מפחיד: חולים מזעיקים את מד”א, אבל למתנדבים לוקח ימים לבוא

1.

חשבתם שתתקשרו למד”א, תגידו את מילת הקסם ‘קורונה’ ואופס, הם יופיעו בביתכם? תשכחו מזה.

אמש אושפזה תושבת קריית ביאליק בת 69 בחדר מבודד בבית החולים ‘בני ציון’ בחיפה, לאחר שבבדיקה התברר כי נדבקה בנגיף הקורונה. לדבריה, כפי שפורסם באתר ‘מיינט’, היא עוסקת בהתנדבות במועדוני קשישים בעיר. אחרי ששבה מחו”ל חשה בתסמינים של שפעת: חום, שיעול, הגוף כאב כולו, תחושה כללית לא טובה.

לדבריה, וכאן מתחיל הסיפור שלנו, לקח לאנשי מד”א יומיים להגיע אל ביתה. בסוף הם הגיעו, ממוגנים, ופינו אותה לבית החולים.

למה לקח כל כך הרבה זמן, ואיך לוקחים הימור כזה? חכו. זה לא הסיפור היחיד.

2.

קבלו עוד סיפור. הפעם אשה חרדית.

ביום שישי היא התעוררה עם כאבי שרירים ברמת כאב הזויה, פלוס חום שהחל ב-8.1 וטיפס עד 9.7.

למחרת הצטרפו גם שיעולים יבשים, כל-כך עזים שהקרינו לגב. ביום השלישי נוספו שריקות קלות בנשימה. הבעל שוהה בבידוד, האישה לא שמרה על מרחק סטרילי ממנו (ממש לא בסדר, אבל נתרכז בסיפור).

טלפון למד”א. לא, היא לא שבה מחו”ל, גם לא באה במגע ישיר עם חולה קורונה. כיוון שכך, הם שללו את האפשרות שנדבקה בנגיף ושלחו אותה למרפאה בקהילה.

שימו לב, חשד כלשהו: אבל שולחים אותה להסתובב ברחוב חופשי. הרופאה בקופה ניסתה לבדוק, להבין מה קורה, ואז אמרה: לא מבינה למה מד”א שלחו אותך לכאן, את מסכנת את כולנו. היא שיגרה את הגברת עם הפניה לצילום ריאות.

עכשיו, שמישהו יסביר את ההיגיון. ואם הגברת נחשפה איפשהו לשיעול של מישהו נגוע? למה לא לשלוח אליה הביתה בדיקה, כדי לשלול את האופציה של קורונה?

נכון לרגע זה היא עדיין חשה “זוועה”, אבל אף אחד לא מוכן לאשר לה בדיקה. למה? “כי לא חזרתי מחו”ל”.

כלומר, זה עובד הפוך? רק מי שחזר מחו”ל, או מי שיודע בוודאות שפסע במקום בו שהה חולה – רק הוא חשוד? מי שיש לו תסמינים ‘כבדים’ לא הופך לחשוד בעת הזו?

לכאורה, זהו המצב, עכשיו תחפשו גם את ההיגיון.

3.

ועוד אחד.

זה החל בהודעת וואטסאפ בקבוצה כיתתית. סטודנט חרדי כתב לחבריו שאביו נדבק בקורונה, שגם הוא כפי הנראה נגוע, רק שלו עצמו אין תסמינים.

החברים שישבו איתו באותו חדר ביום הלימודים האחרון היו מודאגים. אחד מהם התקשר למד”א, ושאל מה עליהם לעשות.

“לא צריך להיות בלחץ”, השיבו לו במוקד, “יותר אנשים מתים משפעת”.

שמעו, לא נכנסו לבידוד, אבל כעבור כמה שעות הגיעה הודעה מהמוסד הלימודי: כנסו לבידוד…

4.

אבל קבלו את הסיפור ההזוי מכולם.

חרדית ירושלמית שבה מחו”ל, מיעד שנכלל ברשימת המדינות שלגביהן יצאה אזהרה.

“חזרתי מצרפת ביום ראשון שעבר. איש עדיין לא ידע שצרפת שייכת לרשימת המדינות המצריכות בידוד, אז עד יום חמישי הסתובבתי כרגיל. בחמישי הודיעו שצרפת נכללת, נכנסתי לבידוד בבית. בעלי והילדים נערכו, אמא מבודדת, מכינים שבת.

ביום שישי התחלתי להרגיש זוועה. משהו דומה לשפעת, אבל הרגשתי שאני הולכת למות. לא רציתי להדאיג את כל המשפחה, אז סיפרתי רק לבעלי, והוא שמר על סודי.

שמר, אבל למד”א התקשר. הם אמרו מיד: ‘אנחנו מגיעים’.

אמרו, ולא הגיעו.

בעלי התקשר בשנית, שוב חזרו על מילת הקסם: ‘נבוא’. אבל לא באו.

התקשר בשלישית, ואמר: ‘תקשיבו, זה חמור מאד! אקמול לא עוזר, נורופן לא עוזר, יש חום, קשיי נשימה בכל התקף של שיעול’. הפעם אמרו: ‘תכיני תיק, מיד מגיעים.

הכנתי תיק, לא באו.

לא באו…פתאום נזכרתי בקוקטייל הקסם שהועיל לי אחרי ניתוח קיסרי, איבופן פלוס 2 אקמול, אחרי חצי שעה הרגשתי טוב.

מאז זה עבר למשהו דמוי שפעת שגרתית, כמו כל מחלות השפעת שהיו לי בעבר. במהלך השבת עבר כמעט לגמרי”.

5.

במוצ”ש פניתי לדובר מד”א.

לשבחו ייאמר שבדק באופן יסודי את הסיפור, הקשיב לכל השיחות, ושב אלי עם המידע לפיו התקשרו אליה אחר כניסת השבת, אולם היא לא הייתה זמינה (חרדית, כבר אמרנו) ולכן לא יכלו להגיע.

כלומר, אנשי מד”א אינם מגיעים ללא תיאום מראש, אם לא ידעתם.

לא אלאה אתכם בפרטי ה’כן הגיעו, לא הגיעו’ (תיאמו הגעה לשעה מאוד מאוחרת בלילה, לבקשתה. כפי הנראה כשהתקשרו היא כבר ישנה, כך שהסיפור נדחה ליום ראשון. כששוחחתי איתה ב-4 אחר הצהריים, איש עדיין לא הגיע לקחת בדיקה….מתי הגיעו? ב-7:30 בערב.

ומה בעצם היה לנו כאן? ארבעה ימים הסתובבה אשה ליד ילדיה, ליד בעלה. כל אחד מהילדים הלך בבקרים למוסדות הלימוד. אם היא אכן נגועה בקורונה קיים חשש שהם נדבקו בימים הלו (מחמישי הייתה בבידוד). כשבעלה סיפר, בחמישי בערב, שהיא פיתחה תסמינים וחולה, נורות אדומות היו אמורות להבהב, אבל הטיפול נראה אדיש למדי.

6.

אז נכון, מד”א מוצף בפניות, אנשים מתקשרים בלי סוף, מאות אלפים כנראה, מערך המתנדבים של הארגון לא ממש יכול לעמוד בעומס. (כאן המקום להצדיע להם על עבודתם, רק חבל שהם לא נעזרים במתנדבי ‘איחוד הצלה’, לפחות בעת חירום זאת, אלא שתהיה זו ‘כפירה’ לנסות לומר להם מילה על הצעה כזו).

נכון גם שהבדיקה יקרה וכדי לשלוח את מד”א לבצע אותה צריך אישור של רופא מחוזי (היה אישור רק בשישי), ומד”א אמור להגיע ‘תוך 48 שעות’, לפי דרישת משרד הבריאות (תוסיפו לזה את הבדיקה עצמה, משטח גרון, שתוצאותיו מגיעות תוך כמה ימים! זה לא מיידי).

אבל אם אכן ההדבקה כל כך מבהילה, החשש כל כך גדול (עד כדי איסור גורף להגיע ארצה ממדינות מסוימות ובידוד למי ששב מחו”ל) – ההזנחה של ביצוע הבדיקה לא נראית קצת תמוהה? לא בוער לדעת אם הגברת חולה בקורונה? לא בוער לדעת אם ילדיה ובעלה זקוקים להיכנס לבידוד אף הם? לא בוער לדעת אם אסור להם להגיע למקומות הלימוד?

אז אולי הקורונה, לא באמת כל כך מפחידה?

מאוסף הסיפורים הזה, זה הרושם שהתקבל אצלי. מצד אחד, מטילים הגבלות גורפות ‘ליתר בטחון’. מצד שני, לא לגמרי מסוגלים להתמודד או שלא באמת סבורים שמדובר במגיפה כל כך קשה.

שמעתי עדויות של רופאים, הסבורים שמדובר במגיפה היסטרית, אבל גם עדויות של מי שמפקפקים בכל ההגבלות שמוטלות על אזרחי המדינה מידי יום.

איפה האמת? אולי באמצע. מתי נדע? רק ימים יגידו.