ויהי נועם: מגיש הרדיו הבכיר שקולו עולה ברמה מהעיר ‘האדומה’

•  נועם, אני שמח לארח אותך בפרויקט חג מיוחד של חרדים 10. מצד אחד אתה איש תקשורת מוכר מאוד, מגיש בכיר ברדיו ‘קול ברמה’ בתוכניות  ‘חדש על הבוקר’ וכעת גם ‘המהדורה המרכזית’ – שנכנס כל בוקר וערב אל כל בית, לצד עבודה בעוד כלי תקשורת שעוד מעט נדבר עליהם. מצד שני, רבים לא באמת מכירים אותך. ספר קצת על עצמך: איפה גדלת? מי המשפחה שלך? איפה למדת?

נולדתי בירושלים, בן למשפחה חב”דית, אח שני מבין תשעה ילדים. התגוררתי עד החתונה בשכונת מקור-ברוך, במרכז העיר, מה שנקרא שיא הטשולנט, סמוכה לגאולה ולמחנה יהודה.  למדתי בתלמוד תורה ‘תורת אמת’, ואחר כך גם בישיבה קטנה וגדולה ‘תורת אמת’.

אבי, הרה”ח ר’ אברהם זיגמן ז”ל, היה מוזיקאי, יוצר, מלחין, משורר וסופר. הוא היה עורך מוזיקלי עשרות שנים ברשת ב’ וברשת ג’ של קול ישראל.

אפשר לומר שהוא היה ‘דמות’ במסדרונות ‘קול ישראל’ וניצל את עבודתו להשפיע על עמיתיו לעבודה ליצור קשר עם הרבי מליובאוויטש, ולהוסיף בשמירת תורה ומצוות. לפני יותר מ-43 שנים הוא יזם סדרת שיעורים בספר התניא שמסר הרב עדין אבן ישראל זצ”ל. השיעור הראשון שודר בל”ג בעומר תש”מ, ובעקבות השיעורים האלה יצאה לאור סדרת הספרים הפופולרית ‘ביאור תניא’ של הרב שטיינזלץ.

אחרי 40 שנה שם, הוא פרש בשנת תשע”ב לגמלאות, ולאחר פרישתו אסף הקלטות נדירות והקים ארכיון דיגיטלי ביוטיוב, עם עשרות שירים ויצירות נדירות. הוא גם חיבר שלושה ספרים, והלחין וכתב שירים לאמנים רבים.

• מה גרם לך, בעצם, להיכנס לעולם התקשורת?

כשאני מנתח לאחור מה גרם לי להיכנס לעולם העיתונות, ללא ספק זו העובדה שאבא ז”ל עבד ברדיו. אבל אולי החיידק הזה הוא משהו הרבה יותר עמוק ושורשי, כי מסתבר שגם הסבא-רבא בפולין עסק בתחום העיתונות, אז ייתכן וזה לא חיידק אלא משהו בדי.אן.איי. אני זוכר את עצמי כילד הולך ברגל לחיידר -‘תורת אמת’, ומראיין את עצמי ועונה לעצמי…

• מי קלט אותך בעולם התקשורת?

הקליטה הראשונה הייתה אי-שם לפני יותר מ-30 שנה, כשהייתי נער צעיר והתשוקה הזו כבר רצתה לפרוץ החוצה, ואני זוכר שביקשתי מאבא שלי שיפרוץ עבורי את הדרך. אני רציתי מאוד רדיו, וחשבתי שאך טבעי שהוא יסלול את דרכי, אבל הוא אמר לי: ‘יש לי חבר בשם יצחק נחשוני, הוא העורך של עיתון ‘יום השישי’, תציע לו ותתחיל מכתיבה’.

אבא שלי יצר את הקשר עם יצחק נחשוני ז”ל, שהציע את הבמה. אני זוכר את הכתבה הראשונה, וגם היא הייתה בעצתו של אבי ז”ל. היו אלו ימים שבהם אנטנות סלולריות גרמו להרבה רעש ומאבק, ופתאום המפלצת הזו נחתה בשכונה שלנו, שכונה חרדית.

זה הוביל למאבק חרדי שלא היו רגילים לו, ואני זוכר שישבתי על הכתבה הזו אין-ספור שעות, והגהות ועריכה של אבי, אבל התוצאה הייתה נהדרת והיא עד היום שמורה במגירה שלי כ’כתבה של כבוד’.

• אתה גר בחיפה. עיתונאי לא אמור, לכאורה, לחיות במרכז? איך בעצם אתה מגיע בבוקר מוקדם לתחנת ‘קול ברמה’ בבני ברק?

אני אכן גר בחיפה, אבל תמיד אני דואג להבהיר: גר בחיפה, אבל כל כולי ירושלמי. בתכלס’ אני לא חושב שעיתונאי חייב להתגורר דווקא במרכז, אולי להיפך, יש כל כך הרבה היצע שם באזור חיוג 03, שנראה לי שיש כבר רוויה. דווקא המקומות הצדדיים, יודעים לייצר חדשות טובות יותר ומעניינות יותר. אבל כמובן שאי אפשר להתכחש לכך, שכשיש מסיבות עיתונאים ואירועים שונים, אם מדובר באירועים שמתקיימים אחר הצהרים, אז אני נאלץ להיגרר למרכז פעם שניה ביום, וזה פחות כיף, כי בכל בוקר אני מניע רכב ויוצא בחמש וחצי מהבית, טובל במקווה ויוצא לנסיעה – לעבודה ברדיו ‘קול ברמה’.

• ומה קורה כיום, כאשר אתה מגיש גם את ‘המהדורה המרכזית’ בערב, במקומו של משה גלסנר, שנאלץ לפרוש?!

משדר כרגיל גם בבוקר. עדיין קם מוקדם, ובערב מחליף את משה גלסנר. כמו יתר עשרות אלפי מאזיני רדיו ‘קול ברמה’, גם אני מחכה שיחזור. אני חושב שהוא הראוי ביותר להגיש את ‘המהדורה’.

• אתה נוסע גם לירושלים, לכנסת. איך אתה מנצל את הנסיעות הרבות למרכז וחזור?

אכן, אני נוסע גם לירושלים, ומשתדל לנצל את הנסיעות. בהלוך, אני מוצא את עצמי ברבע הראשון של הנסיעה אומר את ברכות השחר בעל פה ומתכונן לתפילה. כשאני מסיים זאת, אז עד לא מכבר הייתי פותח רדיו, אבל באחרונה עם כל העיסוק ברפורמה המשפטית, זה פשוט הפך להיות מאוס ומעצבן באוזניי. שמעתי גם ידידים אישיים בתקשורת הכללית שגרמו לי לא אחת להתעצבן, והבנתי שבשביל הנפש והנשמה, מוטב לסגור ולא לשמוע, שהרי להיות מעודכן אני מעודכן מהמקורות ולא מהתקשורת, אז טוב זה לא יעשה.

וכך מצאתי את עצמי עם עוד מעט זמן פנוי להקשבה של דברים אחרים. אפרופו עצבים בנסיעה, אם בעבר הפקקים האין סופיים – כן גם בשעה מוקדמת זו של הבוקר – היו מעצבנים אותי, היום הם מנוצלים להקשבה לשיעורים היומיים שנהוגים בחב”ד, ואני יכול לומר שזה פשוט כיף, להקשיב לתוכן כזה קודם התפילה.

• איך זה עובד ברדיו? אתה מכין קודם שאלות או שזורם בשידור.

ברור שאני מכין את עצמי לשידור. אני לרוב בקיא בחומר האקטואלי, אבל אם יש נושא שאיני בקיא בו ושאני אמור לראיין לגביו, אז אני לומד אותו קודם, ומשתדל גם ללמוד על המרואיין מיהו ומהו. בעבר הייתי מכין שאלות, היום זה יקרה רק בראיונות מיוחדים וארוכים.

• הרבה מאוד צעירים בימינו רוצים להיות ‘נייעסנים’ ועיתונאים, הקורסים לעיתונות מפוצצים. עולם התקשורת קורץ להם. מה יש לך לומר להם?

אני יכול לומר לכל צעירה וצעירה מהמגזר שלנו שרוצים להיות עיתונאים ושבוער בהם הרצון הזה, שדבר ראשון יאמינו בעצמם. אל תסתכלו על אחרים ותגידו כזה אני רוצה להיות, אלא תהיו מי שאתם, ותאמינו שאתם יכולים – ולבסוף זה יבוא.

אני, אגב, חושב שעבודת עיתונאי, צריכה להתחיל מלמטה בעבודה הסזיפית, לעבוד קשה על יצירת חדשות, לחפש את הידיעה, לעבוד עליה קשה ולהביא תוצרת מעניינת שהמאזין או הקורא ירצה לשמוע אותה עד הסוף. לא מאמין בדרך של קפיצה לגובה ישר אל תפקיד החלומות.

בסוף, קופץ לגובה זה מישהו שהתעמל רבות ושהפך לאלוף אחרי אימונים של שנים, וזה נכון גם לתחום העיתונות.

• הקמת את אתר לדעת. לאחרונה, נדמה לי, אתה מתמקד יותר ב”מקומונים”.  ספר על זה.

אכן, אתר לדעת הוקם לפני למעלה מ-20 שנים, אני לא יודע אם אתה זוכר, אבל בימים שאתה ניהלת את פורום ‘בחדרי חרדים’ והיית עורך אתר ‘חב”ד און ליין’, קפצתי מולך באחד הימים בצ’ט ‘מסנג’ר’, והצעתי שנקים אתר חדשות חרדי. אתה לא זרמת איתי, זה חיכה עוד כמה חודשים טובים, ואז אני ואחי הצעיר ממני, החלטנו להקים את אתר ‘לדעת’, שבעצם היה אתר החדשות החרדי הראשון.

גם היום הוא אתר פעיל, אבל במקביל לו החלטתי לעשות מהלך נוסף באינטנרט החרדי, שבעצם התחיל מעיר מגוריי – חיפה, כשהקמתי אתר מקומי. בהמשך הקמתי יחד עם גיסי אתר זהה בבית שמש, ומשם התפתחנו לערים נוספות כמו אלעד, קריית אתא וחריש ובעזרת ה’ יש עוד בדרך.

•  אתה גם ברדיו, גם כותב ועורך באינטרנט. איזה מדיום חביב עליך אישית יותר?

מאז היותי ילד ראיתי את עצמי כאיש רדיו. אמנם אז בתקופה ההיא לא היה אינטרנט, אבל גם היום כשאני מסתכל על שני המדיומים – אין בכלל מה להשוות. האהבה הגדולה שלי לרדיו לא פסקה. עם זאת, צריך לומר שהאינטרנט זה משהו שכל הזמן מתקדם, וכל הזמן מחדש את עצמו ומבחינה זו יש לו סוג של יתרון על רדיו.

מעיתונות כתובה דיגטלית, אנחנו נמצאים היום במצב של עיתונות אינטרנטית ויזואלית ואי אפשר לדעת לאן זה עוד יילך.

עם האב ז”ל

יש דבר אחד שמאוד דומה לאינטנרט ולרדיו, וזו מהירות התגובה העיתונאית. זאת אומרת, אין לך את הזמן של עיתונות מודפסת לחשוב, להיות שקול יותר, לקבל החלטה בעוד שעה. הכל כאן ועכשיו, ומה שיוצא לאוויר העולם – יצא.

• מה הציון שהיית נותן לתקשורת החרדית?

קטונתי מלחלק ציונים, בטח כשאי אפשר לעשות הכללה על כלל התקשורת החרדית כמקשה אחת.

• נקודה שראויה לשבח בתקשורת החרדית?

ראוי לשבח את התקשורת העצמאית החרדית. בעוד שבעבר הייתה עיתונות ממסדית, ולצידה מעט עיתונות עצמאית, היום ניכר שהעיתונות העצמאית ולא המפלגתית, היא זו ששולטת וקובעת סדר יום. זה דבר חשוב וראוי לשבח.

• ומה אתה מתעב בתקשורת החרדית.

אתה משתמש במילה מתעב, ואני חושב שזאת ההגדרה הנכונה לאותה תופעה של צעירים שמבקשים להיכנס לעולם העיתונות, וסבורים שאם הם ינסו לחקות את העיתונות החילונית שם תהיה תהילתם. לצערי, זו תופעה שהולכת ומתרחבת, ובמקום שיהיו מי שהם, הם מאבדים את זה. כדאי להם להוציא את המצפן החרדי לפני פרסום ידיעה או כתבה.

• מי הקולגה שאתה מעריך בתקשורת החרדית.

יש כמה קולגות שאני מאוד מעריך בתקשורת החרדית, אם תרשה לי לציין שניים מהם ולא אחד, אז תעשה עימי חסד. האחד זה בנימין ליפקין, עורך המבשר לשעבר, לא רק קולגה אלא גם חבר. את בנימין אני זוכר עוד כילד בשעה שהייתי בכיתות הנמוכות בת”ת והוא בכיתות הגבוהות. העיתונות שהוא עשה היא מקצועית ועם הרבה השקעה.

השני, זה ידידיה מאיר, שמביא עיתונות עם נשמה, עם הרבה אהבה למקצוע וחושים מחודדים, לצד השנינות והכתיבה המשובחת, כשמעבר לכל זה הוא אדם שיודע לפרגן לקולגות, ובמקצוע שלנו זה לא דבר של מה בכך.

•

• אני אשאל כעת, כפי ששאלתי את עמיתך, סידרת שאלות שהן לכאורה באנליות, אבל מסקרנות אותי התשובות שלך… ספר לי על האירוע המשמעותי ביותר אותו סיקרת בקריירה שלך.

הייתי באין-ספור אירועים, בלא מעט משלחות שיצאו לחו”ל לסקר אירועים וכו’. אבל הדבר שהכי היה משמעותי ורגשי עבורי, היה הרגע הזה שבו חוויתי פעם ראשונה כחב”דניק את הבאענקט המסיים את ימי כינוס השלוחים העולמי, כשאלפי שלוחי חב”ד מכל העולם מתחילים בריקוד חסידי. מאז הייתי עוד לא מעט פעמים באירוע הזה, ובכל פעם מחדש זה מרגש אותי, אבל בוודאי לא כמו בפעם הראשונה ההיא.

• מקרה בו חשת סיפוק מיוחד מעבודתך.

מקרה שבו חשבתי סיפוק מעבודתי, זה לא מקרה אחד וגם לא שניים. למעשה זה אין ספור פעמים ודברים שאני מצליח לעזור בנושאים שונים באמצעות הקשרים שנוצרו לי במהלך השנים עם אנשי ציבור אותם אני מסקר. לרוב, אלו לא דברים שבאים לידי ביטוי לאחר מכן כידיעה או כתבה, ודי לי בהצלחת המהלך.

• מהו סקופ חייך?

אני לא יודע אם אני רוצה להגדיר אותו כסקופ חיי, אבל זה בהחלט הייתה ידיעה שהפכה לויראלית ועשו עליה פולואפים בכל כלי התקשורת בישראל. זו הייתה ידיעה שפרסמתי על נימולים בצפון שהיו צריכים לשוב ולבצע ברית מילה, לאחר שהוברר כי מילתם לא הייתה מספקת. גם אז כשפרסמתי את הדבר, עשיתי זאת בזהירות המתבקשת מבלי חלילה לפגוע במוהל, ובוודאי שלא פרסמתי את שמו. מחלקת הבריתות ברבנות נכנסה לאחר מכן לתמונה.

• ספר על אנקדוטה מיוחדת מהשנים הרבות בהן אתה בתקשורת.

אנקדוטה שיש לי זה מאבא שלי ז”ל. את אבא שלי הכירו רבים כאיש רדיו. אני זוכר שהוא סיפר לי כמה פעמים על כאלו ששמעו ששם משפחתו זה זיגמן ושאלו אם הוא אבא של נועם. אותי זה תמיד הצחיק כשבעצם הם לא יודעים שמולם עומד מישהו קצת יותר מוכר ומפורסם מנועם.

• היה רגע שרצית לעזוב את עולם התקשורת?

אני יכול לומר בצורה חד משמעית, שאף פעם זה לא עבר לי בראש לעזוב את עולם התקשורת, מניח שאם זה יקרה אז אני אעזוב די מהר, כי זה בעצם יאמר לי שמיציתי.

• אתה מסקר, מתוקף תפקידך,  הרבה גם את העולם הפוליטי החרדי. איזה פוליטיקאי חרדי אתה הכי מחבב?

אתה עכשיו מכניס אותי לפינות מול כל הפוליטיקאים החרדים שעם רבים מהם אני בקשרי ידידות אמיתיים. ישנם שניים שאני מכיר אותם שנים ארוכות, וזה אורי מקלב ויעקב מרגי, שאני יכול לכתוב לך כתובות ומגילות ארוכות על כל אחד ואחד מהם כמה הם פועלים וכמה הם לא רק פוליטיקאים אלא גם מענטשים.

• כאחד שמתגורר בעיר מעורבת, ולא סתם: חיפה האדומה. מה דעתך על יחסי דת ומדינה?  על כל המתח שיש כיום? אתה סופג הערות?

אני אתחיל מהסוף של שאלתך. דווקא הערות מעולם לא ספגתי בחיפה. אפרופו מרכז ששאלת בתחילה, אז דווקא בתל אביב יצא לי בעבר כמה פעמים לקבל הערות של ‘תוריד את הכיפה’, ו’אתה עם הזקן’. ההערות האלו אגב לא התרחשו בתקופה האחרונה, אלא גם בתקופות רגועות יחסית. המתח הזה שיש כיום הוא משהו רע, אפילו הייתי אומר רע מאוד.

כשאני מסתכל על יחסי הדת והמדינה, זו סוגיה מאוד מורכבת. מצד אחד אני מאוד החלטי בדעתי לגבי מדינה יהודית. אני חושב שזה מה שמבדיל אותנו מכל האומות, וברוך ה’ לאחר שקיבלנו את המתנה הזו מהקב”ה, חובה עלינו שיהיה כאן ציביון יהודי. מצד שני, אני מאוד לא בעד כל מיני חוקים שמחוקקים, ובטח לא הצעות חוק שעולות לאוויר העולם ויוצרות שנאה מיותרת. עם זאת, כשיש התערבות של בג”ץ בנושאים של דת, ואין מנוס אלא להחזיר את הרכבת למסלולה, אז טוב שיש בכנסת מי שפועל בנידון.

• אנחנו נסיים, כמו עם כל המרואיינים, בחילוף תפקידים: איזו שאלה היית רוצה לשאול אותי?

הייתי רוצה לשאול אותך, אתה חב”דניק בכל רמ”ח איבריך, איך זה להיות נשוי לליטאית ואיך זה לגור בקריית ספר עיר שהיא שיא הליטאיות.

דוד רוטנברג: כשם שאני חב”דניק בעל הרמ”ח, כך רעייתי – שרי רוט – היא ליטאית, ובעיקר ‘חסידה’ גדולה של הרב שטיינמן זצ”ל – ואנו מכבדים מאוד זה את עולמו של זה. אני חושב שהשלום שהוביל הרב שטיינמן זצ”ל תרם לזה לא מעט… כך יוצא שאני מלווה אותה אל קברו בבית העלמין בבני ברק, ואפילו מדרבן אותה לנסוע לשם, והיא התלוותה אלי אל הציון של הרבי וגם בכניסה אל חדרו ב-770.

מבחינתי קריית ספר זה כמו כל מקום אחר. מעולם לא נתקלתי פה באיזו הערה או גישה שלילית כלפיי. אם כבר אז להיפך.