האם הרב שלזינגר הוא המנצח הגדול של הבחירות בירושלים?
1.
העיתונות החרדית יצאה השבוע בחזית כמעט אחידה נגד הבחירה של הרבנים הראשיים. ‘יתד נאמן’ עסק בכך כבר למחרת הבחירה, כך שעיתון סוף השבוע שלו היה ‘חף’ מהנושא, אבל השבועונים רק ‘חיזקו’ את דבריו מיום ד’.
ב’יום ליום’ בירכו כמובן בפה מלא על בחירת הראשל”צ הגר”ש עמאר, עליו הסכימו (נאלצו להסכים?) והתעלמו מבחירת הגר”א שטרן.
“ירושלים בידיהם”, הייתה הכותרת של ‘משפחה’.
“רבנות מטעם”, החרה החזיק אחריו גם ‘בקהילה’.
ובעיתון פנימה, אף החריף יותר את האמירה. “הגרש”מ עמאר, עם כל הכבוד וההערכה לגדלותו התורנית, חצה השבוע את הקווים ונטע עמוק עמוק את אוהלו במחנה הציונות הדתית. אז מה הפלא שראינו ביום שלישי השבוע את בנט ובן דהן רוקדים כמו בשמחת ימי חג הפורים?”.
רק ב’משפחה’ לא היו עקביים בעיתון עצמו לרוח הכותרת.
“באחת שב הרב עמאר למקומו הטבעי בפסגת הרבנות בישראל, הפעם כעטרת העיר ירושלים, בירת הנצח של העם היהודי. אצל הרב עמאר, זו היא הפסגה שממנה נבעט ודורדר באכזריות על ידי כמה מהאנשים שבאותו ערב של יום שלישי השבוע, שניות לאחר סיום ספירת הקולות ופרסום התוצאות, כיבו את מכשיריהם הניידים ונעלמו בחשיכה”.
באכזריות. כן, לא פחות.
ולמה התכוונו שם במשפט “כשאנשי בית הופכים לאויבים”?!
2.
ב’בקהילה’ קצת התבלבלו.
בעוד הכתבות עצמן (לפחות שתים מהן) מבקרים קשות את הרבנים הנבחרים, כולל את הגר”ש עמאר (יש מי שיצאו לשרוף עיתונים, בעקבות כתבה אחת כזו), בשער המגזין בחר העורך בכותרת “מאירים את ירושלים”.
מן הסתם, אין תיאום בין מחלקת הכותבים למחלקת העריכה…
3.
יפה הייתה ההשוואה בין מה שעבר בחייו הגר”ע יוסף זצ”ל לבין מה שעבר בשנה האחרונה הגר”ש עמאר יבד”ל. “שניהם עברו שנה קשה, שרק “הלביאה הגדולה” הרבנית הכירה וידעה.
מי כמו הכותב, שהיה חלק מהצוות שהריץ את הרב למשרתו הרמה, יודע עד כמה נכונים דבריו. כל מילה, בסלע.
4.
עוד חשיפה מעניינת של ‘משפחה’:
“מאחורי התנגדות ראש השב”כ לשעבר, יובל סידקין, לרב שמואל אליהו, עומדת היכרות עם הרב עמאר אליו פנה השב”כ בעבר בבקשה להתיר עגונה מאיראן”.
מאחר וסביר להניח שדיסקין לא ממש התעסק בנושא בחירת רבנים בירושלים, נושא בו התקשורת הכללית כמעט ולא דשה, יש מצב שלשכת הרב עמאר ביקשה את התערבותו???
מי יודע.
5.
אהבתי את האמירה של הרב שלזינגר, אמירה אותה אמר ל’משפחה’ עוד בטרם נודעו התוצאות, עוד בטרם קיבל הוראה להסיר מועמדת.
לדבריו, כיום סומכים חרדים רבים על בתי המלון שבכשרות מהדרין ירושלים. “קיים חשש שמא הרבנים הראשיים יחליטו לחולל רפורמות מסויימות”, הוא אומר, כשבצד שמאל מופיעה מודעת פרסום למסעדה, בכשרות “רבנות מהדרין ירושלים”…כמה סמלי.
ובמרחק של כמה עמודים…
“מי שרוצה שמיטה לחומרא”, הבהיר הרב שטרן בראיון, “יוכל ללכת לאזורים החרדיים ולהסתמך על הכשרי הבד”צים”.
ומה יעשה מי שירצה לעצמו נופש בבית מלון בבירה, כשכל בתי המלון נושאים את כשרות מהדרין ירושלים?
לגר”א שטרן, פתרונים.
6.
אפרופו הרב שלזינגר.
בבקהילה מכתירים אותו כמי שזכה ב…נצחון.
וזאת למה? כי “ביטל את דעתו לדעת תורה ופרש בדממה עם אותו הדר שאפיין את שנות רבנותו”.
אם לנסח זאת בזהירות, היה פורש בדממה דקה יותר אילו היה חוסך מאיתנו את הראיון יום לפני פרישתו, ובו אבחנות אודות מצבו הבריאותי של מרן הגראי”ל שטינמן.
די לנו בעדויות של אנשים שאינם קשורים לפוליטיקה ו/או מועמדים לבחירה לתפקיד כזה או אחר, כאלו שהגיעו אל ראש הישיבה בחג הסוכות, כנהוג לעלות לרבו ברגל, ואשר העידו בפנינו כי מוחו צלול ובריאותו איתנה.
עד מאה ועשרים.
7.
הסכמה מעניינת נרשמה השבוע בין ‘משפחה’ ל’בקהילה’ בכל הנוגע לבחירות הבאות.
שני העיתונים הסכימו שהמושב הזה הוא האחרון, ובסופו, או מקסימום בתחילת המושב הבא, ייערכו הבחירות.
משפחה, שרבים מתחזיותיו הפוליטיות לאחרונה לא התממשו, מיהר להסתייג. “לא, זה לא מדע מדויק, אלא מה שהולך כמו ברוז, מגעגע כמו ברוז ונראה כמו ברוז – הוא כנראה בורז”.
בהקשר הזה, קבלו משפט נכון אליבא דמשפחה (הגם שהרחיקו שם לכת עם ההימור כי בנט יתאחד עם הליכוד, נו ב’מת):
“כשבבית ברחוב בלפור מתחילים לחשוש שייאלצו לרכוש את הנרות הריחניים על חשבונם, גם נפתלי בנט השנוא הופך ליקיר”.
8.
אהבתי.
את התיאור הצבעוני של ‘משפחה’ לטקס החלפת הבגדים של הרב אריה שטרן רגע לאחר היוודע דבר זכייתו בתפקיד.
“החליפה, במקרה זה הפראק, שנתפר אולי לחמש שנים קודם לכן, יוצא מהארון והרב לובש אותו בפעם הראשונה.
גם ההמבורג יוצא מהקופסה.
בגדי המלך החדשים.
הגר”א שטרן מביט בעין חצי עקומה וחצי מבודחת על בגדי השרד. “צריך להתרגל”, הוא אומר”.
אהבתי גם את המשפט הבא, גם הוא ב’משפחה’:
“בקרב בין הפוליטיקאי הותיק לאיש ההייטק ניצח הטירון.
האחרון – מתגלה פעם אחר פעם כערמומי לא פחות מקשישים ממנו בשדה המוקשים הפוליטי, ומערער – לא בפעם הראשונה – את שיווי משקלו של דרעי, מלך האריות הפוליטיים”.
אהבתי,
את הסיקור של ‘בקהילה’ את יום הבחירות, כשהוא מלווה את הרבנים הנבחרים הרב עמאר והרב שטרן. ליווי אמיתי בשטח, תיאור צבעוני, הרבה מעבר ללקט ממה שפורסם בתקשורת.
מצד שני, אהבתי,
את הפירוט של משפחה לסיפור הפגישה “יום לאחר תקיעת השופר”, פגישה שנערכה, אליבא דמשפחה, במשרדו של יוסי שוינגר.
בקהילה מסתפק במילים “במשרד ממשלתי ברחוב כנפי נשרים בירושלים”.
בפגישה, אגב, נכחו מספר אישים חרדים יודעי מספרים וחשבונות, וניתחו את הרכב הגוף הבוחר. הניתוח, יש לציין, קלע לתוצאות האמת, כפי שפורסמו בסופו של יום בחירות.
9.
ב’יום ליום’ לא הסתפקו בעיתון החג ה’שמן’ שהוקדש כמעט כולו ל’מרן’, והמשיכו עם מורשתו גם בעיתון דהשבוע.
האמת, היה מעניין.
אפילו עיתון הילדים היה מלא בסיפורים אודות לימוד התורה של מרן זצ”ל. ואם להתוודות, הסיפורים ה’ילדותיים’ הללו השפיעו עלי, אישית, הרבה יותר מאלו שבעיתון המבוגרים. משהו במתיקות הילדותית היה נראה כל כך אמיתי, נטול פוליטיקה.
10.
עיתון ‘מרן’, ובכל זאת, בעמוד השער, בדיוק כמו בעיתון מפלגתי, הדיווח על ביטול חוק הגיור.
ובכותרת הגג הבולטת: “בפעילות יו”ר ש”ס ח”כ הרב אריה דרעי ראש הממשלה גונז את חוק הגיור”.
כמה חבל שדרעי לא היה שם, בזירה, כשעלה חוק הגיוס למליאה. כמה חבל שבפעילותו המוצלחת לא נגנז החוק.
עיתונות מפלגתית, כבר אמרנו?
11.
ובעיתון מפלגתי, ממש כמו בעיתון מפלגתי, אין זכרונות על מרן, בלי שיו”ר התנועה אריה דרעי הוא שיספר עליהם בפיו שלו.
בכתבה נרגשת הוא חוזר לרגעים האחרונים (באמת מרגש), ומשחזר את היום ההוא, היום בו הוכתר הבן, הרב יצחק יוסף, לרב ראשי. הנסיעה לטקס ההכתרה בחורבה, הנסיעה ברכב, דרעי יושב מאחורי הרב זצ”ל ומחזיק את הכסא, חושש שמא הוא יתנדנד. “ואז מרן הסתכל קדימה ואחורה ושאל…איפה אריה”.
טוב, לא הייתי שם, אבל בטוחני שמרן לא שאל איפה אלי…או איפה משה בני…ברור ששאל איפה אריה (סמיילי מחייך)…
12.
‘יתד’, כמו תמיד, יודע חשבונות שמים.
“והכל בא להם מידה כנגד מידה. הם פגעו באלפי ילדים אברכים חפים מפשע ומנעו מהם מזונות, והנה בכל העולם מאשימים אותם שהם פגעו בילדי הפלשתינים חפים מפשע. ולא רק הגויים מאשימים אותם, אלא סרבנים מתוך אנשי הצבא עצמו”.
תגובות
אין תגובות