יחד עם אגו”י. הטענה הייתה: למה שלא נתמוך ברשימת הליכוד, וככה נשיג הישגים רבים יותר מראש העיר?

הפעם הראשונה בה ‘העזה’ הקהילה החרדית בקרית אתא לרוץ בנפרד (מלבד ש”ס, שנהגה תמיד להתמודד), הייתה לפני למעלה מ-40 שנה, בתקופה בה הקים רב העיר דאז, הרב שמואל שולזינגר זצ”ל, את כולל האברכים ועם הגעת משפחות חרדיות רבות לעיר.

היו שנים בהן התמודד נציג של תנועת פא”י, ששגשגה אז בכל הארץ. עם גירוד מרשים של קולות היו מצליחים ב’דגל’ ואגו”י להגיע לכמה מאות, לא מספר שהספיק כדי להכניס נציג. עם השנים חל גידול במספר החרדים בעיר, אבל רובם השתייכו לש”ס, כך שהיא הצליחה מאז ומתמיד להציב נציגים משל עצמה.

 ואז הגיעו הבחירות לפני חמש שנים. עו”ד סימון משיאשוילי הרים את הכפפה. באותה תקופה החלו להגיע לעיר זוגות צעירים, הנציגים החרדים גילו מעורבות רבה יותר בנושאי הקהילה, כולל הקמת לשכה לפניות הציבור ועוד, כך שניתוח פנימי הוליד החלטה: שווה לנסות.

הרעיון של סימון – חרדי, תושב העיר ואיש הקהילה הגרוזינית, מה שהוביל גם בקהילתו להצבעה – היה לנסות למשוך קולות מסורתיים לטובת הצבעה למפלגה החרדית-אשכנזית המאוחדת. מפלגה ‘לא סקטוריאלית’, כזו שעוזרת ‘לכולם’. אמר – וגם הצליח.

1200 קולות שהצביעו למפלגה החרדית היו בהחלט הישג מרשים. הפעם מקווים החרדים בעיר להגיע להישג כפול ואף למעלה מכך.

סימון, הממוקם במקום הראשון ברשימה, מוכר בעיר. במהלך השנים נהג לסייע הן בחתימות חינם עבור מסמכים הדרושים לאברכים, הן בייצוג משפטי והן בתמיכה כללית. הוא גם מי שהקים את השיעור המרכזי בדף היומי בעיר, ונחשב כפעיל חברתי מוכר בכל המגזרים. בבחירות הקודמות רשם היסטוריה ו’כבש’ מקום במועצת העיר, כך שלציבור החרדי הייתה כתובת שפעלה וגם עשתה.

במקום השני הוצב אלקנה ויסנשטרן, גבאי בית הכנסת הגדול,  ומי שפתח את הלשכה לפניות הציבור. הוא מקורב ומקושר להרבה גורמים.

•

רבים היו מי שניסו לשים רגליים למפלגה, ביניהם מי שחששו כי ריצתה תפגע בסיכוייה של ש”ס המקומית. החשש הוזם כאשר ש”ס הגדילה את כוחה משני מנדטים בעבר לשלושה בקדנציה האחרונה.

היו בעיר גם מי שסברו שנכון יהיה להמשיך ולהצביע לליכוד, כפי שנהגו כל השנים. ההיגיון שעמד מאחורי הגישה הזו היה פשוט: למה להמר? מדוע להסתכסך עם ראש העיר, שנפגע מהצעד?

אבל רוב הציבור החרדי, בהוראת ראש הישיבה הגראי”ל שטינמן זצ”ל ויבדל לחיים הגר”ח קניבסקי, הצביע למפלגה החרדית, שהצליחה, כאמור, להכניס נציג.

 מטבע הדברים, ראש העיר עצמו, לא התלהב אז, בלשון המעטה, מהמהלך. תמיד עדיף שחרדים יצביעו לליכוד, מאשר שירוצו לבדם. כיוון שכך, במשך תקופה לא קצרה שררה חומת חשדנות בין הצדדים. אלא שסימון הצליח עד מהרה להפוך אותה ליחסי רעות מרשימים. ראש העיר למד שהנציג החרדי נאמן לו במאת האחוזים, ששווה לעשות קואליציה עם חרדים, וששום נזק לא קרה מאז הבחירות.

נראה כי כיום, לאחר קדנציה של שיתוף פעולה פורה בין נציגי דגל ואגו”י לבין ראש העיר יעקב פרץ, החששות הופרכו וההערכות הן כי גם ראש העיר מבין שהמפלגה חשובה ואין בה משום צעד  נגדו.

הפעם, כשהם מקווים להישג גדול יותר מהפעם הקודמת, הפיקו בקרית אתא רשימה (גרנדיוזית, אבל תמיד יפה לקוות) הכוללת עשרה נציגים, ממגזרים חרדיים שונים:

1. עו”ד סימון מושאשוילי

2. אלקנה וייסנשטרן

3. דורון בנעים

4. נתנאל פחימה

5. שמעון דונט

6. יעקב קרלינסקי

7. אילן חוטובלי

8. יחזקאל סלומון

9. בנימין רקוב

10. אברהם אטיאס

שימו לב למגוון. אשכנזים, ספרדים, אברכים לצד חרדים עובדים.

•

כשהגעתי לפני כשנה לעיר, לצורך הכנת כתבת צבע, הובילו אותי סימון ואלקנה אל לשכתו של יעקב פרץ בעירייה. כשיצאנו, ביקשתי מהם, תשפכו את האמת. איך הוא? איך הוא עבור החרדים בעיר? היו להם רק מילים טובות לומר עליו.

“היחסים בינינו לבין ראש העיר יעקב פרץ הנם יחסים של אמון וכבוד הדדי”, אמרו לי אז.

את ריצתם הנפרדת הסבירו כדאגה ושמירה “על קהילת האברכים מכל המגזרים ובמקביל להשתדל להגדיל את מספר האברכים שמגיעים לקרית אתא”. הא, ותו לא. שום חתירה.