על מגש בורקס: כך נסללה דרכו של משה אבוטבול לכס ראש העיר

1.

פסח היה קו הזמן המפריד בין התקופה שבה ‘לא מדברים על הפוליטיקה המקומית’ לבין התקופה שבה צריכים להתחנן ש”יפסיקו לדבר על הפוליטיקה המקומית”.

הגם שהחלטות רשמיות טרם התקבלו עדיין באופן חד-משמעי, הרי שכעת כבר ברור לכל ששום דבר ב’דגל התורה’ לא ידמה בבחירות הקרובות למה שהיה בשנים קודמות. נגמרו הזמנים בהם ההכרעות התקבלו בבית אחד, על ידי ‘גדול’ אחד. הגרא”מ שך זצ”ל בשעתו, אחר כך הגרי”ש אלישיב זצ”ל, ואחריו הגראי”ל שטינמן זצ”ל.

לכאורה, רק לכאורה, הוקמה ועדה שאמורה לקבל החלטות ולהציג אותן בפני גדולי ישראל – ובראשם הגרי”ג אדלשטיין והגר”ח קנייבסקי. רק לכאורה, כי להגר”ח אין באמת רצון להיות מעורב בפוליטיקה, וכל כולו מבקש להמשיך וללמוד – כך שבני הבית מנווטים (בהצלחה) וקובעים בפועל מה יקרה בכל עיר. אל בית הגרי”ג עולים הפוליטיקאים ורבני התנועה, יושבים שעה ארוכה ואף למעלה מכך על נושאים סבוכים, אך גם אם יוצאים עם הכרעה ברורה (בבית הגר”ח עליהם להתברך בהמשך), היא לא תמיד מתבצעת בפועל.

לא משנה כמה פעמים ירים הגגר”ד לנדו, ראש ישיבת סלבודקא, טלפון לבני בית שלדעתו מתערבים ובוחשים בקדירה יתר על המידה, ואף יגער בהם בצעקות (בשבוע שעבר נרשמה עוד שיחה קשה כזו). מה שהיה הוא שימשיך להיות.

המצב כיום הוא שכל מועמד לראשות עיר בוחן תחילה מה חושבים בני בית מסוימים ברחוב רשב”ם עליו ועל מועמדותו, ורק אז מחליט אם לצאת לדרך.

כך נהג גם משה אבוטבול. במבט לאחור, נראה שצדק במהלך.

בין לבין, גם לתקשורת יועד תפקיד לא מבוטל בקרבות הפנים-דגל הללו. יש עסקנים שיידעו לשרטט לכם מפה ברורה של עיתונאים, כל אחד מהם ‘למי הוא שייך’, ו’מי קנה אותו’.

הפתיע אותי אחד העסקנים, כששרטט בפני מפה ובה הופיעו שני עיתונאים מכלי תקשורת אחד – כאשר כל אחד מהם מייצג רחוב אחר בבני ברק. ויהי לפלא. מה שבטוח, מסכן העורך, שצריך לנווט בין השניים.

2.

מיד כאשר נודע כי רבני התנועה – הגאון רבי נתן זוכובסקי והגאון רבי יוסף אפרתי – וח”כי ‘דגל’ נכנסו אל הבית שברחוב ראב”ד, יצאה הודעה כי הם יעלו מיד גם אל בית הגר”ח. בהמשך הודיעו, כי רבני בית שמש יגישו חוות דעתם בפני הגר”ח – ורק לאחר מכן תתקבל החלטה.

במקביל, ברחוב ראב”ד ניסו לנווט ריצה עצמאית של ‘דגל’, ולא לאפשר למשה אבוטבול לרוץ כמועמד מוסכם. הנוכחים כמעט הושבעו לשמור על ההחלטה בסודיות, הגם שמתדרך ‘מטעם’ הוועדה כבר עבד שעות נוספות מול העיתונאים ‘שלו’, כדי לשווק את ההחלטה.

יש שטענו, שהדלפת ההחלטה נועדה לסמן רצינות כוונות, ובכך לגרום לאבוטבול להבטיח עוד תופינים  – מלבד ראשות התכנון והבניה וסגנות. שהרי הררי קודש תלויים בתופינים אלו.

מה שהם לא ידעו זה, שאבוטבול מודע למורכבות הפנים-דגלאית, ולא ממש מתרשם מספינים כאלו ואחרים.

מקומו, כך חש, מובטח יותר מאי פעם.

הנה הודעה רשמית ששוגרה מטעם ‘דגל התורה’ ביום שישי: “מרנן גדולי התורה שליט”א הורו הבוקר להנהלת ‘דגל התורה’ לפתוח במו”מ עם ראש עיריית בית שמש משה אבוטבול לגבי הבחירות הקרובות ולאחר מכן ישובו עם תוצאות המו”מ לגדולי התורה”.

כלומר, ההחלטה (הסודית) להציג מועמד של ‘דגל’ הייתה רק לצורכי מו”מ.

אבוטבול, מצידו, מיהר להגיב אף הוא: “גדולי ישראל נתנו לנו אתגר חשוב לרוץ יחדיו בבחירות, אנו רואים כמה חשובה להם האחדות ולכן אעשה הכל להצדיק את האמון שנתנו בי”.

כלומר, הכל בעצם סגור, נותרו סעיפי הכופתאות. יהיה בסדר גם במגרש הזה.

לצד ההודעה שוגרו גם תמונות של אבוטבול יושב לצד הגר”ח קניבסקי. מה שאומר: הכול נעול.

3.

לפני שבוע התכנסו בכירי ‘דגל’ בסניף המקומי בבית שמש לדיון מעמיק על הבחירות המקומיות, למד קוגל ירושלמי ובורקס. בין המשתתפים היו בכירי ‘דגל’ בעיר – שמוליק גרינברג ומשה מונטג.

כינוס נציגי ‘דגל’ בבית שמש. קוגל ובורקס. צילום: באדיבות המצלם

“דגל התורה היא המפלגה הכי גדולה בבית שמש, ולכן הנחת העבודה היא שמגיע לה את ראשות העיר”, מסביר אחד מהפעילים המקומיים. “אבל! מכיוון שדגל התורה עיכבה במשך חצי שנה את החלטתה, ואבוטבול כבר הכריז על עצמו כמועמד, ובפרט שיום לפני כן כבר הוציא מכתב תמיכה מחכם שלום כהן, הרי שלכל מי שפנה אליו, שאולי יוותר הפעם – אמר: ‘עכשיו, אחרי שחכם שלום כבר שלח אותי, אני לא זה ששולח את עצמי, אלא הוא שלח אותי ואני כבר לא עצמאי. דברו עם נשיא ‘המועצת’. אני כבר שליח שלו ולא עצמאי’.

הפעיל ממשיך: “ברור לכל שאם היו פונים לחכם שלום, הוא  היה שואל: למה לכם מהפך, הרי הוא ראש עיר טוב וכולם מרוצים?!

“אז מאחר וזה כבר מאוחר, ויש שני גושים חרדיים שכל אחד מהם נגיד יביא 40% בערך, עבור 20% הנותרים שונאי החרדים של בית שמש ירצו לסחוט כמה שיותר – ואז מחזירים את העיר אחורנית. הם יבקשו את המועצה הדתית, ויעשו בה שמות, יבקשו סמכויות בחינוך, ולכן חשבנו שאם יש מי שחושב שכדאי למכור נכסים רוחניים, בשביל שליטה בעיר – שיגיד. אף אחד לא אמר במפורש, אלא אמרו, מה שיכריעו גדולי ישראל.

“את כל המסר העבירו להגר”י אפרתי ולנכד של הגר”ח, יענקי קניבסקי – לחדד את המסר שמדובר במסירת נכסים רוחניים, בעירוב, במקוואות, בחינוך, ואולי גם את התכנון והבניה נצטרך להפקיר, אבל זה עוד בקטנה. העיקר זה הפגיעה באידישקייט. בין אם דגל תנצח ובין אם אבוטבול ינצח -זו  כבר לא הקואליציה שאבוטבול הקים: 10 חרדים מתוך 19, וכל השאר הזדנבו מאחור. בגלל שדגל הייתה עסוקה במריבות פנים בשאלה מי בראש – גרינברג או מונטג – איחרנו את הרכבת”.

4.

ואז רבני העיר שלחו מכתב אל הגר”ח. במכתב לא נכתב על אידישקייט, משום חשש שהעתקו יגיע לידי החילונים ויפגע בהם, אלא הוא ממוקד בכך שלא רוצים מחלוקת ו’איש את רעהו חיים בלעו’, ומבקשים שכך יימשך הלאה, ושהגר”ח ימנע מחלוקת בעיר. על הסכנות הרוחניות תידרכו בעל-פה את אחד מרבני התנועה.

לדברי הפעיל המקומי, זה נכון שאבוטבול סגר עם בית הגר”ח כבר בהתחלה, אבל זה לא היה הכל. “ניסו לדלג על רבני המקום, והרבנים הוכיחו שהם אלו שמנהלים את עירם, בלי ניהול מבחוץ. אם לא היה גיבוי אדיר להחלטה מצד רבני העיר, הצד שרצה ריצה עצמאית היה מנצח.

“חסידי גור יחד עם ‘העציצים’ (כלשונו) היו עובדים בטירוף למען אבובטול, הליטאים – שרבים מהם ירושלמים או אמריקנים היו אומרים שב ואל תעשה עדיף, כך שאבוטבול בכל מקרה היה מנצח”, הוא טוען.

הפעיל מספר: “פנו לבכיר במפלגה ושאלו אותו, מנין קיבל את המידע אותו שטח בפני הגרי”ג אדלשטיין. הוא ענה: ‘ממנחם שפירא’. שאלו את שפירא – ענה: ‘משמוליק גרינברג’. זה לא מספיק. בבית הגר”ח פשוט ניערו את העסק ועשו תרגיל השתלטות יפה והצליחו בו.

“פה בבית שמש יש רבנים מאוד עצמאיים. קחי, למשל, את הרב נתן קופשיץ, שלא נשמע לממסד ולא מאמין בממסד של ‘דגל’, אלא רק בעולם הישיבות והחיידרים שלמענם יהיה מוכן להילחם בכל העולם. יש לו ישיבה קטנה מעולה פה, שהצוות בה לא ‘עציץ’ בכלל ולומדים בה מהמשפחות הטובות ביותר. הוא לא לוקח כסף מהמדינה, אבל זה לא מפריע לאף אחד.

“הוא נלחם למען ציבור הישיבות והכוללים והחיידרים והוא שולט על העיר ועל רבני העיר, הוא המבוגר ביותר. הוא חברונער שלא יוותר. אז מבחינתו, לא באמת משנה גרינברג או אבוטבול, הוא רוצה בטובת העיר. אם במערכת בחירות הוא יישב ‘רגל על רגל’, כך יעשו גם שאר הרבנים. אז הם לא יגידו, חלילה, להצביע בניגוד לגדולי ישראל, אבל רבים מהציבור החרדי יישארו בבית ויגידו לעצמם שעדיף אבוטבול ושהוא בסך הכול טוב ולא עושה בעיות. יגידו ‘שב ואל תעשה עדיף’.

“ואז מה יקרה? הצד השני יילחם כמו משוגע וינצח. זו האמת ואין בלתה”.

אני מנסה לכפור בדבריו. גם אם כל נציגי ‘דגל’ המקומית, כמו גם כל רבני בית שמש, היו בעד שמוליק גרינברג – אילו בית הגר”ח היה רוצה באבוטבול, הוא היה מנצח, אני אומרת לאיש שיחי.

הוא סבור שלא כך הוא הדבר. ואני טוענת: בני ברק תוכיח. הגר”ד לנדאו, ראש ישיבת סלבודקא ,והגרי”ג אדלשטיין מעדיפים את מנחם שפירא, אבל בני ביתו של הגר”ח רוצים באבי רובינשטיין – והוא שינצח.

נחיה ונראה, אנחנו מסכמים.

כך או כך, דרכו של אבוטבול נסללה, על מגש של כסף, לכיבוש העיר בית שמש בפעם השלישית.