איך משפחה הציג ‘ראיון בלעדי’ עם טראמפ. וגם המתחרה ‘עמי’ מארה”ב
1.
מאיגרא רמא לבירא עמיקתא – זו ההגדרה הטובה ביותר למראה העיתונים החרדיים של סופהשבוע האחרון, פרשת קדושים.
אחרי הררי ניירת, חוברות עבות כרס, ושפע של כתבות מרתקות, היה השבוע היבול דל ביותר. מגזין בקהילה בן 56 עמודים בלבד, ואפילו מגזין משפחה הסתפק ב-72. ביומונים הסתפקו בהרבה פחות.
גם מבחינת ההישגים, הנפילה הייתה חדה. רק שניים מצאתי: האחד – ראיון משותף של שר החינוך נפתלי בנט עם שר הבריאות יעקב ליצמן (יצחק הורביץ המשובח בבקהילה) והשני – ראיון עם המועמד הרפובליקני דונאלד טראמפ (ישראל בסר במשפחה).
אלא שגם באשר להישגים אלו יש להסתייג.
הראיון המשותף עם השרים לא נולד אלא תוך כדי סיור אליו התלווה הכתב. בשבוע שעבר יצאו ליצמן ובנט לביקור פתע בבית ספר בלוד, אותו יזם יו”ר הבית היהודי. הורביץ מתאר את הסיור, מספר על התלמידים, על האווירה בכיתה ותוך כדי, הצליח להושיב את השניים לכמה דקות של שיחה. כתבה טובה? כן. הישג גדול? ממש לא.
התיאורים עצמם, צבעוניים ויפים. הנה אחד מהם, רק לדוגמה:
“הילדים החלו לקפל את דפי העבודה שלהם, לסגור את מחברות הלימוד, לפנות קלמרים ולהתחיל בחלוקת מנות סעודת הצהריים הארוזה במגשיות פלסטיק קטנות. ואז נשמעה נקישה על הדלת. היא נפתחה ומעברה הציץ ראש מוכר – חיוך מאוזן לאוזן, קודקוד קרח וכיפה סרוגה. ואז הופיע עוד ראש בפתח, מזוקן וחבוש בכובע חסידי גוראי”.
בשער, אגב, זה לא מה שהוצג. לא נכתב שם כי מדובר בראיון תוך כדי סיור, אלא מופיעה תמונתם בחדר מלא ספרים (אולי ספרית בית הספר) תחת הכותרת: “ברית שרים – ליצמן ובנט בראיון משותף ראשון במלאת שנה לבחירות”.
אולי היה מתאים יותר: במלאת “כמה דקות לסיורם המשותף”.
גם במשפחה ניסו להציג את הראיון עם דונלד טראמפ כהישג וכ’ראיון בלעדי למשפחה’.
קוראי משפחה בישראל אינם יודעים, אבל את הראיון העניק מי שנותר לבדו במירוץ של המפלגה הרפובליקנית למשפחה בגרסה האנגלית.
אלא שראיון ‘בלעדי’ עם המועמד הצבעוני הוצג גם, אבוי, במתחרה היוצא לאור בארה”ב – המגזין ‘עמי’.
כותרת שער יומרנית כמו “דונלד טראמפ, המועמד הרפובליקני המוביל לנשיאות ארצות הברית, עונה בראיון מיוחד ‘למשפחה’ על כל השאלות הקשות” יוצא קצת מגוחך לנוכח העובדה שהכתבה ברובה עוסקת במה שניתן להגדירה פרטי ויקיפדיה על האיש, ובתוכה משולבות שאלות מועטות. בטח שהכתבה אינה ממצה את השאלות הקשות שניתן להפנות אליו.
‘ראיון בלעדי’ גם המתחרה ‘עמי’
למרות שלא חקרתי, ניתן לשער כי מדובר בסיור של מספר כתבים במטה של טראמפ, ואחר כך התיישבו הללו, כבסרט-נע, להציג שאלות.
דבר נוסף בלט: מדובר בכתבה לא ממש אקטואלית, שכן ‘הראיון’ התקיים בשבוע שלפני חג הפסח, עוד לפני הבחירות בניו יורק – והרבה לפני הבחירות באינדיאנה בשבוע שעבר, בחירות שלאחריהן הפך להיות לא מועמד “מוביל” אלא המועמד הרפובליקני היחיד והמנצח.
תוצאה זו הייתה ברורה כבר ביום רביעי בבוקר, יום לפני שהעיתון הגיע אל דוכני העיתונים.
2.
הנה, למשל, כתבה מרתקת נוספת, באמת מעניינת, אך כשמתעניינים קצת מבינים שמדובר בהונאה, במובן מסוים.
נתחיל בכותרת השער: “לשמור על מפלצת – עמרם לוסקי, השוטר שליווה את רב-המרצחים אייכמן מהלכידה עד התלייה: שחזור דרמטי”.
דרמטי יכול להיות משהו שמעולם לא נחשף. אבל כשמדובר בשחזור שנעשה בפעם-המי-יודע-כמה, עוברת הדרמטיות אל סל המחזור.
מתברר שביוני 2012 העניק לוסקי שחזור דומה, אם לא זהה, למעריב. בכלל, בשנים האחרונות הוא מופיע בכל רחבי הארץ כמרצה מבוקש, המספר את קורות הימים בהם שמר על אדולף אייכמן בתאו בארץ.
מאחר ואין כל תמונה של הכתב, שלומי גיל, עם לוסקי בביתו שבנתניה, אין לי אפילו דרך לדעת אם מעט השאלות שנשאל האיש (מלבד יתר הסיפור המופיע כבר במעריב) אינן טלפוניות, ומלבד המשפט “כשאנו פוגשים אותו בראיון מיוחד בביתו בנתניה”, אין שום דרך לדעת אם אמנם נערך הראיון במקום המובטח.
משפחה מקפיד להציג תמונה של כתביו עם מרואייניהם, כפי שעשו בשתי הכתבות הקודמות לכתבת לוסקי, תמונתו של אריה ארליך עם הגר”מ דייטש בעמ’ 16 ותמונתו של ישראל בסר עם טראמפ.
כך או כך, הסיפור עצמו מרתק.
3.
מי שמכיר קצת את ההיסטוריה של שנת תשמ”ט וצפונה הופתע מאוד לקרוא בטורו של יעקב ב’ פרידמן בבקהילה, על אהבת הנפש השוררת בין ראש ישיבת סלבודקה הגאון רבי דוב לנדוי לבין הגאון רבי שמואל אויערבך .
עד לפני כ-25 שנים, שררה ידידות עמוקה בין השניים. עד שראשי ישיבת סלבודקא, וביניהם הגר”ד לנדוי, נהגו לכנות את הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך זצ”ל ‘אבוה דשמואל’, על שם בנו.
אלא שאז, באותם ימים, נחשף מכתב שנועד להיות חסוי והתפרסם ובו מתח הגר”ד לנדוי ביקורת על הנהגת הגראמ”מ שך זצ”ל, ובין השאר גם על הקמת מפלגת ‘עץ’. בתגובה שיגר הגר”ש אויערבך מכתב מחאה ל’יתד נאמן’. מאז, הקפיד הגר”ד לנדוי שלא לפגוש את הגר”ש אויערבך בשום הזדמנות, כשהשניים אינם מדברים זה עם זה, מטוב ועד רע.
לאחרונה ניסה הגר”ש לשלוח מכתב פיוס אל הגר”ד לנדוי, אך האחרון אפילו לא הסכים להציץ בתוכנו.
על הרקע הזה, קבלו את הקטע של יעקב ב’ פרידמן בבקהילה, שנסע ביום רביעי של חול המועד יחד עם משפחתו “להקביל את פני מו”ר מרן הגר”ש אויערבאך”.
תחילה הגיש לו את ספרו – “בהגיגי תבער אש”. הגר”ש פתח את הספר, עלעל בו ואז אמר: “סיפרו לי אתמול שכתבת על הגאון רבי דוב לנדוי למה זה לא מופיע כאן?…”
פרידמן ניצל את ההזדמנות. מאיפה החלה ההכרות של הראש ישיבה עם רבי דוב לנדוי? – שאל.
“נפגשנו פעם בבית הבראה של ‘ועד הישיבות’. דיברנו שעות ארוכות בלימוד. ואז נפשי קשורה בנפשו…”
הראש ישיבה ידיד טוב שלו? – שאל פרידמן, שמן הסתם לא נעלמו מידיעתו האירועים הרבים במהלכם נפרם הקשר ואהבת הנפש.
“הכי טוב שיש. הכי טוב שיש! נפלאה אהבתנו!…”
קשר החיבה והידידות נותר גם היום? – שב פרידמן והקשה.
“היום. ואתמול. ומחר. תמיד! תמיד!”
ולא נוסיף אף מילה מיותרת.
4.
אני מסכימה עם יעקב ריבלין בבקהילה כי חודש של סכסוך עקוב מדם ערב בחירות תשמ”ט הביאו לשקט ולאחדות של שנים.
מה שאומר, שכדאי להיפרד (דגל ואגו”י ) לקראת הבחירות המקומיות הבאות: יהיה קרב חודש, אבל אחר כך תוכרע המערכה ויוכרעו הנתחים של הצדדים.
“צריך לאתחל את העסק מחדש כדי לגרום לו לעבוד שוב כמו שצריך”, הוא סבור – ובצדק רב.
כפי שהערכתי השבוע בחרדים 10, סבור גם ריבלין ש”הביקור המשותף (ליצמן ופרוש בביתר עילית) סימל יותר מכל את האחדות החדשה בין שני האישים ובין הסיעה המרכזית לשלומי אמונים.
“הביקור המשותף היה שיאו של מהלך התקרבות בין שתי הסיעות ובמיוחד בין העומדים בראשן”.
הליכה נפרדת, “בבחירות המוניציפאליות הבאות”, היא הדרך לאחד מחדש את שתי הקצוות המסוכסכות כיום, אגו”י ודגל.
“גם אם באיזה מקום רשימה חרדית תישאר בחוץ, שום אסון לא יקרה”.
מאחר ובחירות המוניציפליות יתקיימו בעוד שנתיים וחצי,הייתי מוסיפה וממליצה לבדוק אפשרות להליכה נפרדת גם לקראת הבחירות לכנסת.
יהיה מעניין, תהיו בטוחים. וכמו תמיד, הכול מתחיל בטורי פרשנות של עיתונאים (ועיתונאיות)…
5.
לא יודעת מה אתכם, אבל בכל הנוגע לסיור בביתר עילית, אהבתי יותר מכל את התיאור של שמעון ברייטקוף במשפחה.
“רק השמש יצאה לטיול קצר וראשי הסיעות ליצמן ופרוש יצאו שלובי זרוע. מחויכים כפי שלא היו מחויכים מעולם, לנשנש ירקות ופירות בלשכת ראש העיר הכי מזוהה עם ‘שלומי אמונים’ – מאיר רובינשטיין (הלו, מה עם שרוליק ג’ניור באלעד? חשבתי שהוא הכי מזוהה עם שלומי אמונים…- ש.ר.).
“אילו הצמד הזה היה ליטאי, היה עוד אפשר לחשוב שהם בפגישת שידוכים. החיוכים, הכיבוד המאופק, המארח סמוק הלחיים – מזכירים אחת לאחת את הסצנה המוכרת לכל בחור ישיבה ליטאי מתקופת שידוכיו”.
ואיך אמר ברייטקוף? “נניח לנהרות הדם הרע שזרמו בין שני האישים הנכבדים הללו ולהבטחות הנחרצות על סגירת עיתונים כאלה ואחרים עד לחג הפסח של שנה כלשהי…”
אהבתי.
6.
שימו לב לעוד חוות דעת מעניינת של ברייטקוף:
“השותפות מיצתה את עצמה. השותפות הזו (שלומי אמונים-דגל התורה – ש.ר.) הניבה ל’שלומי אמונים’ שלל כמעט בלתי נתפס. גם מאיר רובינשטיין וגם ישראל פרוש – שני ראשי הערים מטעם ‘שלומי אמונים’ חייבים את תפקידיהם לשותפות האמיצה עם הליטאים שבמשך תקופה ארוכה היו הפרה החולבת של הסיעה הירושלמית המורעבת.
“עכשיו, כשהגיעה עת התשלום על כל השפע שהונחת עליה – השותפות הזו הופכת ממניבה למעיקה… תעצרו כל הולך רגל ב’זכרון משה’ והוא יסביר לכם שבירושלים שותף טוב הוא שותף שנותן. כשהוא מתחיל לבקש – צריך להתחיל מהר מאד לחפש שותפים חדשים.
ו’דגל’ נתנה ונתנה – ועכשיו, רחמנא ליצלן היא עוד עשויה לבקש”.
7.
את אחד הסיפורים היותר טובים של השבוע מצאתי ביתד נאמן. תחת הכותרת “מול האצבע לחיים” מגוללת הכותבת י’ פריינד את סיפורו של אחד מהקוראים, שהתקשר כדי לספר.
משפחה שגדלה בשיכון ד’ בבני ברק, גדולה במושגים של הימים ההם (8 נפשות) של לפני 60 שנה. “בכל בוקר היינו הולכים למכולת לקנות שני לחמים, לחם אחד לא הספיק לנו, אבל לאמא היה כלל ברזל: לא קונים את שני כיכרות הלחם באותה המכולת.. לא לבלוט יותר מדי.. היינו הולכים למכולת של שולמזון ששכנה ברחוב בן זכאי 4 איפה שהיום חנות הירקות, וקונים אצל שולמזון כיכר לחם אחד. אחר כך היינו ממשיכים למכולת של פוקס ברחוב ירושלים וקונים את כיכר הלחם השני…”
כשהאמא הגיעה לאושוויץ הייתה נראית צעירה. “ילדות במראה כמו שלה נשלחו באופן אוטומטי למשרפות. אבל אמא רצתה לחיות… היא דחפה ניירות לתוך סוליות הנעליים שלה כדי שתיראה יותר גבוהה וכך היה – היא נשלחה לצד השני, לעבודה!”
בת שמונה עשרה הייתה כשנישאה לאבא, שהיה מבוגר ממנה ב-12 שנה. החברות היו צוחקות, “כשכולנו נהיה מבוגרות בעלך יהיה זקן ואולי בכלל כבר לא יהיה”. אבל אמא חייכה, “וכשכל חברותיה כבר היו אלמנות לאמא עוד היה בעל להכין לו צלחת מרק ולחכות לשובו”.
מרתק.
-
העיקר שקראנו ונהננו
