איזו מערכת בחירות הייתה האלימה בתולדות ישראל
1.
ביטאון ש”ס יום ליום העדיף להתרכז אחרי הבחירות בכישלונה של מפלגת ‘יחד’, הרשימה בראשה עמד אלי ישי.
“נשיא מועצת חכמי התורה מרן ראש הישיבה…: יש לנו תורה אחת”, הייתה הכותרת הראשית של העיתון. תורה אחת, פירושו, ש”ס אחת, עם ‘יחד’ באפס.
בכותרת משנה הופיע גם ההסבר: “שמחה רבה על הצלחת תנועת ש”ס בבחירות, ועל הניסיון לפגוע בתנועתו הקדושה של מרן רבינו הגדול זיע”א, שלא צלח”. שהרי, אינך יכול לרקוד משמחה כשמפלגתך צנחה מ-11 מנדטים ל-7 בלבד, אבל כשיריבך כשל, אתה רוקד גם רוקד. משמחה לאיד.
“בחסדי שמים, ש”ס הצליחה להשיג 7 מנדטים, ואילו בעלי המחלוקת נעלמו מהמפה הפוליטית ולא עברו את אחוז החסימה”.
כאילו שהשמחה שווה לשני החלקים. לצניחה לשבע כמו גם להפסדו הצורב של אלי ישי.
2.
הכתב הפוליטי של המודיע, מ. כרמלי, לא חידש הרבה השבוע.
הוא ניתח את תוצאות הבחירות, את ההסבר לניצחונו המוחץ של בנימין נתניהו, אבל לא פירש אחרת ממה שכבר קראנו בתקשורת בימים שלאחר היוודע תוצאות הבחירות.
ובכל זאת, מילה טובה מגיעה לו: הוא היה בין העיתונאים היחידים שהתעקשו על כך שאלי ישי אינו עובר את אחוז החסימה. הוא המשיך להתעקש גם כשהסקרים ניבאו לישי 4 ואפילו 5 מנדטים.
אז אולי, כמי שהסתובב לא מעט במטה הבחירות של אריה דרעי, הוא כתב זאת כמשאלת לב.
אבל במבט לאחור, חייבים להודות, הוא צדק – ובגדול.
3.
שימו לב כמה נהנה ח”כ יעקב ליצמן להיפרע מאויבו כיום (בעבר היו ידידים, אבל הבחירות לעיריית ירושלים סדקו את החברות), אביגדור ליברמן.
“לא נזרוק אבן אחר כל אחד מהנופלים, אך דבר אחד אני יכול לומר: השורה התחתונה של הבחירות הללו היא שכל אלו שנתנו יד לגיוס בני הישיבות, כולם ספגו מכה קשה… גם ליברמן, שאולי ספג את המפלה הקשה ביותר.
“ממפלגה שנחשבה לחזקה ומשפיעה ביותר, הוא הגיע למצב שבו לא היה ברור שהוא יצליח לחצות כלל את אחוז החסימה… ואני רק מקווה שיידעו ללמוד מזה את הלקח להבא ולהסיק שהפגיעה בעולם התורה ובבחורי הישיבות אינה משתלמת”.
לשאלת המראיינים, ישראל הרשקוביץ וישראל רובינשטיין: הרי ליברמן פעל עד לפני תקופה יד ביד עם הציבור החרדי – מסביר ליצמן שזה נכון, אבל בתקופה האחרונה הוא שינה כיוון. עובדה. הוא זה שמנע רק לפני ארבעה חודשים, כאשר ניתן היה להוציא את יש עתיד של לפיד, ולהכניס במקומו את הסיעות החרדיות, להקים ממשלה חלופית – והוא זה שבעצם כפה את הבחירות.
“אז הוא היה ‘על הסוס’, בעמדה בכירה ובצומת משפיעה ביותר. לא חלפו רק כמה חודשים והנה הוא הגיע לאן שהגיע”.
אחד אפס. הפעם לטובת ליצמן. תורו של ליברמן להשיב נקמה.
4.
אחרי שהיא מתארת את הבלבול בקרב אנשי ‘הפלג הירושלמי’, שנחלקו בין להימנע בבחירות כמורשת חסידות סאטמר, לבין הצבעה לש”ס/’יחד’/יהדות התורה, מסכמת הכתבת שרה פרדס בעיתון משפחה את עתידם הפיננסי של בני הקבוצה – הם וישיבותיהם.
“החרמת הבחירות שעליה הוחלט ב’פלג’, היא ללא ספק צעד תקדימי שכמותו לא זוכרת היהדות החרדית. רק ימים יגידו האם מערכת הבחירות הזו תיתן את האות לשילובם של בני הפלג במפלגת יהדות התורה, כפי דרישתם – דרישה שלראשונה מומשו האיומים הנלווים אליה – או שמא נראה לראשונה, התנערות מעשית של חברי הכנסת מטעם הסיעה, מצרכיו של המחנה שסירב לראות בהם שלוחם”.
הימור שלי? האופציה השנייה היא הנכונה.
הם לא ישולבו במפלגת יהדות התורה. חברי הכנסת מטעם הסיעה יתנערו מצרכיו של המחנה.
5.
עצוב לקרוא את תיאורו של הכתב שלומי גיל במשפחה על האכזבה במטה ישי.
עוד יותר עצוב לקרוא את המשפטים הבאים שלו: “עשר שעות קודם לכן הכל היה נראה אחרת. כל מי ששוחח עם אנשי מפלגת ישי בשבועות האחרונים – שמע הבטחות על הפתעה עצומה שתירשם ביום הבחירות. גם מעל דפי עיתון זה הסבירו אנשי ישי, והוא בעצמו, כיצד הם עתידים לגרוף לפחות ארבעה מנדטים, אם לא שישה ולהפוך להפתעת הבחירות”.
יתכן שגיל לא שם לב שכתבת שטח גדולה שהכין ולא פורסמה עד עצם היום הזה. כמחצית עמוד הופיע, שבוע לאחר מכן, זכר לכתבה הגנוזה.
6.
שימו לב למשפט בטור העורך של אברהם דב גרינבוים בבקהילה:
“מה לא אמרו עלינו? מקבלי שלמונים, שכירי חרב, תנזים של דרעי, הכול כמעט נכון. מה שנכון באמת: אנחנו שבועון חרדי, של המיינסטרים החרדי, של הקונצנזוס, של הציבור הרחב הנוהה אחר גדולי ישראל”.
רק הנחתי כאן.
7.
התאכזבתי מאד מסיקור שני השבועונים – משפחה ובקהילה את יום הבחירות (128 עמודי מגזין ל’משפחה’ על 64 לבקהילה).
אז נכון שהם שלחו כתבים להתלוות לדרעי כמו גם לישי, אבל התיאור יצא איכשהו אנמי למדי.
צבע, זה מה שהיה חסר שם.
החומר ה’מרענן’ היחיד היה בכתבתו של שמעון בריטקופף במשפחה, שהביא את “המשפטים שתשמעו רק במערכת הבחירות”. ישיבתי, מעניין.
מ”מטה רכב קרס” (הבחור שעלה על המונית שנשכרה על ידי המטה ואמור ללוות שני קשישים מבית אבות ברחוב פנים מאירות לקלפי ברחוב סורוצקין, לא ענה בצלצול הראשון לחבר שישב משועמם ב’מוקד’ של מטה הרכב)… עבור דרך ה”גיוואלד!” (קריאה חרדית אולטימטיבית, נכונה לכל שעה… הערבים מצביעים? גיוואלד, החילונים מצביעים? גיוואלד כפול! הסנדוויצ’ים נגמרו? רבש”ע, גיוואלד…).
“דברתי הרגע עם עמית סגל” (פרח עיתונות צעיר לקהל מעריצים בשעה 21:20… השעתיים האחרונות מורטות עצבים… זוהי גם שעתם הגדולה של כתבים מתחילים שמתרברבים במידעים על הדלפות ממדגמים שהקשר בינם לבין המציאות אפילו לא מקרי”) ועוד ועוד…
שאפו.
8.
“הבחירות המכוערות בתולדות המדינה הגיעו לקיצן”, בישר שער מגזין משפחה.
יתכן שמי שהכין את הכותרת, עדיין לא היה או לא היה מספיק מבוגר בשנת 1981 כדי לזכור את הבחירות הבאמת מכוערות בתולדות המדינה?!
אפילו בעיתון עצמו מודים בכך. בכתבה של הכתב שלומי גיל הוא מספר כי עמי גלוסקה, ששימש כמזכירו האישי של הנשיא יצחק נבון, זוכר במיוחד את מערכת הבחירות של 1981, “כאשר הנשיא יצחק נבון, איש המערך, נאלץ להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על בגין, שנוא נפשו.
“הוא כעס מאד על המערכה שניהל בגין, וטען שמנהיג הליכוד מנצל את הקרע בעם ומוציא את ה’שד העדתי’ בשביל צרכים פוליטיים. זו הייתה מערכת הבחירות האלימה ביותר שידעה מדינת ישראל מעודה. הרחובות בערו והאלימות פשטה”.
עורך השער, מן הסתם, לא קרא את הכתבה, גם לא ממש זוכר את 1981. השנה של נאום ה’צ’חצ’חים’, ובגין שהבעיר את הככר עם ה”יהודים!אחים!”
9.
בעוד אנחנו, בחרדים10, בחרנו להתלוות אל מספר 7 ביהדות התורה, יעקב אשר (כבר לא ח”כ, כמה חבל), האיש שנלחם על מקומו והפסידו לטובת אחוז החסימה הגבוה, בחרו ביתד נאמן לקפוץ למספר 8, אליעזר סורוצקין, האיש שהפסיד, “ויחזור לקירובו”.
“אודה על האמת”, מודה הכתב שמואל גרינוולד, “באתי לנחם, ומצאתי אותו מנחם”.
מבחינת סורוצקין הוא נקרא אל הדגל, מילא את המשימה, “עתה, אנו שבים למקומותינו, ויחזור לתלמודו – להרבות תלמידים”.
לא רבים יודעים, ומי שלא ידע, קרא זאת ב’יתד’, את ריבוי הקולות של מערכת הבחירות האחרונה חייבת יהדות התורה בעיקר לאיש הזה. הוא שהביא רשימות של ‘קירוב’, אליהם התקשרו טובי בחורי הישיבות (ובראשם בחורי ‘ארחות תורה’ ו’תורה בתפארתה’) לשכנע.
יש סיכון בכך שמערבים פוליטיקה ב’קירוב’. מזה בדיוק בורחת חב”ד כל השנים ומתרחקת מפוליטיקה (כשאנשיה, למרבה הצער, זורקים את קולותיהם למפלגות קיקיוניות שאינן עוברות את אחוז החסימה).
כשאתה בא לקרב יהודי, והוא ‘מריח’ שאתה רוצה לעשות עליו סיבוב פוליטי ולבקש שיצביע למפלגתך ביום הבוחר, אתה הופך לחשוד בעיניו.
הפעם הזו, לשם שינוי, הורה הגראי”ל שטינמן לחרוג מהנוהג הרגיל ולפנות לאנשים שבשדות. למסורתיים, שהכירו את עולם התורה באמצעות אברכי ‘לב לאחים’ הלומדים עמם דף של גמרא.
האם תחזור ההוראה הזו על עצמה גם בבחירות הבאות? מי יודע. זו הייתה הוראת שעה, שנבעה מהגזירות האיומות שאיימו על עולם התורה. בזכות אותה הוראת שעה לא הצליחו קיצוני ‘הפלג הירושלמי’ להחריב את עולם התורה, כשהם מעדיפים להעניק את קולם לזהבה גלאון (אשה טובה, אבל ממרצ).
תגובות
אין תגובות