להרצוג יש דרך לחסוך את המשך ההשפלה

ב- 2007 התקיימה התמודדות לראשות מפלגת העבודה. היה ברור לכול שליו”ר המכהן, עמיר פרץ, אין שום סיכוי.

מקורבים ופרשנים אמרו לו: רד מזה. אני זוכר שהתערבתי איתו על התוצאות.

אחרי ההתמודדות כל אחד זכר אחרת את ההתערבות, אבל פרץ הודה בדיעבד שלא באמת חשב שיש לו סיכוי לנצח. אם פרץ היה מוותר על ההתמודדות האבודה ההיא ומצטרף כבר בסיבוב הראשון כמספר 2 לעמי איילון, כמעט בטוח שאיילון היה כובש את ראשות העבודה, אהוד ברק היה חוזר לעמדת האזרח המעופף, וייתכן שכל הפוליטיקה הישראלית הייתה נראית אחרת.

שר הבטחון, עמיר פרץ, פשוט לא היה מסוגל לוותר מרצונו על הבכורה. הוא הסכים להכניס את משק הבית הפרטי שלו לחוב של כמעט 900 אלף שקלים כדי להתמודד, ונאלץ למשכן את הבית כדי להחזיר חובות.

•

 יו”ר המחנה הציוני, בוז’י הרצוג, כבר שווה 15 מנדטים בסקר הערוץ הראשון האחרון. הפסד של 9 מנדטים מהשנה שחלפה מאז הבחירות. הוא כבר עובר את אותו מסלול השפלה, שעבר לפניו עמיר פרץ.

חברת כנסת מהספסלים האחוריים, מיכל בירן, פרצה לו לישיבה סגורה, ללא הזמנה, וסרבה להתפנות כי הוא קיבל החלטה שולית שפגעה בה, לדעתה.

פעיל מפלגה אחר, שבכלל נחשב למקורב אליו, אמנון זילברמן שמו, העז להגיע לכנס שהוא נואם בו ולנסות לפוצץ אותו כי הוא עצבני על החלטה שולית אחרת.

ח”כ אחר, פעם מקורב אליו, אראל מרגלית, הרשה לעצמו לצלם ולהפיץ ישיבת סיעה סגורה של המפלגה, בעת שהוא עושה שרירים מול היו”ר.

חבל על הרצוג. הוא באמת פוליטיקאי הגון יחסית, שוחר טוב, עתיר יכולות. זה לא מגיע לו, אבל מה לעשות – מחנה שלם רוצה מועמד לראשות הממשלה שיאתגר את ביבי ולא בחור טוב, שעושה כמיטב יכולתו.

•

בפני הרצוג יש כמה דרכי פעולה אפשריות:

לנסות להצטרף לממשלה בכל מחיר כדי להיות שר חוץ ולנסות לשקם את מעמדו מבפנים. הסיכוי שהוא בכלל יצליח להכניס את מפלגת העבודה לממשלה של נתניהו הולך ומצטמק. בחולשתו ואחרי ערימת העלבונות הבלתי נגמרת שהטיח בנתניהו, אפילו הניסיון להיכנס יכול להפוך את הרצוג מהבחור הטוב שנכשל, למנוול תאב השררה, שרימה את כולנו.

הדרך השנייה היא לנסות לשרוד, להחזיק. לקוות לנס. קשה לראות מה יכול להיות הנס הזה. בדרך הוא מתבזה עם דרך פוליטית שהוא לא מאמין בה.

נתניהו, ישראל כץ, משה כחלון, יאיר לפיד ויעקב פרי הודיעו שהם תומכים בהצעת חוק הזויה ולא אנושית שדורשת לגרש משפחות של מחבלים (למה לא להרוג אותם? זה ירתיע עוד יותר את המחבל הפוטנציאלי, לא?).

הרצוג נאלץ לשתוק. הוא לא מעז להתנגד וכנראה שמצפונו לא מאפשר לו ‘להתעלות’ לרמת הציניות של לפיד (יעקב פרי היה באמת פעם איש עצמאי עם דעות ודרך? זה היעקב פרי שהפוליטיקה הישראלית כל כך הרבה שנים חיכתה לכניסתו?). ממילא, לפיד לוקח לו מנדטים, לא בגלל ההתמרכזות, אלא מכיוון שאף אחד לא מצליח לדמיין את הרצוג כראש ממשלה.

האפשרות השלישית היא דימיונית והסיכויים שהרצוג יילך בה קלושים ובכל זאת, רק תדמיינו מצב שהרצוג הולך למישהו כמו גבי אשכנזי ואומר לו – עזוב את ההתלבטויות הבלתי נגמרות, אני יודע שאתה חושש מהחיים במפלגה הבלתי אפשרית שנקראת מפלגת העבודה, אבל אני חי בה 25 שנה ואני אדאג לסדר לך את זה שתוכל לפחות לקבל צ’אנס אחד סביר.

ברגע שזה קורה, נוצרת יש מאין אופציה חלופית לשלטון הבלתי נגמר של בנימין נתניהו.

•

שלושה ימים אחרי שאהוד ברק ניצח בפריימריז לראשות העבודה, התקיימה התייעצות סודית בבית ראש הממשלה, אהוד אולמרט. שר הבטחון, עמיר פרץ, היה בפנים. פעולה בקנה מידה היסטורי עמדה על הפרק. לעוזרים נאמר לא להפריע ולא להיכנס בשום מקרה.

בכל זאת, ההתייעצות הופרעה. הגיע פקס דחוף מאהוד ברק, נאמר לנוכחים.

ברק, מסתבר, כתב לפרץ שהוא דורש ממנו מיידית לפנות את כיסא שר הבטחון, הוא לא מוכן לחכות עוד שעה אחת נוספת. אם הרצוג רוצה לחסוך מעצמו סוג כזה של השפלות, כדאי שיפעל אחרת מהדרך בה פעל פרץ ב-2007.

• המאמר התפרסם ב’הארץ’