ב’יתד’ חשפו את הנוסחה הסודית שתכניס כל בחורה ספרדיה לסמינר
1.
שני כתבים צבאיים חרדים השתתפו השבוע בתדרוך בלשכתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. כמה מעניין איך חזרו שניהם, כל אחד עם תובנות אחרות.
שימו לב להבדלים:
“ראש הממשלה זימן אליו בבהילות את הכתבים הצבאיים”, מתאר הראשון, אליעזר שולמן ממשפחה, שהמחמאה היחידה שהעניק לתדרוך הייתה שדברי הפתיחה התמקדו בהרצאה סדורה, שהיא “מרשימה כשלעצמה”.
בהמשך תיאר את הנאמר בפגישה, באופן ענייני ומפורט (מערכת הביטחון שלנו מבוקשת בכל העולם; היחסים עם הרשות הפלשתינית; המתחולל בגבול הסורי), כשגולת הכותרת של המפגש: “הטענה שלא היה דיון רציני בקבינט בשאלת המנהרות – רחוקה מן האמת”.
ותיאורו של הכתב הצבאי של המודיע, א’ פאר:
“התייצב נתניהו מול הכתבים הצבאיים לשיחה בת 3 שעות שבה הפעיל את ‘האש הארטילרית’ שלו. וחייבים להודות, ואמרו זאת כל הכתבים, שחלקם נמנים לאורך כל השנה על מפלגת ‘רק לא נתניהו’, שהאיש שב וגילה שהוא שולט היטב בחומר, לא נרתע משאלות קשות, משיב לעניין, וברוב הדברים גם משכנע.
“איך אמר לי אחד מבכירי הבכירים של כתבי ה’רק לא’ בסיום התדרוך של ראש הממשלה? ‘מה יש לומר, לאיש אין מתחרה אחד ברמתו, מקרב כל המכריזים על עצמם כמתמודדים על ראשות הממשלה…”
כעת שימו לב לקטע צבעוני נוסף, אותו לא מצאתי במשפחה:
“לפגישות תדרוך מן הסוג הזה יש כללי נוהל. הכתבים מגיעים, מתייצבים מול האישיות המתדרכת הישובה ממולם, האישיות פותחת בכמה מילים, ומותירה את שאר הזמן לשאלות. עם נתניהו זו לא הייתה ‘ישיבת עבודה’. הוא עמד כל הזמן, עם לוח מאחוריו, גירים צבעוניים בידיו, מפות ודפי תדרוך על השולחן, והוא ירה לכל עבר.
“גם קריאת הביניים השולית ביותר נהדפה על אתר לאחור. והוא עשה זאת בנחרצות, עניינית אך גם עם חן וחיוך, מרוצה מעצמו.
“‘כל אלו המחכים שאזוז הצידה ואתחיל לכתוב את ספר זכרונותיי, יכולים לחכות’, אמר, רמז ברור שהוא בתחושה שאין עליו איום אמיתי קרוב. הוא כאן כדי להישאר עוד ועוד. הוא עובד ומתקדם לפי האג’נדות שלו, וכל חבורת ‘היורשים בפוטנציה’ מוזמנים להמשיך ולהתייבש בביצותיהם. הוא נשאר, ולא רק במשרד ראש הממשלה, גם במשרד החוץ, גם אחראי על התקשורת ובעוד אי אלו תחומים החשובים בעיניו. ‘אני ראש ממשלה במשרה מלאה וגם שר חוץ במשרה מלאה’, הסביר.
אהבתי.
2.
אהבתי במיוחד משפט קצר שהסתתר בטור הפוליטי של מ’ כרמלי.
תוך שהוא מנתח את האופציות להחלפת נתניהו (“רוב המוזכרים שרוצים בהחלפת נתניהו ולא מפסיקים לקיים על כך שיחות ודיונים השכם והערב, לא מצליחים להציב אלטרנטיבה ראויה או כל חלופה אחרת בזמן”), מתייחס הכותב ליאיר לפיד (“החליט לא להילחם בנתניהו, אלא להסתובב בעולם ולבנות תדמית של מדינאי. רק במקומות צרים כמו נושאי לימוד הליב”ה הוא חוזר לשניה להיות אופוזיציה”) – וכך הוא כותב על חוק הליבה:
“לטעמנו לומדים ליב”ה בכל המוסדות החרדיים, אין יותר ליב”ה מתורה משנה וגמרא. זו הליבה של העם היהודי. ואילו לשיטת לפיד, להאא”ה, אפילו בגרות הוא לא סיים ומסתבר שזה לא ממש הפריע לו בחיים…”
כל מילה, פנינה.
3.
באותו עניין, אהבתי את טיעונו של הרב משה גרילק, במשפחה.
אחרי שסיפר על מה שקרה השבוע בקפריסין (קבוצת נערים ישראלים “השתוללו, שברו, הרסו, לכלכו, טנפו” חדרים בבית מלון בו שהו), הוא מציע: “שר החינוך היקר… האם אתה לא חושב שמן הראוי להקים במשרדך ‘מחוז חילוני’ שיטפל בנוער החילוני?… מחוז שיתור אחר דרכים להקנות ממוסר היהדות, לפחות בנושאים שבין אדם לחברו… 5 יחידות מתמטיקה זה מאוד חשוב, אבל האם באמת לא יותר חשוב כמה יחידות מסוג החומר היהודי השורשי, היכול להפוך את התלמיד גם לבן אדם ולא רק לאשף הייטק?…”
רק תארו לעצמכם את תגובת לפיד, אילו גפני היה דורש את הדרישה הזו, וגם דוחף אותה כסעיף בחוק.
4.
אך הטוב ביותר בנושא זה, היה אברהם דוב גרינבוים בבקהילה.
“יש שפה של חרדים ויש שפה של אחרים… בשבוע האחרון נעצר אברך, אב למשפחה ברוכת ילדים, על ביטוי בלשון ארמי שהתפרש לא נכון באזני המצותתים של משטרת ישראל. כשישי שליסל שכנע את אחיו ר’ מיכאל לפגוע באנשים הוא שמע את אחיו מתנגד: אני בר פלוגתא שלך – ענה האח וטרק את הטלפון.
“אבל השוטר הבין שיש כאן פלוגה מסודרת ורץ לעצור את ראש הפלוגה.
“צודקים שם ב”יש עתיד’, תלמדו אנגלית ותקלו על החוקרים את העבודה. ואני אומר: תלמדו ארמית. אתם שמחפשים להיתלות בגדולי עולם, בוודאי תזכרו שהרמב”ם ידע ארמית לצד הידע הרפואי שלו. אל תוותרו, הולכים בדרכו של הרמב”ם…”
5.
רק שבוע חלף מאז נכתבו המילים הבאות, בטורו הפוליטי של מ’כרמלי ב’המודיע’:
“בהמודיע ישנן מדי פעם כתבות כאלו (כתבות פרסומיות – ש.ר) כמו בכל עיתון. והקוראים מצליחים לזהות את ההבדל על ידי כוכבית או על ידי עיצוב של הכתבה”.
כאשר גיליתי השבוע להפתעתי טור, כביכול חדש, ובו סיפורו של משה גוטרמן – התלהבתי. אחרי הכול, גוטמן (שכתב בעבר במשפחה ועבר להמודיע) הוא כתב משובח, ויפה יהיה, כך חשבתי, אם סיפור שלו יתפרסם מידי שבוע בהמודיע.
אבל אז הגעתי אל סיומו של הסיפור המרתק והבנתי, שבעצם עבדו עלי. מדובר בכתבה פרסומית לארגון (שלא אזכיר את שמו, כדי לא להשחיל גם בטור זה פרסום-סמוי) רפואי.
ניסיתי לבחון את העיצוב – האם משהו בו רומז על כתבה שיווקית? האמת, לא מצאתי. בעיני, הסיפור עוצב כפי שמעוצב סיפור יפה בכל עיתון חרדי. אז נכון שעל חולצתו של אחד הילדים המוצג בתמונה יש כיתוב פרסומי, אבל זה לא מה שמעצב טור ככתבה שיווקית.
אם רציתם לדעת, סופו של הסיפור שמח מאוד. “בלילה אמא סיפרה לסבתא בטלפון ‘תראי מה זה אמא, תראי מה זה ההשפעה המדהימה של… אני כבר לא מדברת על מה שהם עושים ישירות, שזה עולם ומלואו של הצלה שאין כמוה, גם לילדים וגם לנו המשפחות”.
שלוש הנקודות החליפו, כפי שהבנתם, את שם הארגון.
אז צדק כתב ‘הארץ’ יוסי ורטר כשכתב בשבוע שעבר כי “לפלג של ליצמן יש עיתון, ‘המודיע’, שגם הוא, כמו עיתונים אחרים במגזר החרדי, מקיים את מצוות התוכן השיווקי באדיקות רבה ויש המדקדקים וגורסים אף ביתר שאת”?
לא יודעת מה אתכם. אני – לא אהבתי. את מה שהמודיע עשה.
6.
אז זהו, שאין לחשוד במתחרה, יתד נאמן כאילו הוא פועל אחרת.
תחת הכותרת ‘ושבו בתים לגבולם’, בכתבה הנראית במבט ראשון ככתבת-שטח לכל דבר ועניין, מתארת הכותבת מ’ חברוני איך “מתחת להר תבור שוכן קיבוץ ושמו ‘דברת’. הקיבוץ הוקם על ידי יהודים שהגיעו מגרמניה ומאוסטריה, רבים מהם ניצולי שואה, וכולם חילונים למהדרין”.
אבל, “יושב בשמים ישחק… משהו מתחולל שם. קצת מתחת לפני השטח, קצת מעליו”.
בקיצור, ניצוץ יהודי, שינוי תחולל, בית כנסת נחנך, הכול יפה וטוב. אלא מאי? שבעצם מדובר בפרסום לארגון שחולל את השינוי, ואשר את שמו לא נזכיר.
“הרגעתי אותם, לזה דואג הרב (מהארגון), הוא שהשיג ספסלים, ארון קודש ופרוכת ולאחרונה גם ספר תורה. אני השגתי תקציב לדוכן של בעל התפילה, למטבח, לכל מיני מצרכים לטובת המתפללים, אני דואג לשוות למקום אווירה נעימה, כך שבית הכנסת ימשוך מתפללים, ומה שחשוב מאד – ילדים, להם אני עורך בעזרת ה (ארגון) שנותן לנו רוח גבית למטרות השונות מבצעים כמו חידון שנערך לקראת הפורים”.
רוצו לתרום.
אני – לא אהבתי.
7.
לא בכל יום תזכו למצוא ביתד נאמן כתבה על האפליה בסמינרים החרדיים לבנות.
תחת הכותרת ‘רבותי, ההיסטוריה חוזרת’, מצאתי, השבוע, במפתיע לגמרי, אזכור של נושא האפליה כשהוא מסתתר בכתבתה של י’ פריינד על הילדים התימנים המאחסנים ב”מבנה העצום שמקבל את פני הבאים כעור באופן השמור לבנייני מזכרת אחרונים במדינות קומוניסטיות לשעבר”, קרי, בניין הקליטה יעלים.
מתברר, שתחת הרצון לקלוט את העולים מסתתרת תופעת חילון ‘מרצון’. מי שנכנסים לתמונה ומנסים לסייע הם פעילים מסורים המגיעים מכל הארץ, חלקם אברכים מ’סערות תימן’. כל אלה אמורים להיכנס וללמוד חומש עם העולים החדשים.
אלא שאחרי הלימוד, נכנסים הילדים למועדון עם מסכי ענק, פלזמות ובריכה מעורבת…
אז “הגאון רבי חזקיהו מישקובסקי שליט”א הרים טלפונים למקומות הנכונים”, ועולה חדשה ממרכז הקליטה סודרה בסמינר בבני ברק.
“קבלו את הנוסחה לקבלה לסמינרים מובחרים: שלחו את הילדה לתימן, תעלו אותה במבצע חשאי לארץ, תכניסו אותה למרכז קליטה בבאר שבע, ותתקשרו לעסקנים שיצילו אותה וידאגו לה לסמינר”.
יש ‘רק’ בעיה אחת קטנה עם העצה, רגע לפני שכל הש”סניקים מסתערים עליה. מסוכן שם, בתימן. מסוכן מאוד.
ורק לי היה עצוב לקרוא את ‘הנוסחה’?
8.
לרגע חשבתי ששר הבינוי והשיכון לשעבר, אריאל אטיאס, שבר שתיקה ושב להתראיין בתקשורת החרדית. כך לפחות הסקתי מכותרת השער של בקהילה.
תחת הכותרת ‘דיור לכתחילה’ הופיעה כותרת-משנה בולטת: “שוק הדיור בישראל לא מתחשב בתכניות היפות של שר האוצר והדיור משה כחלון וממשיך לטפס בהתמדה. רו”ח שמעון הייבלום והשר לשעבר אריאל אטיאס עושים סדר במערך הדיור הציבורי”.
גם שם הכתב הופיע בעמוד השער, יהודה רוסט.
יפה להם, השיגו ראיון עם שר השיכון לשעבר אריאל אטיאס, סברתי לרגע. אם השיגו – איך לא הציגו באופן בולט יותר וכהישג בלעדי?
בירור מעלה כי לא התקיים ראיון. תמליל השיחה נלקח מתוך פאנל נ”דלני שנערך בטבריה, כשהדברים מוצגים בעיתון :”בשולי הפאנל עצרנו את אריאל אטיאס לשיחה קצרה…”
מ’בקהילה’ נמסר בתגובה: “ביציאה מהפאנל הכתב שאל את אטיאס במסדרון כמה שאלות וקיבל תשובות”. אטיאס מכחיש קיומה של שיחה כזו.
9.
ביום שישי צוינו 70 שנה לפיצוץ מלון ‘המלך דוד’ בירושלים, על ידי פעילי האצ”ל, בו מצאו את מותם 91 אנשים.
מומחים רבים מייחסים לפעולה השפעה רבה על עזיבת הבריטים את ארץ ישראל.
בעיתון הקהילה שיגרו את כתב השטח יצחק הורוויץ עם החוקר ישראל מידד אל המלון, שם ניסו השניים לשחזר את ההתרחשויות הדרמטיות של אותו יום.
במשפחה, שם מתעקשים לציין בטעות כי חלפו רק 69 שנים מאז אותו פיצוץ שהרעיד את המזרח התיכון, העדיפו להתמקד יותר בדמותו המסתורית של סגן מפקד הפעולה היינריך ריינהולד, מי שהיה לכאורה סוכן שתול של הבריטים באצ”ל.
אלא שהכתבה לוקה בחסר רב, ומחמיצה חומר מעניין המצוי ברשת ובספרי מחקר.
חבל.
תגובות
אין תגובות