‘חברות? חברות יש רק בבני עקיבא’ • האטימות של מחלקת הגנים בב”ב

היא קטנטנה, כמעט בת 4, ועדיין די תינוקית באופייה. המוצץ עוד לא מש מפיה. את השנה האחרונה עברה בגן בבני-ברק, אצל גננת נפלאה, שסייעה לה להשתלב עם הילדות בגן.

ההתחלה הייתה קשה. בחודשים הראשונים הייתה יעל (שם בדוי. שמה המלא ושמות כל המעורבים בסיפור שמורים במערכת) מצונפת בפינת הגן, חוששת להתערות עם שאר הילדות. בחלוף הזמן החלה אט-אט לפתח קשרים, להתחבר.

בבית הייתה אמה, שרית, מלהיבה אותה על כך ש”בשנה הבאה תהיי שוב אצל הגננת תמי, שאת כל כך אוהבת, אבל תהיי בין הבוגרות בגן, גדולה-גדולה”.

כשהחופש הגדול החל להתקרב לסיומו ומכתב רשמי מעיריית בני-ברק טרם הגיע על השיבוץ בשנה הבאה, החלה שרית לדאוג וביקשה לדעת האם “הכול בסדר”.

היא הפעילה קשרים, עשתה בירורים, וגילתה את האמת שהכתה אותה בתדהמה. התברר, שיעל שלה הועברה, ללא ידיעתה, ושובצה בגן ילדים הרחוק ממקום מגוריהם.

שאר 35 חברותיה ממשיכות באותו הגן – ורק היא לא.

רק אותה, שלפו והזיזו הצידה.

“אף אחד לא דיבר עם הגננת, לא בדק אתה אם השליפה הזו מוצדקת, טובה לילדה. הנה, למשל, אל הגן הקודם של יעל הצטרפה ‘דיירת חדשה’, ילדה שלמדה בשנה הקודמת בגן ממלכתי-דתי והועברה לגן החרדי, גן תמי. הילדה הזו גדולה בחודשיים מיעל.

“אז למה אותה לא שמו בגן החדש אליו הוזזה יעל שלי?” – תוהה האם.

די מהר קלטה שרית שאף אחד לא מתכוון לספק לה תשובות. “מיד כשקיבלתי את המידע – באופן בלתי רשמי – מיהרתי לעירייה, לפקידה הממונה על השיבוץ בגנים.

“בעת ההמתנה ראיתי בחשש ששתי אימהות שנכנסו אליה לפני יצאו עם דמעות בעיניים. הגיע תורי, נכנסתי והתחלתי להסביר לה את הבעיה, אבל היא קטעה אותי: ‘אוקיי, שמעתי אותך, זמנך תם, הבאה בתור’.

“התחננתי: תקשיבי, אני רוצה להסביר לך מדוע זה עוול לילדה, למה היא ממש לא מתאימה למעבר הזה’, אבל היא כבר הורידה את העיניים לדפים שהיו מונחים על שולחנה ופשוט לא הקשיבה. הרגשתי שאני מדברת אל הקיר. ‘נו, למה את עוד פה?’ – היא זירזה אותי”.

בעירייה שולפים תגובה 

המקרה הכאוב הגיע לידי חרדים 10.פנינו לעיריית בני ברק לבקשת תגובה.

בבקשת התגובה ציינו כי מדובר בילדה בת 4 וגוללנו את הסיפור. העלינו גם האשמה, אותה שמענו תוך כדי בירורים שעשינו בקרב גורמים ‘לא רשמיים’ בעירייה לפיהם “הילדה הוזזה לגן אחר כי בגן חסרה ילדה – על מנת שניתן יהיה לקבל תקן לסייעת שניה”.

מדובר, לדעתנו, בשיקול לא ענייני, במקרה הטוב, ו’לא תקין’ בהגדרה היותר בוטה. מדיניות השיבוץ צריכה להתחשב בטובת הילד לפני כל שיקול אחר.

הנה התגובה שקיבלנו מדובר העירייה, אברהם טננבוים:

“א. בבירור שערכתי באגף החינוך של העירייה נמסר לי, כי מדובר בילדה שאושר לה על ידי השירות הפסיכולוגי להישאר שנה נוספת בגן חובה.

“ב. המדיניות של השירות הפסיכולוגי הינה שילדה בשנה נוספת לא תמשיך את לימודיה באותו גן, אלא בגן חובה אחר לטובת הילדה, הואיל והיא מיצתה את עצמה בגן הקודם, ויש צורך לתת לה אפשרות להתפתחות ולהתקדמות באמצעות גננת חדשה”.

התגובה הייתה כה מגוחכת, עד כי מצאתי עצמי משגרת מייל נוסף אל הדובר, בצירוף סיימלי. “אחלה בירור”, כתבתי לו. “יש בו רק בעיה ‘פעוטה’: מדובר בילדה בת 4. היא לא היתה בגן חובה ולא עולה לגן חובה… כל שאר חברותיה לגנון נשארות שנה נוספת באותו גן. עם כל הכבוד למדיניות השירות הפסיכולוגי”.

במקום מייל תגובה, הגיעה שיחת הטלפון בה הבהיר לי הדובר, אברהם טננבוים, כי מקור הטעות בתגובתו היא בכך ש”יש צו הרחבה שכבר מגיל 3 יש חובה לקבל ילדים לגן”…

לגופו של עניין, הצטרף לשיחה מנהל מחלקת הגנים.

בשיחת טלפון שקיימנו עם דובר העירייה ועם מנהל מחלקת הגנים, הסביר זה האחרון כי הסיבה להעברה היא הרצון להפריד בגנים בין גילאי 3 ו-4, למרות שהילדות כולן באותו השנתון.

בדיקה פשוטה העלתה שמדובר בתירוץ שאינו אמת.

כהוכחה, הילדה החדשה שהגיעה מגן הממ”ד ושובצה בגן הקודם של יעל, היא ילידת שנת 2012, בדיוק כמותה.

איך קורעים ילדה?

בהמשך הדין והדברים מול מנהל מחלקת הגנים בעירייה, התנהלה השיחה הבלתי נתפסת הבאה:

• איך מפרידים ילדה בודדה מכל חברותיה?!

המנהל: “חברות? חברות יש רק בבני עקיבא. אף אחד לא עושה בכוונה לילדה כזו או אחרת, אנחנו לא מכירים את הילדות”.

• זו בדיוק הבעיה. למה לא מתייעצים עם הגננת? למה לא בודקים התאמה? מדוע לא בוחנים את האפשרות הרגשית של אותה הילדה להתנתק מכל חברותיה?

המנהל: “ככה הדברים עובדים. אני כבר 30 שנה במקצוע הזה, מול ההורים ומול המערכת, אנחנו אף פעם לא בודקים מנת משכל של ילדים כשעושים שיבוצים”.

• אנחנו עוסקים בחינוך, עוסקים בנשמות, בילדות קטנות. אנחנו לא מזיזים חיילים על משחק שחמט.

המנהל: “ראית עיר אחרת שבה הילדה מתייצבת אישית למחלקת הגנים בעיריות? ככה זה בכל הארץ”.

• ראית עיר אחרת שבה מפרידים ילדה אחת לבדה מכל חברותיה, שנשארות יחד? נכון שלפעמים יש כורח להפריד, אבל תמיד מעבירים כמה ילדים יחד, כדי להקל על המעבר.

המנהל: “אילו חברות בדיוק? מהרחוב שבו מתגוררת הילדה, אני לא רואה עוד ילדה שנולדה בשנת 2012”.

• חברות אינן חייבות להיוולד באותה השנה הקלנדרית. הילדות למדו יחד בשנה הקודמת, הן גרות בקרבת מקום, איך קורעים ילדה אחת, קטנטנה, מחברותיה?!

בהמשך לשיחתנו, ומאחר והיא נותקה על ידו, שיגרתי לדוברות העירייה עוד מספר שאלות לתגובה, לחידוד הסיפור.

עד כה לא קיבלתי מענה לשאלותיי.

בבית, עצובה ובודדה

כך או כך, התמיהות העולות במקרה הזה, רבות מכדי לתלות את ההתנהלות ברשלנות או טעות אנוש בלבד.

ההעברה לגן אחר, מבלי להתייעץ עם הגננות, אי ההודעה להורים על העברת הילדה, ההתעלמות מפניות האם, היחס המשפיל שקיבלה בפגישה בעירייה – כולן שאלות הדורשות תשובות.

בנוסף, כל תירוצי מחלקת הגנים להצדקת ההעברה הכפויה, התבררו כלא נכונים.

אין מדיניות שכזו וגם אילו הייתה, הרי לאותו הגן ממנו הועברה יעל “בגלל גילה”, הוכנסה ילדה חדשה נוספת – בת אותו השנתון.

הבוקר, כאשר לגן תמי הגיעו 35 ילדות, נרגשות ומאושרות, יעל הקטנה בת ה-4 נותרה בביתה, עצובה ובודדה.

הוריה עדיין מקווים שכל הסיפור יתברר כטעות אחת גדולה ובשבוע הבא יעל שלהם תחזור לחברות ולגננת שכל-כך אהבה.

תשובות מסודרות מעיריית בני ברק – עדיין לא התקבלו.

—

הערה: גילוי נאות – הילדה בה עוסקת הידיעה היא בת משפחתה של כותבת הידיעה.