הממשלה לבג”ץ: פסילת חוק יסוד אינה לגיטימית ותוביל לאנרכיה

הממשלה והכנסת הגישו הבוקר (שישי) לבג”ץ את עמדתן בנוגע לחוק צמצום עילת הסבירות, וקראו לדחות את העתירות נגד החוק.

הדיון צפוי להיערך ביום שלישי הקרוב.

בתגובה המשותפת לממשלה – באמצעות עורך הדין הפרטי שאושר לה, לעומד בראשה בנימין נתניהו ולשר המשפטים יריב לוין, צוין בין היתר: “עמדת ממשלת ישראל היא כי בית המשפט הנכבד מנוע מלתת סעד בדבר תוקפו של חוק יסוד או של תיקון לחוק יסוד כמבוקש בעתירות. עמדתה זו של ממשלת ישראל נשענת על עקרון ריבונות העם, עקרון שלטון החוק, עקרון הפרדת הרשויות, ועל המדרג הנורמטיבי של החקיקה בישראל שהוכר גם בידי בית המשפט הנכבד עצמו.

“היא נסמכת גם על כך שאין בקרב מדינות המערב המתוקנות ביקורת שיפוטית על תיקוני חוקה ללא הרשאה מפורשת בחוקה עצמה, על כך שביקורת שיפוטית על קודקוד ההכרעה הדמוקרטית איננה ‘משפט’, שהרי אין דין שמכוחו ניתן לפסוק, והיא עלולה להוביל לאנרכיה, על שלילת הנחת העותרים שלפיה בית המשפט הוא שליט כל – יכול הנהנה מעליונות על חוק היסוד שהסמיך אותו, ועל שלילת הנחתם שלעולם הצדק והמוסר המוחלטים יעמדו בצידה של הרשות השופטת לבדה”.

עוד צוין, כי “ממשלת ישראל סבורה שאין בכוחו של בית המשפט הנכבד לשים עצמו עליון על הריבון בישראל ולנכס לעצמו סמכות ביקורת על חוקי היסוד, שהם קודקודה של הפירמידה הנורמטיבית במערכת המשפט הישראלית. ממשלת ישראל סבורה כי הואיל ומדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית, הסמכות של מוסדו השלטון ומקורה נתונים לריבון, הלא הוא העם – אזרחי ישראל. אזרחי ישראל מיוצגים בכנסת, בדרך שנקבעה בחוק – יסוד ובחוק, ועל כן הסמכות ומקורה הם בכללים שקובעת הכנסת, בחוקי היסוד, ואין מעליהם דבר”.

המשיבים הוסיפו: “ממשלת ישראל סבורה כי הואיל ומדינת ישראל היא מדינת שלטון – חוק , אין מוסד ואין איש העומד מעל החוק. ואם החוק, לפי התורה שפיתח בית המשפט הנכבד, כפוף לחוקי – היסוד, הרי שאין מוסד ואין איש העומד מעל לחוקי היסוד. אלו הם אבני היסוד של המשטר בישראל, כפי שמחייב משטר דמוקרטי וכפי שציין, וחזר וציין, גם בית המשפט הנכבד. אשר על כן, ממשלת ישראל סבורה שהפרתם או שינוים אינם בסמכות בית המשפט הנכבד, הפועל מכוחן של הסמכויות הנרחבות שהעניק לו הריבון בחוק יסוד ובחקיקה ובגדרן של סמכויות אלו בלבד.

“עניינו של ההליך דנן הוא שאלת גבולות סמכותה של הרשות השופטת ושל בית המשפט הנכבד. סמכותה של הכנסת לחוקק חוקי יסוד אינה נתונה במחלוקת. על העותרים, במסגרת הליך זה, להרים את הנטל להראות כי אין גבול לסמכויותיו של בית המשפט הנכבד , וכי זכות המילה האחרונה נתונה לו לעולם, גם על החלטות הריבון העקרוניות ביותר. הממשלה סבורה כי במדינה דמוקרטית לא תיתכן שלילה כזו של ריבונות העם, להבדיל מסוגיית פסקאות נצחיות שיש בחוקה, עניין נפרד אשר איננו רלוונטי לישראל ושיידון להלן”.

לסיום נכתב: “אין מקום לערוך ביקורת שיפוטית לרפורמה המשפטית המוצעת בכללותה, שלא אושרה ושתוכנה לעת הזו אינו ידוע. הטענה שחוק היסוד המתקן הוא רק הפרק הראשון של שינוי מקיף יותר, שעשוי לפגוע בעתיד בליבת דמותה הדמוקרטית של מדינת ישראל, היא טענה שיש לה מקום בשיח הציבורי, אך לא ניתן לבסס עליה ביקורת שיפוטית”.

הכנסת כתבה בעמדתה לקראת הדיון כי אין מקום לביקורת שיפוטית על חקיקת יסוד בהיעדר מקור סמכות מפורש לכך בחוק או בחוק יסוד. לעמדתה, עריכת ביקורת שיפוטית על חוקי יסוד שומטת את הבסיס של המהפכה החוקתית: “ביטול עילת הסבירות לא פוגע בליבת זהותה היהודית או הדמוקרטית של מדינת ישראל”.