מעשה מרכבה: כשאלקין ולוין מנסים לפרק ליאיר לפיד את יש עתיד

במהלך השבוע האחרון חברי הכנסת זאב אלקין ויריב לוין נכנסו ויצאו בלשכת נתניהו, בדרך להרכבת ממשלה. הצמד הזה פועל במסירות אין-קץ למען הבוס. נתניהו סומך עליהם. הוא יודע כי איתם ניתן למכור ”סוסים בעליה”.

הם שומרים על חשאיות רבה ולא מעט הישגים אותם זוקף נתניהו לזכותו, הם פרי עבודתם של השניים. הם משמשים כגורם המגשר בין ראשי המפלגות.

אלקין מוכר כאיש סוד, המדבר מעט ועושה הרבה. לוין נהנה מאמינות רבה. יש הטוענים, כי אין צורך לסוגר איתו הסכם כתוב, שכן לאמירה שלו יש משקל חשוב יותר מכל מסמך.

אלקין הוא היסטוריון. בדרכו הייחודית הוא מעצב פרקים בדפי ההיסטוריה הפוליטית של מדינת ישראל. חלקם עוצבו ונכתבו על ידו, וסוכמו על ידי חברו המשפטן יריב לוין.

במהלך השבוע האחרון הם ניסו להוסיף פרק נוסף להיסטוריה הפוליטית של מדינת ישראל: פירוקה של ‘יש עתיד’.

מדובר במשימה של שניים שלהם יש ‘אתמחי גברא’ בפירוק מפלגות. הם עשו זאת בעבר כאשר הקימו את העצמאות של אהוד ברק, המשיכו עם קדימה בבחירות לכנסת ה-19, והיום הם מנסים את זה עם יש עתיד.

מהלך שכזה הם ניסו להוציא לפועל לאחר הפיטורים של יאיר לפיד מהממשלה. נתניהו ניסה לשדל אז חלק מהשרים להמשיך לכהן בתפקידם, למרות פיטורי יו”ר יש עתיד. השרים מיהרו לדווח על כך ללפיד – והמשימה נכשלה.

אולם חברי הכנסת של ישי עתיד רואים בעינים כלות כיצד נתניהו מתקדם לקראת הרכבת הממשלה הבאה וכיצד הם מתרחקים ממנה.

‘יש עתיד’ הפכה לסוג של מוקצה מחמת מיאוס. איש אינו רוצה בה. נתניהו אינו מוכן בשום פנים ואופן לשמוע על יאיר לפיד. לפיד אינו ‘כוס התה’ של הרצוג, והפערים ביניהם הם לא רק אידיאולוגיים. הם בעיקר פערים של יחסי אנוש.

נכון לעכשיו איש אינו מוכן לאשר כי בליכוד עסוקים בלפרק את יש עתיד. גם ביש עתיד וגם בליכוד אומרים חברי כנסת שלא היו דברים מעולם.

אולם יש מספר חברי כנסת מיש עתיד שרמזו לי כי חברי כנסת מהליכוד דיברו איתם על תמיכה בממשלה. “ושלא תבין לא נכון לא מדובר בתמיכה מבחוץ”, הדגישו.

את האישור היחיד על הסדקים בתוך יש עתיד קיבלתי ממיקי לוי.

ללוי שכיהן כסגנו של לפיד יש ‘בטן מלאה’ על יו”ר המפלגה שלו. פתק שנשמט מכיסו הסגיר את דעתו על הנעשה במפלגה, על חברי המפלגה ועל יו”ר המפלגה.

לדעתו, לפיד הגיע לעימות שנערך לפני הבחירות בערוץ 2 לא ערני, ודבריו כלפי יו”ר ש”ס הרב אריה דרעי היו טעות. לוי גם מטיל ספק בתרומתו של פירון למפלגה.

במערכת הבחירות לוי חרש את הארץ לאורכה ולרחובה, בעוד פירון לא נתן כתף. “בטח הוא השתתף בשיעורי תורה”, כתב בפתק שהודלף. גם את עמדתו על אורי שני הוא הסגיר באותו פתק.

אין ספק שעם מאמץ נוסף, אלקין ולוין בהחלט יוכלו לברך על התוצאה של פירוק המפלגה.

כפי שהדברים נראים כרגע, הממשלה ההולכת ומתגבשת תהיה ממשלה של 67 מנדטים.

ממשלה כזו אינה ממשלה חזקה ואין שום הבטחה ליציבות שלטונית. ההערכה היא כי ממשלה כזאת לא תמלא את ימיה, בפרט לאחר שבין המפלגות השותפות לה קיימים פערים רבים בתחומי חברה, כלכלה וגם בנושאים מדיניים.

חשיבות רבה רואה נתניהו בצירופו של כחלון לממשלה, לא רק בשל הנושאים הכלכלים, אלא  דווקא בשל הסוגיות המדיניות, בהן כחלון מצטייר כיונה ולא כנץ.

“נתניהו לא יוכל להיות הסמן השמאלי בממשלת הימין שבראשותו. טוב לו שכחלון יהיה האיש הרע. כחלון רוצה להצטרף לממשלה, אך הוא חושש מיאיר לפיד. כולנו ויש עתיד מתמודדים על אותו קהל מצביעים. ללפיד יש יתרון משמעותי בזירה התקשורתית, לכחלון יתרון משמעותי בזירה הפרקטית.

אלא שהחשש של כחלון שגם הישגים שהוא יצליח להוביל, יגומדו בתקשורות על ידי לפיד, ואת הכישלונות של ממשלת נתניהו ידאג לפיד להצמיד לכחלון.

לכן בתחילת השבוע העביר כחלון מסר לנתניהו: ללא ליברמן אני לא נכנס לממשלה.

נתניהו אכן פגש ביום שישי שעבר את ליברמן בביתו שברחוב בלפור. ליברמן דרש שחוק הגיור והגיוס לא ישונה. נתניהו שמע וביקש לשנות מספר סעיפים בהסכם המתגבש עם יהדות התורה.

כתוצאה מכך ההסכם שונה וחברי הכנסת של יהדות התורה ליצמן פרוש וגפני נכנסו למעונם של גדולי ישראל, לדווח להם על ההסכם המתגבש.

 עניין אישי

נושא התיקים הפך לאחד מהמוקשים שנתניהו נדרש לפרק.

משה כחלון דרש להעביר אליו את מינהל התכנון הנמצא במשרד הפנים. המשמעות של העברה הזאת היא לקחת את הלב של המשרד והפיכתו למשרד חסר תוכן.

בש”ס שמעו על הדרישה ונזעקו.

בעוד החזית כחלון ש”ס בוערת, נתניהו נאלץ לטפל בבעיות מבית: פעילי ליכוד פנו למספר חברי כנסת חדשים, ובפיהם דרישה – כנסו את הסיעה ותדרשו לקבל דיווח על הנעשה במו”מ הקואליציוני.

בשיחות פנימיות מתברר כי הליכוד נשאר בלי נכסים בממשלה ובכנסת.

אמנם לליכוד יש 30 מנדטים, אך הועדות והתיקים בממשלה הולכים ומדלדלים. ח”כ דודי אמסלם ואיתו ארבעה נוספים הודיעו, כי הם מבקשים לעמוד על שלהם ולא להשלים עם המתרחש. הם הודיעו כי הם מעדיפים ממשלה לאומית.

ראוי לציין כי הח”כ החדש דודי אמסלם הוא מועמד מחוז ירושלים בליכוד, והוא מתכוון ליישם את האג’נדה בה הוא מאמין : בנייה במעלה אדומים ומלחמה אנטי חרדית בבית שמש. ביהדות החרדית עוקבים בדאגה אחר האמירות שלו.

בעוד נתניהו מתפנה לטפל בבעיות מבית, בנט וליברמן סוגרים ביניהם שת”פ: הליכה משותפת לראש הממשלה. בנו ויתר על תיק החוץ, ובתמורה ליברמן מפעיל לחץ על נתניהו שישאיר את תיק הדתות בידי הבית היהודי.

ביום שני דובר על פשרה אותה הצליחו להשיג חבר צוות המו”מ אריאל אטיאס עם ראש המטה של בנט שלום שלמה. השניים סגרו כי התיק יופקד בידי ש”ס והמנכ”ל יהיה של הבית היהודי. ביום שלישי כבר דיברו על שר מטעם ש”ס וסגן שר מטעם הבית היהודי.

בתוך הבית היהודי מדברים על החלפתו של אלחנן גלט. לטענת גורמים שונים בבית היהודי, גלט לא היה דומיננטי כמצופה ומי שחתום על ההישגים (המועטים שהיו) של המשרד הוא סגן השר בן דהן ועוזרו הרצל יחזקאל.

אלא שלא בטוח כלל שגלט יודח שכן הוא נהנה מתמיכה של הרב חיים דורקמן ראש ישיבות בני עקיבא ואחד מהדמיות הבולטות בין רבני הציונות הדתית.

במערכת הבחירות בנט ואורי אריאל דיברו בגנות הסנקציות הפליליות. בראיונות שהעניקו בנט, אריאל ושקד לכלי התקשורת הם טענו כי הממשלה הבאה תסיר את הסנקציות הפליליות.

אלא שדיבורים לחוד ומעשים לחוד. בנט מטיל וטו על כך וטוען ששינוי בחוק הגיוס והגיור יגרום לכך שהבית היהודי לא תכנס לממשלה .

נכון לעכשיו משרדי הממשלה יאוישו כך: בריאות- לליצמן. ביטחון- יעלון. אוצר- כחלון. שיכון- גלנט. משפטים- ארדן/ שלום. פנים- דרעי. תחבורה- כץ. תמ”ת- בנט. דתות- דרעי. חינוך- ארדן. קליטה- אלקין. 

• הטור מתפרסם ביום ליום