מאסטר שף עם גדול החזנים • סודות המטבח של בן-ציון מילר

אם משתתפי הפסטיבל בקרקוב היו רגילים לראות את החזן העולמי בן ציון מילר כחזן שבשנים האחרונות הופיע רבות מעל בימות המופעים והקונצרטים בפסטיבל המקומי, הרי שהשנה נכונה להם הפתעה רבה.

במסגרת תוכניות הפסטיבל, הנחה החזן בן ציון מילר את הסדנה הקולינרית היהודית, בה סיפר על המסורת הקולינרית של משפחתו ועל האוכל והטעמים שהיו בילדותו, ושעם השנים הפכו להיסטוריה ולמסורת במשפחתו החסידית.

באתר הפסטיבל נכתב: “בין היתר, יעביר החזן בסדנה את המתכונים המיוחדים של משפחתו, ממתכון ההמבורגר של אמו ועד מתכון תפוחי האדמה השרופים המיוחדים. תוך סיפור אינטימי ואישי על המטבח האשכנזי, בשילוב טעימות של מאכלים מסורתיים שהוכנו במיוחד ע”י החזן מילר”.

רעיון שילובו של מילר בסדנה קשור לעובדה שמעבר לזה שהוא משמש כאחד החזנים הגדולים שקמו בדור האחרון, הוא גם נודע בכישורים הקולינריים הייחודיים שלו.

הצ’ולנט הפולני של החזן מילר

פרופ’ חביבה פדיה מהמחלקה להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת בן גוריון, יצאה ב-2010 לקרקוב לצורך מחקר שערכה על חסידויות פולין. את רשמיה היא כתבה במאמר ארוך בעיתון הארץ.

בקרקוב היא פגשה בחזן שהוא גם חסיד וגם בשלן, וכך היא מתארת:

“במלון הקטן שנקרא “עדן” אנו מתארחים יחד עם משפחת החזן בן ציון מילר מחסידות באבוב. הוא ובני משפחתו יקיימו לעיני הקהל שבא לפסטיבל, פולני ברובו, טיש המבוסס על ניגוני באבוב. ובערב שבת ערכו חסידי באבוב גם טיש במלון הפולני עצמו לבושים כדת וכדין בקפוטה ושטריימל. בן ציון הממולח בעל קול המלאך הוא גם בשלן נהדר. הוא עבר לנגד עיני עם מגש עמוס בארבע פשטידות תפוחות חומות-זהובות וממולאות היטב, וריח של בשר מתוק מתובל בקינמון בצל וצימוקים עלה מהן.

“מה יש בצ’ולנט. הסבא רבא של בן ציון יכול היה לפגוש בקלות את החייל האמיץ שווייק, שהסתובב לו במלחמת העולם הראשונה בגליציה, ולהתחרות אתו ועם הטבח האוקולטי שלו החובב בישול של צ’ולנט על בסיס אווז ממולא. בן ציון מילר עצמו רכש חדרים ברובע ועם הגיעו לפסטיבל הוא התגלה כבשלן מעולה המכין צ’ולנט פולני דומה, וקולות הטיש בקעו בערב שבת מן המלון הממוקם ליד בית הקברות.

“לשולחן התקבצו כל בעלי הנקודה היהודית מכל כיוון שהוא. צירוף המלים “מגזר חברתי” אינו קיים כאן. בנקודה מדומיינת זו של כמו-גאולה לרגע. אפילו אני לא הוקציתי הצדה ובן ציון שוחח אתי בהתלהבות ובפתיחות על אף שאני אשה. אלא שעכשיו האינות והריקות אינן פורמולה מיסטית אוקולטית, כמו אצל הטבח של שווייק, אלא העובדה המרכזית החברתית-היסטורית של היהודים בפולין, והצ’ולנט שהוגש כאן לתפארת נהפך להיות הסמל של הנוכחות המלאה”, מסכמת פדיה את החוויה.