הגרש”מ עמאר: “הולך בדרכו של הרב משאש שדמותו איחדה את ירושלים”

קשר הדוק ומיוחד היה להגרש”מ עמאר עם הגר”ש משאש זצ”ל, מי שכיהן כרבה הספרדי של ירושלים כחצי יובל שנים.

בשבוע האחרון חשף הראשל”צ טפח מהקשר וסיפר על ההיכרות רבת השנים: “למעשה, מיום שנולדתי היה כבר דיין בקזבלנקה במרוקו. תמיד הזכרתי, כשהיינו יוצאים עדיין עם הסינר של בית הספר, כפי שהיה מקובל שם ועם הילקוט, הוא היה יוצא מבית הדין עם רבי משה מלכה, רבי יצחק חזן, רבי חיים שושנה ורבי בן עמרה, והוא, כמלך בגדוד.

“והגויים, היו עומדים כולם באימה ופחד. הדמות הנפלאה הזאת, האצילית הזאת, אין אחד שלא נמס מלראות אותו. אם בשבת היה עובר והערבים היו עם סיגריה, מיד דאגו למחות את זה באיזה צורה. ערבים אסור להם לשבות, אבל אי אפשר בפני הרב משאש”.

הגרש”מ הוסיף בגעגועים: “כזה היה האיש וזכינו שירושלים עיר קדשינו ותפארתנו התעטרה באיש גדול כזה שישב בבתי הדין ושפט את ישראל קרוב לשבעים שנה וזכה שעד גיל 97 – הוא נפטר בשבת הגדול וביום שישי עוד כתב תשובה – היה הולך על רגליו ורואה בעיניו, והיה דוגמה ומופת לתורה, לאהבת תורה, לאהבת ה’, לאהבת הבריות מה שאי אפשר לתאר.

הראשל”צ – שקיבל את הסכמתו לספר ‘שמע שלמה’, וזכה ממנו לתארים “שלמה המלך, ענוותן כהלל, משנתו קב ונקי” – סיפר כי נהג להתכתב בהלכה עם הגר”ש.

בהקשר לכך סיפר: “היה אומר לי ‘רבי שלמה, לא יודע מה קרה בזמן האחרון שהלילות התקצרו. אני מתחיל ללמוד (והנה) מאיר הבוקר…’

“כשאני נזכר בזה כל בשרי נעשה חידודין, שמעתי את זה מפיו בין חמש לשבע פעמים, ‘אני יושב לכתוב תשובה. לפעמים זה הולך. אני קורא את השאלה, פותח ספרים (…) אבל לפעמים אני נכנס לסוגיה ולא מצליח לפתור, ואני מנסה ועמל ולא הולך. אני רואה שזה יותר מדי, סוגר את הסוגיה, עם הספרים ועם השאלה באיזה תיק והולך לשאלה אחרת. גומר את אותה שאלה, וחוזר לראשונה. אם הפעם הלך – טוב מאוד, אם לאו, עוד פעם סוגר. לוקח עוד שאלה, ואז, בפעם השלישית פותח את הראשונה; אם הלך – טוב, אם גם בפעם השלישית לא הלך אין ברירה אני מתחיל לבכות… בוכה ובוכה. (היה) אומר ‘שערי דמעה לא ננעלו וזה אף פעם לא שבתי ריקם תמיד נעניתי'”.

הגרש”מ חתם את דבריו כשסיפר על אופיו המלכד והמאחד של הגר”ש משאש: “אדם בן 97 שפט את ישראל בתי דין במרוקו וכאן, למעלה משבעים שנה כתב תשובות לכל העולם, אחד מגדולי הגדולים שבפוסקים, כפי שהעיד עליו מרן גאון ישראל מורנו הרב עובדיה יוסף ע”ה וכל קדושים עמו, אם לא הולך – יושב ובוכה. אנן מאי נענה אבתריה?

“והדמות שלו היא ליכדה את ירושלים, היא איחדה את ירושלים. גם כאלה שרצו לחלוק איתו לא יכלו לחלוק איתו. אף אחד לא יכול לעשות איתו מחלוקת ה’. חנן אותו בחכמה נפלאה, במאור פנים”.