שגיתי באופן שבו הצגתי את התרומה, אבל די עם הקמפיין

לאחרונה מנהלים מספר חברים במועצת העיתונות והתקשורת, יחד עם העיתון ‘גלובס’, מערכה נגדי. במסגרתה מוטחות האשמות שווא גם במנכ”ל מועצת העיתונות מוטי רוזנבלום ובחברים במועצה.

כנסו: ההרשמה למעונות היום לשנת הלימודים תשפ”ב עוברת לאונליין

כרטיסים לרכישת מזון: מתי יחולק? מי זכאי לסיוע? כמה כסף מקבלים?

תחילת הקמפיין הייתה בדרישה להחליף את רוזנבלום, הממלא את תפקידו בהתנדבות, במנכ”ל שיעבוד בשכר, ששולבה בהתנגדות לחזרתה למועצה של אגודת העיתונאים בתל אביב, לאחר שפרשה ממנה בעבר. לאחר שדרישות אלה נדחו ורוב מכריע של חברי המועצה הביע אמון במנכ”ל ובי, פרש ‘גלובס’ מהמועצה, והמו”לית שלו פרסמה מאמר שבו דרשה בין היתר להגדיר “עיתונאי” ו”מו”ל” – דרישה שמשמעותה צמצום בפועל של חופש העיתונות.

בהמשך התפתח הקמפיין להטלת דופי ביושרי, ואגב כך בחברים אחרים. הציבור אינו מכיר את העובדות, ועלול להתרשם שיש בסיס לטענות. אני מבקשת להגיב. אור השמש מחטא.

לפני כשלוש שנים פנה אליי מנהל עיזבון. הוא ביקש שאמנה נאמנים להקדש (הקדשת נכס למטרה מסוימת) שכותבת הצוואה ביקשה להקים לזכרו של אביה, יחזקאל צבי קלצל. בצוואה נכתב שהתמורה שתתקבל ממכירת בניין בברלין, שנכלל בעיזבון, תהווה קרן שמתוך פירותיה (הריבית על הקרן) יוענקו מדי שנה שני פרסים לעיתונאים על כתבות מצטיינות. בצוואה נקבעו שתי נאמנות, וצוין שאם לא יקבלו על עצמן את התפקיד ימונו הנאמנים על-ידי “ראש מועצת העיתונות”.

מאחר ששתיהן סירבו, מנהל העיזבון ביקש שאמנה את הנאמנים בתפקידי כנשיאת המועצה. מיניתי כנאמנים את מנהל העיזבון וכן את מוטי רוזנבלום, מנכ”ל המועצה, בתקווה שמינויו יועיל לשיתוף פעולה בין ההקדש למועצה.

בכך תם תפקידי.

במהלך תקופת שירותי כנשיאת מועצת העיתונות הגעתי למסקנה שנדרשת פעילות משמעותית בתחומי החינוך לאוריינות תקשורתית ולערכי חופש הביטוי. המועצה עצמה אינה גוף מתאים לכך. חשבתי שטוב יהיה להקים גוף נפרד – המכון הישראלי לעיתונות – שדומים לו קיימים במדינות אחרות, שיתמקד בהכנת תוכניות לימודים, בהשתלמויות ובמחקר, בשיתוף פעולה עם מוסדות להשכלה גבוהה ואף עם מועצת העיתונות.

המכון לא נועד להתחרות בגוף אחר כלשהו, ובוודאי לא במועצת העיתונות. סברתי שהמכון יוכל גם להעניק את הפרסים מתוך פירות ההקדש, שבהם ניתן להשתמש רק למטרה זאת.

לפני חודשים מעטים פניתי בעניין למנהל העיזבון, שכאמור הוא גם נאמן בהקדש, והוא בירך על הרעיון. עם זאת, פירות ההקדש צפויים להתקבל רק עוד כשנתיים, ניתן יהיה להשתמש בהם רק לצורך הענקת פרסים, ולא ניתנה התחייבות אף לכך. בינתיים פרש רוזנבלום מתפקידו כנאמן, ונאמן אחר ימונה לפי חוק הנאמנות על-ידי בית-המשפט ללא מעורבותי.

מועצת העיתונות עצמה אינה יורשת, אינה יכולה להיות מוקדשת לזכרו של תורם, וממילא הענקת הפרסים לא הייתה יכולה להועיל לקידום מטרות הליבה שלה. לא הסתרתי את מחשבותיי על הקמת המכון, ושיתפתי בהן רבים מחברי המועצה, ובהם כאלה שבחרו לא להימנות עם חברי המכון אך סייעו בגיבושן של תוכניות הפעולה שלו. אף שאני מקווה שניתן יהיה להשיג למכון תרומות למימון מטרותיו החינוכיות, החלטתי, גם בשל גילי, לא להשתהות, להקים את המכון, ולפי שעה לשאת בהוצאותיו מכיסי.

מתוך התלהבותי מהקמת המכון, וכדי להסביר את קריאתו על שמו של קלצל, שגיתי באופן שבו הצגתי את התרומה, כאילו היא צפויה להתקבל בקרוב והמכון יתבסס עליה. כאמור, לא ניתן יהיה להשתמש בתרומה אלא לחלוקת פרסים, והעברתה תלויה בהחלטות הנאמנים בעתיד. מכל מקום, אין כל ניגוד עניינים בהקמת המכון או בשאיפה לקבלת התרומה, כשם שאין ניגוד עניינים פסול בכך שרבים מנציגי הציבור האחרים במועצה נושאים בתפקידים גם בגופים אחרים, כדוגמת המכון הישראלי לדמוקרטיה והמרכז לאתיקה בירושלים, העוסקים בנושאים הנוגעים לתקשורת ולאתיקה עיתונאית. לכל גוף תחומי הליבה המאפיינים אותו.

יש לראות את הקמפיין הנוכחי לאור הדי-אן-איי של מועצת העיתונות, שהיא גוף פריטטי המורכב מנציגי מו”לים ועורכים, נציגי עיתונאים, ונציגי ציבור. הרכב זה תרם למעמדה וליוקרתה של המועצה, אך גם הוביל למחלוקות ולעיתים גם לאינטריגות, על רקע האינטרסים השונים בתוך כל אחת מהקבוצות ובינן לבין עצמן. בתקופה שקדמה לבחירתי המועצה הייתה משותקת על רקע זה, ופעלה שלוש שנים ללא נשיא.

למרות הקשיים המובְנים בהרכב המועצה, הצלחנו בשנים האחרונות להגיע להישגים רבים, וביניהם צירופם למועצה של כלי תקשורת מקוונים; דיגיטציה של החלטות בתי-הדין לאתיקה (בתרומה שהתקבלה מיד הנדיב); ניסוח תקנון אתיקה מעודכן והכרה משפטית בתקנון כקובע סטנדרטים מקצועיים ראויים; שיפור הקשר בין המועצה לציבור; ואף התאגדות המועצה כעמותה המפוקחת על ידי רשם העמותות.

האמנתי שדף חדש נפתח, אך טעיתי. צר לי על הפגיעה הבלתי מוצדקת בחברים הפועלים בהתנדבות למען הציבור.

עם פרישתי מבית-המשפט העליון החלטתי להקדיש את כל זמני לפעילות למען הציבור. אני מסיימת את תפקידי כנשיאת מועצת העיתונות, אך המועצה והערכים שהיא נועדה לקדם – חופש העיתונות והאתיקה העיתונאית –  יישארו יקרים לליבי. אמשיך לשרתם ככל שאוכל.

•  הכותבת, שופטת בית המשפט העליון בדימוס, היא נשיאת מועצת העיתונות. היא תסיים את תפקידה בסוף פברואר 2021. המאמר פורסם ב’הארץ’

• מו”ל חרדים 10 חברה במועצת העיתונות ובנשיאות מועצת העיתונות