כשנתניהו תכנן פגישה עם ‘הדבר הבא’ בדגל התורה וביטל במפתיע

1.

לא קל להיות ח”כ ב’דגל’ בימים אלה. פטירת מרן הגר”ח קניבסקי זצ”ל הותירה חלל ענק – ומאבקי החצרות נפתחו מחדש.

אך טבעי הוא שבראש של כתבים פוליטיים (ואל תהיו בטוחים שלא בראש של הח”כים עצמם), מתמיינת המפלגה מחדש: מי מקורב למי ולמה.

כשנכנס ח”כ יעקב אשר ל’דגל’ כח”כ חדש, נוצץ מהניילון, אחרי כהונתו  כראש עיריית בני ברק, היה ברור שהוא המועמד של ‘הראש ישיבה'” – מרן הגראי”ל שטינמן זצ”ל.

שעות אחדות לפני שה’מועצת’ של ‘דגל’ התכנסה כדי לאשר את זהות המועמד השלישי ברשימה לכנסת, נשמע צלצול בטלפון הסלולרי שלו. “הראש ישיבה החליט שאתה המועמד לכנסת”, אמר לו אחד מקודקדי חזון איש 5.

כשנפטר ‘ראש הישיבה’, היה ברור שמעמדו ירד, באופן טבעי. אבל אז הוא החל לתקשר עם הבית שברחוב רשב”ם. שוב ושוב שאל שאלות, שמר על קשר הדוק, בסביבתו תדרכו שהוא מקפיד על כך. כלומר, נהג בחכמה שלא להיות צבוע בצבע של חצר אחת – החצר ברחוב ראב”ד, שלא ממש שלטה.

פטירת ‘שר התורה’ פתחה מחדש את שאלת הכוחות הפנימיים במפלגה. ליו”ר משה גפני יש, בעצם, תעודת ביטוח. השאלה היא לגבי עוצמת המעמד. נכון להיום, הוא זה שמגיע אל מרן הגרי”ג אדלשטיין להציג את השאלות הפוליטיות, אבל עדיין אל תזלזלו במי שמסוגל למשוך בחוטים שבתוך החצר עצמה. מקלב השכיל זה מכבר לשמור על קשר טוב גם עם חצר ראב”ד וגם עם חצר סלבודקה. לפינדרוס זה יהיה קשה יותר. השאלה היא לגבי גפני.

בימים האחרונים פנה מקורב לראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו והסביר לו את התהליכים הללו בתוך ‘דגל’.  ‘כדאי לך להיפגש עם יעקב אשר, הוא הדבר הבא’, המליץ. אז לא שנתניהו לא בקי במאבקים הפנימיים בכל מפלגה חרדית, ועדיין הוא קשוב להמלצות מצד אנשים שהוא חפץ בקשר איתם, ו’ההוא’ נכלל ברשימת האישים הללו.

כך נקבעה פגישה עם אשר, בבניין מצודת זאב.

אבל זו רק גרסה אחת לסיפור. בסביבת יעקב אשר מספרים שהפגישה נקבעה על רקע נושא טכני, אותו ביקש נתניהו לבדוק מולו.

כך או כך, לא משנה לאיזו גרסה אתם מאמינים, הפגישה נקבעה, בכך אין ספק, לשעה 15:00,  ב’חור’ שנוצר ביומן הפגישות, קצת אחרי הפגישה עם ראשי סיעות האופוזיציה  לפגישות חשובות אחרות.

אין גם מחלוקת על גורלה של אותה פגישה: היא בוטלה ברגע האחרון. גרסה אחת טוענת, משהו אחר נכנס ללו”ז. אבל יש גם עוד גרסה ולפיה מישהו ב’דגל’, ואל תשאלו אותי מי, נפגע מעצם הכוונה לקיימה. נתניהו קלט שפוגע, הבין שגם ככה שאלת יחסי האנוש שלו אינה מזהירה – וביטל. למה לו להסתבך.

בסביבת ראש הממשלה אומרים לחרדים 10: “הפגישה לא בוטלה, אלא נדחתה”.

עכשיו קחו את זה לאן שאתם רוצים. תיזכרו בראיונות של גפני על נתניהו (התראיין, חזר בו, הבהיר, נפגש עם ביבי, הבהיר שוב), את העובדה שיהדות התורה לא ממש שותפה לחרם הגורף של ‘גוש נתניהו’  על ממשלת בנט-לפיד, ומסתדרת כשצריך להסתדר על חוק כזה או אחר (נציג מטעם אחד מרבני ‘דגל’ היותר חשובים, נמצא כדרך קבע בוועדה הדנה בחוק הגיור), בודקת  על מה ניתן להסתתר בחניון ולסייע לקואליציה תמורת ‘בונוסים’, וכך הלאה.

האם ביקש נתניהו לשוחח עם יעקב אשר בנושא טכני או שמא בעניינים הרי גורל הנוגעים להנהגת ‘דגל’? לא ממש משנה. עצם הכוונה לקיים את הפגישה הזו מהווה עובדה.

האם ישכילו חברי הכנסת של ‘דגל’ התורה לשדר חזית אחידה בהמשך הדרך? סביר להניח שכן. נקווה בשבילם שכן. גם ככה הצעירים היותר ‘פתוחים’ כבר מזמן לא בחיקה של ‘דגל’, אלא חונים איפה שהוא בין סמוטריץ’ לאיתמר בן גביר.

2.

אלא שהצרות לא נגמרות ב’דגל’.

זוכרים את המאבק המתוקשר בין ציר פרוש-איכלר שדרש בוררות מול ציר ליצמן-טסלר? היחסים בין הצדדים היו עכורים, אבל בפסח נערכה פגישה חשאית, במהלכה נסגרו הבנות בין הצדדים. למרות החשאיות, חשפנו את דבר ההסכמות כאן ב’חרדים 10′.

אך האם מדובר בהסכם שישים קץ למאבק בין הצדדים המרכיבים את אגו”י? לדעת חלק מהגורמים שהיו מעורבים ביצירתו – “בהחלט כן”. אחרים, בעיקר מי שלא הובאו בסוד העניינים, סבורים ש”ממש לא”.

ראשית, לדעת חלק מהגורמים, ההבנות שגובשו יציבו את ישראל איכלר מבעלזא לפני יעקב טסלר, נציג ויז’ניץ. חד וחלק? תלוי את מי שואלים.

בשיחה עם גורם הקשור בציר ליצמן-טסלר הוא טוען: “ממש לא, הרוטציה בין השניים תמשיך, כפי שהייתה עד היום”.

איך תמשיך? – תוהים באוזני אחרים. וההיגיון, לצדם, צריך להודות.

נניח שבקדנציה ראשונה איכלר לפני טסלר, בקדנציה שנייה הם מתחלפים. “יעלה בדעתך שבאותה קדנציה גם ליצמן (או נציג גור אחר) במקום הראשון וגם טסלר לפני איכלר? לא”. אלא אם חפץ נציג גור להעניק את המקום הראשון למאיר פרוש (כשהמשמעות היא שיתכן מצב שהוא יהיה למספר 1 ברשימה, וזה כבר תלוי ברוטציה מול ‘דגל’).

בקיצור, ממש לא פשוט.

אז על מה כן שוררת הסכמה?

ראשית, על ביטול הדרישה לבוררות, שהועלתה מצד ציר פרוש-איכלר. ביטול, כי לכאורה היא התייתרה, לאור ההישגים בסיכומים מהפגישה שהתקיימה בפסח.

שנית, וזהו העיקר: ההחלטה להקים ועדת כספים בה יהיו שותפים כל הצדדים (עד היום גור בלבד שלטה בנושאי הכספים, וחלק גדול מטענות ציר פרוש-איכלר נגע לסוגיה זו).

האם בזה הושם הקץ לסכסוך? אל תבנו על זה. ראשית, משום שאין הסכמה לגבי מה הוסכם בהסכם. שנית, דרכם של הסכמים להיות מופרים.

מה גם, ששום דבר לא נחתם באופן ברור, מלווה בעורך דין ובמסמך משפטי מחייב. ולא שכאשר כשיש מסמך כזה, הוא תמיד מקוים, ככל שזה נוגע לפוליטיקה.

אז בינתיים שקט בזירה החסידית (בבצ’יק, עוזרו הוותיק של ליצמן נעדר מיום ההולדת 70 של גפני, הוא גם לא מסתובב יותר בקרבת ליצמן, אומרים שחתול שחור ביקר אצלם), אבל ההדגשה היא על ‘בינתיים’.

3.

ומה באשר ליחסים בין ש”ס ויהדות התורה? מורכב.

ביום שני האחרון, שאלתי במסדרון במשכן הכנסת את אחד מח”כי ‘דגל’ מדוע ש”ס לא הופיעה ביום ההולדת של גפני. “רק זה חסר לנו, סכסוך בתוך המפלגות החרדיות”, אמרתי לו.

“ש”ס מפלגה חרדית?” הוא גלגל עיניים, וצחק.

“חכם שלום כהן עומד בראשה, אז כן”, עניתי.

“הוא קשור למפלגה? שומעים לו שם?” – הקשה. וידום קולי. אני מודה, התקשיתי לענות. כי התשובה כרוכה בטור ארוך ומורכב.

למה באמת לא השתתפה ש”ס באירוע החגיגי והנוצץ על צלחות של מילון ואבטיח?

בתקופה האחרונה אריה דרעי מתפלץ כאשר הוא שומע ראיונות של גפני, הקשורים להמלצות לביבי: תזוז, תעשה, תמהר, תרכיב, תכניס את גדעון. אז נכון, מדובר בצעד תימני משוכלל. צעד קדימה, אמירה, ואז שלושה צעדים אחורה, פלוס הבהרה לפיה הדברים יצאו מהקשרם ולהד”ם, ויש יחצ”נים שפירשו לא נכון.

אם זה היה תלוי בדרעי לבדו, יתכן שהאמירות שלו היו נחרצות יותר. ומי יודע, אולי הוא כבר היה עמוק בחיקה החמים של קואליציית בנט-לפיד. לא שש”ס לא עשתה דברים כאלו בעבר הרחוק, למגינת ליבה של יהדות התורה, שצפתה מהצד וכל שנותר לה הוא להצליף במאמרי המערכת ב’המודיע’ ובעיקר ב’יתד’.

אלא שמאז פטירת הגר”ע יוסף זצ”ל נלחמת ש”ס בעור שיניה על מסעודה משדרות, על המצביעים בפריפריה, ולא יכולה להרשות לעצמה להסתפק בגרעין הבסיסי של בני התורה הספרדים, אלו שיצביעו ‘ככל אשר יורוך’ גם אם דרעי יחבק את אחמד טיבי. והמצביעים הללו שייכים לאנשי ה’רק ביבי’. אולי אליהם התכוון דרעי כשאמר פעם בהקלטה אצל העיתונאי רביב דרוקר, ‘עדר’. ה’עדר’ הזה אוהב את ‘ביבי שלנו’, רוצה רק את ‘ביבי, לנצח’. וככל שיענו אותו וירדפו אותו, כך גדלה אהבתם. ודרעי, כמו כל ש”ס, שבוי בידיהם.

זו הסיבה שדרעי לא יוכל להרשות לעצמו לזייף מול ביבי.

לכן כה קשה לו עם האמירות של גפני, שיכול לגלות עצמאות. שכן, מצביעיו שייכים רובם ככולם לאסכולת ה’ככל אשר יורוך’, ולמפלגה אין כמעט יומרות (גם לא סיכוי קלוש) מול אלו שאמונת חכמים היא לא לחם חוקם.

גפני מחויב אך ורק לגדולי ישראל. אם אכן שמע מפי מרן הגרי”ג אדלשטיין  כי צריך להסתדר עם הממשלה הקיימת – זה מה גפני עושה. גפני, אגב, מומחה גדול בתחום. תמיד ידע להתחבר עם שלי יחימוביץ’ או עם מרב מיכאלי וגם לסגור עסקאות בשקט, אי שם בירכתי ועדת הכספים. אפילו עם אלכס קושניר, איש ‘ישראל ביתנו’, הוא עובד בהרמוניה בוועדה.

ואז יושב דרעי בחדר סיעת ש”ס בכנסת ושומע שמכל סיעות הבית הגיעו לפרגן לגפני. כולל יאיר לפיד (“כשאני רוצה לאיים על גפני, אני אומר לו שאחשוף כמה  יחסינו טובים”, אמר לפיד, ולא יכולתי שלא להיזכר איך בימי הקרבות בין החרדים ללפיד, פגשתי באחד ממסדרונות הכנסת את לפיד וגפני וסוגרים עניינים כידידים וותיקים. ‘אל תפרסמי שראית אותנו’, ביקש אז גפני).

ועל זה יצא הקצף של דרעי. לא באופן רשמי, כמובן. כי באופן רשמי, הישיבה הפנימית של ש”ס פשוט התארכה והתארכה, מה לעשות. קורה. ואז יצאו הח”כים להלווייתו של הגאון רבי אליהו אבא שאול זצ”ל. עסוקים,  מה לעשות.

תהיו בטוחים, שככל שיתקרבו הבחירות המקומיות, העימות השקט ילך ויחריף. ב’דגל’ ממש לא בטוחים שהם הולכים להגיש את אלעד, רק לדוגמה, על מגש של כסף לש”ס, עם כל הכבוד לאירוע המתוקשר של דרעי בעיר, שנה וחצי לפני שהנושא הופך לרלוונטי.

בימי שלטון ראב”ד, מעמדו של שרוליק פרוש עולה פלאים. אז אל תתפלאו אם תימצא לו תמיכה, הן בבית שברחוב ראב”ד, והן במרומי גבעת סלבודקה. הוא בראש, או סגנו אבי שטרן בראש ושרוליק הסגן – הסדר ממש לא משנה.

ואז, תארו לעצמכם את הלהבות שיפרצו מכיוון ש”ס, שם דרעי בטוח ש”יהודה בוטבול הוא ראש העיר הבא שלנו באלעד”.

שקט, כך נראה, לא יהיה באף אחת מהזירות.