ניקיון, עכברים, קרע, דילים או כבוד רבנים: הפרשנים על בחירות חרדיות

קרן נויבך: בצפון ובדרום אין בחירות, אבל ברוב המקומות יש בחירות ואין ספק שהחברה שמתעסקת הכי הרבה בבחירות זו החברה החרדית. האם זה מסעיר את הציבור החרדי יותר מבעבר? ואם כן, למה?

ישי כהן: אני חושב שכן, זה מסעיר אותנו יותר מבעבר, ולא אלך איתך 30 שנה אחורה, לעבר הרחוק, אלא 10-15 שנה אחורה, כן, זה מסעיר את המגזר החרדי הרבה יותר מבעבר. וזה הולך לקראת קרע בהנהגה הפוליטית והרוחנית, פחות בציבור עצמו.

תדברי עוד רגע על בני ברק, בית שמש, רכסים וכו’, אבל הכל מתנקז בעיר אחת עם כ-25 אלף תושבים, עיר שלכאורה ברובה ספרדית, ש”ס רוצה להחזיר שם שלטון של ראש עיר ספרדי אחרי שהיה ראש עיר חסידי, והכל בסוף מסתובב סביב אלעד. אם ש”ס תנצח בעיר הזו ויהודה בוטבול יהיה ראש העיר, ידברו על זה שדרעי ניצח את הבחירות האלו, ואם ש”ס תנצח בערים כמו בית שמש או רכסים או צפת, אבל תפסיד את אלעד – אז ש”ס למעשה הפסידה את מערכת הבחירות. כלומר, הכל סביב אלעד.

שרי רוט: אני דווקא רואה את הקרע הזה גם בתוך הציבור, אני מסתובבת ושומעת: הקרע הזה מזכיר לי קצת את ‘בחירות תשמ”ט’, כפי שמכנים אותן אצלנו, אז למעשה הציבור החרדי נקרע לשניים – חסידי וליטאי, ומאז כל פעם כשאני עולה לשידור בנושא הבחירות לחרדים, אני צריכה להסביר מה זה דגל התורה ומה זו אגודת ישראל.

מהיום, קבלי מונחים חדשים: יש דגל התורה ויש ש”ס, ויש את אגודת ישראל החסידית שהתפצלה לשנים – חצי הולכים עם דגל התורה האשכנזית, חצי הולכים עם ש”ס הספרדית. וזה משהו שעוד לא היה במחוזותינו, זה קורע בתוך החברה החסידית, ויהיו לזה כנראה גם השלכות לכנסת. כי אני לא רואה את החצאים האלו הולכים תחת קורת גג אחת באחדות לכנסת, אני גם לא רואה את ש”ס נותנת ברשימה שלה מקום לאיזה גולדקנופף או טסלר או חסיד אחר, זה יאבד את המיוחדות של ש”ס.

לא יודעת איך זה יילך, רק רואה שהקרע מדמם. זה נכון שהכל התחיל מאלעד, אבל זה הפך אמוציונאלי עד כדי שבא הרב המנהיג של דגל התורה ואומר: כל היהדות של אלעד תלויה במי יהיה שם ראש עיר. והוסיף שהיו שם הרבה ראשי ערים ספרדים בעבר, זה לא הצליח, היו המון קרעים, סכסוכים, בא ישראל פרוש, היה עשר שנים ראש עיר בשלום ואחווה, אגב, חלק מהציבור הספרדי בעיר תומך בו. חלקם בשקט, חלקם בפומבי, כולל רב העיר הספרדי הרב מלכה – וזה באמת עושה בלגאן בכל הארץ.

נויבך: אני חייבת לשאול, מתוך חוסר ידיעה…

ישי כהן: אני רוצה הערה לפני השאלה. הדגשתי שהמחלוקת היא בעיקר בקרב ההנהגה הרוחנית והפוליטית, כי לפחות איפה שאני מסתובב, גם בקרב ציבור שתומך במועמד פלוני או אלמוני, יש אי נוחות גדולה.

נויבך: רגע, תיכף נגיע לאי הנוחות… אולי אתה רוצה לדבר על הניתוק, אבל עד כמה הקרע הזה שאתה תיארת ושרי תיארה, קשור לתנאי החיים, פינוי זבל, חינוך, איך העיר נראית, או לשאלות אחרות, אמוניות, רבניות, למי אני משתייך.

ישי: נשים את הדברים על השולחן. ברור שיש פה הרבה דילים, סגירות בין הפוליטיקאים ובין חצרות הרבנים.

נויבך: האם זה מתנהל מעל לראשם של האנשים?

ישי: חד משמעית חלק מתנהל מעל לראש האנשים ודילים, נביא ראש עיר לעיר פלונית כדי שיסדר את הדילים בעיר אלמונית. אבל, אני חושב שזו מערכת הבחירות הראשונה שקורה בה משהו מעניין. המרואיינים שמגיעים להתראיין בתקשורת החרדית, מלבד מחצית מהראיון שעוסק בפוליטיקה, שלרוב היא ארצית, הם מדברים על האזרח הפשוט, על הניקיון, על החינוך, זה דברים שלא ראינו בעבר, ואת רואה את המתמודדים מנסים לשכנע שהם אלו שידאגו יותר לניקיון של העיר.

אני חושב שאני לא זוכר את זה בעבר, לפחות אני כתושב חרדי. עכשיו, הערה שניה של עוד דבר שאני חושב שלא ראינו בעבר: כשאני פותח הבוקר רדיו חרדי ושומע תשדיר בחירות של ישראל פרוש שבעבר תשדיר הבחירות היה 99.9 הוראה של רב פלוני מורה להצביע למועמד אלמוני, היום את שומעת תושבת העיר שמפרגנת לראש העיר ואומרת למה הוא זה שצריך להיבחר. אני לא זוכר את זה בעבר.

קרן: כלומר אתה רואה בזה כעין סימנים קטנים לשינוי שעוברת החברה החרדית.

ישי: תראי, שרי רוט ותיקה ממני הרבה מאד בתקשורת החרדית ותתקן אותי אם אני טועה שבעבר לא ראינו תשדירי בחירות מהסוג הזה.

שרי: לא, ישי מספיק כתב מנוסה, הוא יודע מה הוא אומר. ישי צודק שיש המון הדגשים, אני רק חושבת שהם התחילו בגלל בני ברק. המצב הקטסטרופאלי של העכברים בבני ברק הציף את הג’ורה הזאת ואנשים התחילו להבין.

קרן: אני רוצה רק לומר משהו בסוגריים, שאנחנו ניסינו להרים אייטם על בני ברק, כמה חודשים טובים, ולא הצלחנו. כלומר, הצלחנו להביא אנשים שידברו על זה אבל לא ממש מתוך העיר. היה פחד.

שרי: מעניין פחד ממי… אבל אני לא אפרט… יש מקומות שבהם יש פחד.

קרן: לדבר על מצב התברואה הנוראי בעיר, על העכברים ועל החולדות…

שרי: הדילים בבני ברק היו מוגזמים, ואגב, אני חושבת שהרבה מאוד אנשים מאוד שמחו כשהביאו את שר הבריאות אוריאל בוסו, שהוא שר בריאות מצוין, לבני ברק. עד שהם קלטו שגם זה חלק מדילים וקומבינות.

ישי: דבר אחד טוב יצא מהאירוע של בוסו, שגם היום אני לא מאמין שהוא באמת חושב לנצח, שהרימו לסדר היום באין ברירה, את נושא הניקיון.

שרי: זה עלה לסדר היום הרבה קודם, ישי, וזה עלה לסדר היום כי אני הולכת שם בשבת ורואה עכברים מציצים אלי מכל חור…

ישי: ותמיד היו דילים.

שרי: נכון, והדילים פורקו בגלל אלעד, הכל קרס כמו מגדל דומינו של ילדים קטנים, ובכל הארץ.

קרן: רגע, וכל זה בא לומר משהו, שאתם לוקחים אותו כמובן מאליו, אבל אולי מי שלא בקי בפוליטיקה החרדית לא מכיר אותו והוא שיש דבר שהוא מאד מושרש בפוליטיקה החרדית המקומית – דילים. ‘אני תומך בכם בעיר אחת, אתם תומכים בי בעיר אחרת’, דבר שלא קיים כמעט בציבור הכללי.

שרי: אני שומעת על משהו שכן מפריע לאנשים, הדילים פחות מפריעים להם, אבל את שומעת מילים בציבור הליטאי למשל, ‘פגעו ברב שלנו’, בציבור הספרדי את שומעת את האמירה של ‘סליחה, סליחה, למה לנו אין רבנים’? את האמירות האלה את שומעת יותר מאשר את שומעת ניקיון עכברים ומי יטאטא את העיר.

וזה משהו שמציף. כשכל אחד הולך לקלפי כדי להגן על הרב שלו זה יוצר מצב מאד אמוציונאלי וכמעט אין מצב שבו מישהו לא יילך לקלפי.

כלומר, אני היום, כשאני הולכת לקלפי – אני הולכת כי פגעו ברב שלי. את מבינה? לא בגלל כלום. אצלנו בעיר, אגב, אני גרה במודיעין עילית, יש ראש עיר מצוין, המון המון שנים, העיר מתנהלת מצוין ואין אפילו מועמד נגדו.

ישי: יש בכלל בחירות?

שרי: יש בחירות, אבל אין מועמד נגדי.

קרן: אז אמרתם, אין מצב שלא הולכים. אז בואו נדבר על האכפתיות המאד גדולה, והנה השתמשתי במילה חיובית, על מה שישי דיבר עליו ונכתבה עליו לא מעט ביקורת, על הניתוק. כי מסתכלים אנשים מבחוץ, לא מתוך החברה החרדית, ורואים מה קורה, אני עוקבת כמובן אחרי הקו החרדי, עצרות ענק בבני ברק ובאלעד. עצרות תפילה של ‘דגל’, בראשות גדולי הדור. עכשיו, הייתי יכולה לחשוב עצרות בשביל חיילינו, בשביל המלחמה…

שרי: נו, כל הבחירות האלו מנותקות. למה לערוך בחירות בזמן מלחמה? מלכתחילה לא הבנתי את העיתוי. חיילינו נהרגים שם בדרום, חטופינו במנהרות בלי אוויר…

קרן: לא, אבל העניין המאד סוער…

שרי: כן, ברגע שאת עושה בחירות דמוקרטיות את לא יכולה לצפות – תהיו סוערים או לא תהיו סוערים. הטענה היא על אלו שקבעו את הבחירות בזמן הזה.

ישי: אני חייב להוסיף, קרן, שגם העצרות בחירות האלו פתחו אותם בפרקי תהילים ותפילה לשלום חיילי צה”ל ולשלום החטופים. ועדיין…

שרי: עדיין טעם חמוץ בפה.

ישי: גם בקרב הציבור לא מרגישים בנוח. יש סוג של ניתוק בין עצרות הבחירות האלו לבין מה שקורה ברחוב שאינו חרדי. לא יתכן שמחד אנחנו אומרים שאנחנו לא מתגייסים לצבא כדי ללמוד ולהגן על חיילי צה”ל ולשמור על זכות המדינה ומאידך אנחנו עומדים עשרות אלפים ברחובות.

שרי: לא, לא, ישי, אני לא מסכימה איתך בקטע הזה. כי הרבנים רואים בקטע הזה של בחירות משהו שהוא מלחמה על יהדותנו. עכשיו, או שהמחוקק לא יעשה בחירות. משעשה, עשה! עכשיו האמוציות כבר לא תלויות בשום דבר. זה מה שקרה.

קרן: את לא עומדת על מידת הניתוק שיש?

שרי: לא, אני לא חושבת שיש ניתוק. אני במקום שבו אני גרה רואה נשים שמכינות אוכל לחיילים ומקבלים פה יפה את החיילים, אני לא רואה ניתוק.

ישי: אומר את זה כך: גרוע מכל אלו היחצנים והדוברים שדואגים שלא יהיה מקום אחד ברשת החברתית שלא יפיץ מהון שלטון, שבסוף גם אם העצרות האלו צריכות להתקיים, כמו שאומרת שרי, כי ברגע שהמחוקק החליט שיש בחירות אז צריך לקיים עצרות בחירות אין מה לעשות…

קרן: לא חייבים! אין עצרות בחירות!

שרי: לא, זה חלק מהדמוקרטיה! למה, קרן, זה לא חלק מהדמוקרטיה שלנו?

קרן: אחרי שאמרת שאת מצביעה בהוראת רבנים את באמת מדברת על דמוקרטיה?

שרי: א. אני גאה בזה! אני לא חושבת שאני אשה מטומטמת שלא יודעת מה היא עושה, הבחירה שלי, במושכל ובמודע, היא להצביע לפי מה שיגיד לי הרב שלי. אני מחכה עד לרגע האחרון ומה שהוא אומר אני עושה, וברוך ה’, אני רוצה להגיד לך זה גם מצליח. אני מצביעה לראש העיר שלנו יעקב גוטרמן פעם חמישית או שישית, לא זוכרת אפילו, ומרוצה. הכל בסדר. גם שמעתי לרבנים וגם אני מרוצה, זו עסקת חבילה, גם תעשי מה שהרב אומר וגם תהיי מרוצה, הלואי, סבבה, למה לא?

אבל אני אומרת: העיתוי של הבחירות האלו הוא עיתוי אומלל. משעלה העיתוי, יעשה כל אחד דמוקרטית את העצרת שלו איך שהוא מבין, את לא יכולה להגיד לאנשים איך לעשות מה. אני יודעת שהבן שלי, שהיה מצלצל אלי תמיד ברבע לארבע בדרכו להמשך יום בישיבה, מתחילת המלחמה מתקשר אלי בשתים וחצי, ‘כי אין הפסקת צהרים, אין שנת צהרים כי צריך להוסיף לימוד בשביל החיילים’. זה מה שאני רואה.

קרן: שרי, לא נפתח את זה, אנשים עכשיו שומעים אותך ‘שנת צהרים’…

שרי: לא, אבל הוא ממשיך ללמוד עד עשר בלילה! מה זה שנת צהרים? הפסקה של שעה וחצי! הוא מתשע בבוקר עד עשר בלילה לומד!