יהדות התורה התכנסה אחר הצהרים (שני) לישיבת סיעה, על רקע תחושות האפליה של הציבור החרדי, הסגר בערים ושכונות חרדיות - ואכיפת היתר של כוחות המשטרה.

איך תהיה תוכניתן, פרמדיק או מפיק מולטימדיה בלי להשקיע שקל?

יו"ר 'דגל התורה', ח"כ משה גפני, שלא השתתף הבוקר בפגישת הסיעה עם נתניהו - מתח בפתח ישיבת הסיעה ביקורת על התנהלותו של ראש הממשלה בימים האחרונים: "יש בליבנו גם על ראש הממשלה. הרי אנחנו נמצאים בסכנה גדולה, בריאותית וכלכלית. יש את כחול לבן שמעמידים את הקואליציה הזו - אז הוא צריך ללכת להצביע עם סמוטריץ'? הוא היה צריך להתחשב גם בנו. למה היה צריך לעשות דברים שגם פוגעים בנו.

"אנחנו הולכים איתו ותומכים בו כל השנים. רואים את התמיכה בו בציבור החרדי - לא בטוח עם מה שקורה עכשיו. הוא צריך לגלות מנהיגות ולהתעסק רק בדברים הקשורים לקורונה ובפרנסה של אזרחי מדינת ישראל".

על שאלה של כתבת כאן חדשות, האם ישקלו ביהדות התורה לתמוך בתקציב דו שנתי - אמר גפני: "אנחנו לא מנהלים מלחמות על כל דבר. דעתי היא שצריך תקציב חד שנתי. המדינה נמצאת זמן רב בלי תקציב ותקציב חד שנתי יכול להיעשות מהר. לא יודע למה כל דבר צריך להעביר למלחמת עולם. צריך לעשות תקציב חד שנתי ולהתחייב שלא הולכים לבחירות כתוצאה מזה. דיברתי על זה עם כחול לבן".

סגן השר מאיר פרוש התייחס לאכיפה הברוטלית של המשטרה, וגילה: "חויתי על בשרי. באתי הביתה, שוטר לא נתן לי להיכנס לרחוב".

סגן השר אורי מקלב אמר בישיבת הסיעה: "הנציגות החרדית לוקחת אחריות, הציבור החרדי עומד בחזית המאבק בקורונה - והוא נפגע כפליים. לצערנו נצרב בתודעה שהציבור החרדי אשם, אך המציאות היא שהיום לא מקבלים אנשים חרדים לעבודה רק כי הם חרדים ומתוייגים כחולים".

מקלב הדגיש: "לציבור החרדי אין רזרבות, כאשר אין לו - זה מגיע מהלחם והחלב של הילדים שלו".

על המשטרה אמר: "לצערנו ישנה ענישה בררנית ושיטור יתר. היינו הבוקר אצל ראש הממשלה וקיבלנו תשובות. יהדות התורה לא מגיעה לריב או לערר את הקואליציה אלא רק לשמור על הזכויות שלנו ואני מקווה שנראה שינוי ממשי".

ח"כ יעקב טסלר אמר: "הציבור כועס ומתוסכל - אני גם. אין הבדל בין הציבור וחברי כנסת, אנחנו חלק מהציבור. הפגישה אצל ראש הממשלה הייתה טובה. אך כל מה שדיברנו בפגישה חייב להיות מיושם בפועל. אם לא נראה שינויים דרסטיים, מצבנו לא יהיה טוב. נמשיך ונפעל במקביל: לפני ההחלטה על הטלת סגר - לוודא כי מוצו כל האפשרויות האחרות ולאחר הטלת סגר - בסיוע והקלה לתושבים".

 

פששש!
חידוש מרענן.
נשים בישיבת הסיעה של יהדות התורה. pic.twitter.com/GZWr92mSKc

— Sari Rot (@sari_rot) July 13, 2020

 

כשעיריית אלעד מחמירה יותר מבני ברק: גורמי האכיפה בעיר אלעד הודיעו כי תיאסר פתיחת חנויות ועסקים בעיר אחרי השעה 21:00 בלילה.

חוק העזר, שנחשף ברדיו 'קול חי', אושר על ידי חברי מועצת העיר, והוחרגו בו חנויות ספרים להם יותר לפתוח עד לשעה 22:30 בלילה. וכן סופר-מרקטים שיותר להם לפתוח עד חצות (00:00).

בהודעת מנהל האכיפה העירונית אפי שטרן נכתב כי "בכוונת העירייה לבצע אכיפת החוק, תוך שימת דגש על בעלי עסק שיגמרו הפרעה ומטרד לסביבה. כמו כן, עד א' אלול תתבצע אכיפה רוחבית נגד בתי עסק שיימצאו פתוחים לאחר חצות".

התושבים על פי הדיווח זועמים על ההחלטה ואחד מהם אמר: מדובר בהחלטה הזוייה, אין שום סיבה להפוך את אלעד לבני ברק, אפילו בבני ברק סוגרים את העסקים רק ב-23:00 בלילה, ולא ב-21:00. בשביל לקנות סיגריות נצטרך לנסוע עד ראש העין?

עוד טוענים התושבים כי התקנה החדשה תפגע רוחנית בתושבים שכן הם יאלצו להרחיק נדוד אל ערים חילוניות סמוכות כדי לרכוש דברים. "אם פרוש רוצה לטפל בנוער שוליים שישקיע בהם ולא ינסה לגרש אותם מהעיר", הם אומרים.

בעירייה אומרים כי חוק העזר אושר לאחר בקשה מפורשת של רבני העיר, בעקבות תופעה של נוער שוליים שמתרכזים במקומות הללו, בסמוך לקיוסקים וחנויות.

תגובת עיריית אלעד טרם התקבלה.

הסרטון בו תועד ראש עיריית אלעד, ישראל פרוש, מסיר לאחר חצות לילה וילון מביתן שמירה הממוקם בכניסה לעיר, לאחר שקיבל דיווח על כך שהשומר נרדם בשעת מילוי תפקידו - גרר תגובות בעד ונגד ברשתות החברתיות.

האם ראש העיר נהג נכון? האם הוא בולדוזר חסר מעצורים כפי שטענו חלק מהגולשים, או שמא "כל הכבוד לו", כמו שאמרו אחרים.

"נעלבתי בשביל השומר, כאבה לי הפגיעה בו", אומר  בכיר בכיר בעיר החרדית מודיעין עילית. "המאבטחים, צריך לזכור, עובדים לפעמים בין 8-12 שעות, והשכר שלהם נמוך. לפי הערכתי, הוא נע סביב ה-28 שקלים לשעה. זו עבודה שוחקת, משעממת, קשה. קורה שהם נרדמים".

לדבריו,  יש לבדוק כל מקרה לגופו: האם זו פעם ראשונה שהמאבטח נרדם, האם התריעו בו?

"איך שלא יהיה", מדגיש הבכיר, "זו לא עבודה של ראש העיר. אם תהיה נזילת שמן באחת המכוניות, אז ראש העיר צריך להתכופף ולהחליף את משאבת השמן? זו עבודה של הקב"ט. אני מצפה מראש עיר, שכאשר מגיעה אליו תלונה בתחום זה, הוא יפנה לקב"ט ויעביר את האירוע לטיפולו".

כשנשאל האם במודיעין עילית מתרחשים דברים דומים - הוא משיב בחיוב: "גם אצלנו קורה ששומרים נרדמים, כן. מי שמספר שאצלו לא נרדמים הרי שהוא שקרן או שהוא מעסיק מלאכים. אבל אני חושב שקב"ט מאוד יפגע אם ראש העיר יעקב גוטרמן 'עוקף' אותו ומטפל בסוגיה בכוחות עצמו".

הסרטון של שרוליק פרוש, הציף גם את סוגיית שומרי העיר ומורכבותה. "פרוש זרק שם משפט 'הם ישנים לי', כאילו שהם עבדים שלו, זה היה מאוד לא נעים לצפייה. כאב לי בשביל השומר, בטח היו שם עוד אנשים, מסתבר שהוא נפגע".

[vimeo url="https://vimeo.com/169406177" width="600" height="400" responsive="yes" autoplay="no"]

לדבריו, העבודה הקשה של השומרים מחייבת פתרונות יצירתיים. "איני דן את המקרה של פרוש  - שהיה נראה פופוליסטי - לגופו, אבל חייבים לחשוב על דרכים מקוריות. למשל, האם פעם קרא ראש העיר לאחד השומרים והעניק לו פרס הצטיינות? אינני יודע, אני מציב שאלה. אצלנו במודיעין עלית, אני דואג שהסיירים יחליפו מעת לעת את הש.ג. הוא חייב התרעננות. זו עבודה סיזיפית".

הגורם ששוחח עם חרדים 10 מבקש להציע ניסוי: החליפו את השומרים בביתן הש.ג. למשך זמן קצר.

"בדיוק כפי הניסוי שערכו עם תינוקות שנותרים בכמונית 7 דקות ונצלים, היה כדאי שאנשים לפני שהם שופטים, ישבו בביתן הזה - לא 10 שעות - אלא 20 דקות, ואז הם יבינו מה עושה אדם כדי לפרנס את משפחתו".

פרוש נהג נכון

אל מול טיעונו של הבכיר בעיריית מודיעין עילית, מבקש יואל מילר, המשמש בין היתר כאחראי על האבטחה של קבוצת ג'רוזלם פוסט מעריב, להציג גישה הפוכה: "שמעתי את הדיון אודות ישראל פרוש, ושמעתי גם את הקולות כי הוא ביצע 'אקט בריוני', ושתפקיד זה שייך לקב"ט ולא לראש העיר.

"אם רואים ליקוי - לפעמים צריך לעשות מעשה. למשל, לנתק את הטלוויזיה בה צופה השומר, להוריד את הוילון, ולהעיר אותו כדי שהוא יקלוט שהוא עשה משהו לא נכון. יש באקט הזה אלמנט הרתעתי חשוב.

"כאשר ראש העיר לקח את הווילון, גם שאר השומרים יהיו מודעים לכך - יהיה להם חם - וזה יהפוך אצלם לשיחת היום. הם יבינו שהשומר פעל שלא כשורה.

"אני מודע לכך שיש שלקחו את העניין למקומות של ציניות ויח"צ, אבל זה לא נכון במקרה הזה. ראש העיר עובר בכניסה לעיר, רואה משהו שאינו כשורה ומטפל בו. אני מניח שבהמשך הווילון יוחזר, אך בינתיים המסר הועבר. מניסיון - הערות בלבד לא מספיקות".

דיון נוסף בסאגה הבלתי נגמרת שבין עמותת 'נוער כהלכה' וההורים אותם היא מייצגת לבין עיריית אלעד, משרד החינוך, ועמותות המפעילות את הסמינרים לבנות בעיר אלעד התקיים היום בבית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית  משפט לעניינים מנהליים.

במהלך הדיון נכחו עורך הדין יואב ללום מטעם העותרים, ועורכי הדין קידר, עובד גבאי, בירנבוים, רז מורז, ושכטר מטעם המשיבים.

עורך הדין יואב ללום, יו"ר עמותת נוער כהלכה, ציין בפני השופטת עירית כהן כי המדינה מבזה את בית המשפט, כאשר ההליך למתווה רישום אזורי בעיר אלעד, כפי שהוסכם, עדיין לא יושם.

"כל התגובה של העירייה והמדינה על 'רוח המתווה' מגיעה כאילו הם לא היו פה יום שלם, הכל היה ידוע בדיון, ובית המשפט בנושא הזה קם מכסאו. אנחנו נמצאים בהליך של ביזיון".

למשפט לא התייצבו באי כח המדינה ומשרד החינוך בשל שביתת הפרקליטים. כיוון שכך, קבע בית המשפט כי אין מקום לקבל החלטות ולסיים את הדיון ללא קבלת עמדת המדינה.

השופטת החליטה כי תגובת המדינה תוגש תוך 10 ימים.

לצפייה בגודל מלא - לחץ על התמונה:

פרישתו של ינון מגל, והעובדה כי ח"כ לשעבר אבי וורצמן לא ישוב אל הכנסת, מעלה סוגיה פרוצדורלית סביב תפקידם של שר החינוך נפתלי בנט וסגנו מאיר פרוש.

נפתלי בנט, שחוזר אל הכנסת במקומו של ינון מגל, נדרש להתפטר מהממשלה, להתמנות לכנסת, ואז לקבל שוב את הסכמת המליאה לחברותו בממשלה כשר החינוך.

גם סגנו, מאיר פרוש, יאלץ לעבור תהליך דומה.

על פי הצפוי בנט יושבע ביום שני הקרוב, ומאיר פרוש ביום רביעי.

בתחילת השבוע מסר ינון מגל הודעה כי בעקבות הצטברות התלונות כנגדו על התנהגות שאינה הולמת, הוא פורש מן הכנסת. את מקומו אמור היה למלאות חבר הכנסת לשעבר אבי וורצמן, הממוקם כבא בתור ברשימת הבית היהודי.

אלא שזה בחר שלא להיענות לתפקיד: "בימים האחרונים התלבטתי רבות בסוגיית החזרה לתפקיד ח"כ. החלטתי להישאר עם דיירי עלה נגב נחלת ערן, החלשים ביותר בחברה", מסר בהודעה מיוחדת.

מפלגת הבית היהודי פרסמה הודעה: "השר בנט הודיע כי יחזור לכנסת בימים הקרובים, לאחר שקיבל הבוקר את החלטתו של אבי וורצמן להישאר בתפקידו בעלה נגב ולסייע לילדים הזקוקים לו. זאת החלטה אצילית של אדם שערכים מול עיניו".

המחוז הגדול במשרד החינוך, עומד בפני מינוי חדש: מאיר שמעוני, מנהל המחוז החרדי, יוחלף בקרוב במועמד אחר שיבחר לאחר שמשרד החינוך, באישורה של המנכ"לית מיכל כהן, פרסם מרכז חדש לתפקיד.

מאחורי הידיעה האדמיניסטרטיבית הזו, מסתתרת סערה גדולה הפוקדת את הרחוב החרדי בימים האחרונים.

לפי טענת מקורבים לשמעוני, את המהלך להחלפתו מוביל סגן שר החינוך מאיר פרוש.

לדבריהם, גם חברי הוועדות לענייני חינוך של מועצות גדולי התורה ו'איגוד הסמינרים', אינם מרוצים מהפיקוח ההדוק ו'מההתערבות' של המנהל החילוני בסוגיות הנוגעות לעצמאות מוסדות החינוך החרדיים, והם שדחפו למהלך באישורו של שר החינוך בנט, למינוי מנהל מחוז חרדי מבני המגזר החרדי.

המכרז על התפקיד פתח מאבק גם בין הסיעות החרדיות. כאשר בעוד סיעות דגל התורה ואגו"י מבקשות כי לתפקיד ימונה מנהל מאנשי שלומם, יו"ר ש"ס אריה דרעי מבקש למנות לתפקיד מנהל שישמור על האינטרסים של התלמידות הספרדיות.

באמצע נמצא יו"ר עמותת נוער כהלכה, עו"ד יואב ללום, מי שהציף בשנים האחרונות את בעיית אפליית התלמידות הספרדיות.

לא פלא, אפוא, כי בשיחה  עם חרדים 10 הוא מגדיר את המהלכים האחרונים כ"מסוכנים".

 • מדוע, לדעתך, מדובר במהלך בעייתי?

"המכרז המדובר הוא למעשה מכרז תפור. הוא תפור למישהו שלא מצוקת הבנות הספרדיות, לא השחיתות, ולא הנהלים הלקויים - עומדים בראש מעייניו. מה שיעמוד על סדר יומו של המנהל החדש יהיה כיצד 'לקמבן' את המערכת.

"למנהל מחוז יש השפעה רבה. הוא רוח המפקד האמיתית. אם היו פותחים את המכרז והיה מגיע מישהו שאפשר לסמוך עליו, גם חרדי, אין לי כמובן כל בעיה. אבל אם אנו מדברים על בחירה של משת"פ פרושי. אנו עלולים לחזור לימי עמנואל הלא עליזים.

"קדימון של זה כבר חווינו באלעד".

 • אתה בעד השארת המנכ"ל הנוכחי, שמעוני?

"שמעוני היה מנכ"ל ענייני, הגיוני. שמע תמיד את כל הצדדים, וקיבל החלטות שגם אם לא תמיד מצאו חן בעיני, היו עדיפות פי כמה על האלטרנטיבה.

"דוגמא: שכר מורים וגננות. במשך שנים עשקו מנהלי מוסדות אוליגרכים שנוסעים על ג'יפים את המורים המסכנים ואת הנשים שמשתכרות 2500 שקלים בחודש.

"האם אתם יודעים שהם היו מפוטרים מידי שנה באוגוסט? שמעוני ניסה להילחם בזה, וניסה להעביר הנחיות כנגד השיטה הקלוקלת הזו.

"דוגמא נוספת: ועדות ערר שטיפלו בפניות של בנות סמינרים שלא התקבלו למוסדות. לטעמי זה האלמנט המרכזי שמפריע כל כך לאלו שמובילים את מהלך המכרז החדש.

"הדוברים הרשמיים והלא רשמיים מכחישים זאת, אך ראוי להדגיש: בעבר, הגיעו למשרד החינוך כעשרה עררים בשנה. עשרה בלבד. בשנים האחרונות אנחנו מדברים על 700  עררים. בשנה האחרונה המספרים פחתו מעט מאחר שהמפקחים סגרו הרבה מהתיקים בגלל פחדם מוועדות הערר.

"אגב, מספרם של העררים שהתקבלו עומד קרוב למאה אחוזים. גם התופעה הברוכה הזו עלולה להיפסק".

• מי מוביל את המהלך, מי מרוויח ממנו?

"בעיקר סגן שר החינוך מאיר פרוש. האיש מטעה וממריד את הרבנים בדיוק כמו שהוא עשה בפרשת עמנואל. יש לו אינטרס מובהק להביא את אנשיו ולסרס את כל ההתקדמויות שאירעו עד היום. מי שיסבול מזה הם דלת העם, הספרדיות המסכנות. 

• מה לדעתך צריך לעשות?

"ראשית צריך לעשות מכרז אמיתי או להשאיר את שמעוני בתפקיד. שנית, צריך להתמודד מול ש"ס. מלבד ח"כ יעקב מרגי אף אחד לא פועל. היו"ר אריה דרעי עסוק בהצהרות ובדמויות מזרחיות על שטרות, ושוכח בינתיים כי הבנות הספרדיות שהצביעו לו - סובלות.

"ש"ס חייבת להפסיק להיות המשרתת של הח"כים האשכנזים. עליה להתחיל לדאוג לבוחריה. הלחץ צריך להיות מולם, היא יכולה לעצור את המהלך, אך היא בוחרת לישון".

מלשכתו של סגן שר החינוך מאיר פרוש נמסר: " אין תגובה".

תנועת 'דגל התורה' תקיים בחודש אדר הקרוב, ועידה מרכזית, בהשתתפות נציגי המפלגה ופעיליה ברחבי הארץ.

הפעם האחרונה בה נערך כינוס דומה הייתה לפני עשור.

ההודעה על קיום הוועידה נמסרה על ידי מזכ"ל המפלגה יעקב אשר, במהלך כינוס של ראשי המפלגה שהתקיים הערב.

בכנס השתתפו גם הרבנים הגר"נ זוכובסקי והגר"י אפרתי, שגיבו את פעילות הנציגים והבהירו כי הם פועלים בשליחותם של גדולי ישראל.

יו"ר תנועת דגל התורה, ח"כ משה גפני, נשא דברים ותקף את חבריו מתנועת אגודת ישראל סביב יישום ה'חוק הנורבגי': "איך ניתן שלא להגדיל את כוחם של הנציגים בכנסת, זה ממש עוול"? זעק.

"המצב בו אגודת ישראל זוכה ל-4 נציגים מכהנים בכנסת, מול שניים לדגל התורה אינו יכול להימשך. חלוקה זו לא מבטאת את יחסי הכוחות הריאליים בציבור החרדי", זעם גפני. הוא דרש כי החוק ייושם מתוך מטרה שיעקב אשר יוכל להיכנס אל הכנסת.

הוועידה נועדה באופן רשמי לחזק את הקשר בין נציגי המפלגה, אך גורמים ב'דגל התורה' אומרים כי היא תהווה גם מפגן כח שיוכיח לתנועה האחות - אגודת ישראל, כי ל'דגל התורה' מגיע ייצוג שווה בכנסת.

1.

בעוד כותרות העיתונות החרדית מבשרות על ניצחון מוחץ עם העברתו של חוק הגיוס, הח"כים החרדים עצמם נעים בין שמחה לעצב.

מחד, אין ספק שהסרת סעיף הסנקציות הפליליות מחוק הגיוס שחוקק יאיר לפיד משמעותית, מבחינה סמנטית, לעם היהודי כולו. מאידך, הנושא לא ממש פשוט.

ראשית, כי כל בר דעת מבין שההישגים מוגבלים, שכן כאשר חרב הבג"צ מרחפת מלמעלה, אתה לא יכול להעביר את מה שבאמת היית רוצה. חייבים ליישר קו עם היועץ המשפטי לממשלה.

שנית, ההסתה ברחוב אינה נעימה. החילוני הממוצע אינו מבין מדוע ועל מה ניתן לבחורי הישיבות פטור משירות. עולמם כה מנותק מעולם הרוח (הדור היום אינו דורו של דוד בן גוריון), עד שקשה להסביר ליהודי שאינו שומר תורה ומצוות מהי המשמעות של 'תורה מגנא ומצילא'.

האמת? טוב היה אילו היה עומד החוק של לפיד למבחן בג"צ, ונפסל שם בשל חוסר שוויוניות. כי בעוד רעייתו ליהיא מפגינה ברחובות עיר נגד החוק החדש, הבלתי שוויוני לדעתה, היא שוכחת, או אולי לא מספיק מודעת לכך, שגם החוק שנחקק על ידי בעלה ושות' העניק פטור לקבוצה גדולה מאוד של בחורים היושבים ולומדים. הוא אפילו התגאה בכך שאצלו, באופן רשמי, יש זכות כזו בחוק.

אז איפה השוויון?

לא החוק הקודם, גם לא החוק המתוקן, יכולים לעמוד במבחן השוויון. ההבדל רק בסמנטיקה הקטנה - וגם: באווירת ההסתה ברחוב.

כשיאיר לפיד אישר ללמוד תורה, זה היה ראוי עבור החילוני הממוצע. כשניסן סלומיאנסקי (רק כמשל) הוא המחליט, מדובר במרשם בדוק לאסון תקשורתי.

2.

לאן, בעצם, חותר יאיר לפיד?

לכאורה, הרמת הדגל של אנטי-גיוס מסייעת לו בסקרים. בטווח המיידי, לפחות. כי אנחנו לא באמת יודעים אם זה הנושא שיעמוד בראש סדר היום במערכת הבחירות הבאה. בבחירות האחרונות השיוויון בנטל לא כיכב, והתוצאה של יש עתיד, הייתה בהתאם.

מצד שני, הבה נקח תוצאה לארג'ית במיוחד של 30 מנדטים. מה יעשה לפיד עם ה-30 שלו, כשהחרדים שרק הולכים וגדלים דמוגרפית ודמוקרטית, מחרימים אותו?

ונניח שעם תוצאה כה נפלאה עבורו (חלום באספמיה, כמובן) אפשר לסגור קואליציה כשהוא בפנים. האם זו פסגת שאיפותיו? להיות חלק מממשלה? להיות שר בכיר? ומה עם ראשות הממשלה - האם גנז את החלום הזה?

ברור לכל שללא תמיכת החרדים יהיה קשה לכל ראש ממשלה לכהן  במדינת ישראל. לפני מספר חודשים החל לפיד במסע 'כיבוש-חרדי'. הוא התראיין לכלי תקשורת, הסביר את השקפת עולמו, ונתן להבין שיש סדר בחומת ההתנגדות שלו לערכי הציבור החרדי (ואני בכוונה לא משתמשת במילה שונא חרדים, שכן היא אינה מתאימה).

היו שטענו אז שהוא "עובד על כולם בעיניים" וכי "הוא רק שינה פאזה כי עיניו נשואות לבית שברחוב בלפור". אם אכן כך, מדוע 'חזר לסורו'? ואם אכן דיבר אמת כי קלט שלא מספיק הידבר עם הציבור החרדי וזז לכיוון הכפייה - ולא בחכמה - מדוע נטש את התובנות הללו?

מה יש בו, בחוק הגיוס החדש, ששלף אותו מעקרונותיו החדשים, כפי שגיבש אחרי הבחירות האחרונות?

בינתיים, השאלות נותרות ללא מענה. לא ברור אם הוא עצמו מכיר את התשובות (מלבד אלו השחוקות).

3.

לטעמי, יאיר לפיד העניק במהלך הימים האחרונים ניצחון מתוק למי שהחרים אותו ולא השיב לו אפילו על ברכת שלום - שר הבריאות יעקב ליצמן. הנה, צדקתי, הוא נופף השבוע לכל עבר. הוא הרי הזהיר שיאיר לא השתנה.

מצד שני, הוא סייע לאנשים כמו גפני וחבריו להוכיח שהחוק המתוקן משחק לגמרי לטובת החרדים ומונע הרמטית גיוס. ולא היא.

החוק המתוקן, בדיוק כפי החוק הקודם, וכמו כל חוק הנחקק במדינת ישראל בה עיני בג"ץ משקיפות ממעל, מפריד ברורות בין מי שתורתו אומנותו, בו המדינה לא תיגע (גם בחוק הקודם, חוק לפיד) לרעה לבין קבוצות שמעולם לא היה קשר בינן לבין התורה הקדושה. יושבי ברזלים, משוטטי רחובות, ועוד אי אלו קבוצות המכנות עצמן 'חרדיות', אך השקפת עולמן נוטה לכיוונים אחרים.

הם אלו שימלאו את הבריכה.

אלא מאי? גם בציבור החרדי יש קבוצות שקידשו להן למטרה ועשו להן דגל מנושא הגיוס.

'הפלג הירושלמי', כמו נטורי קרתא. אלו כמו אלו יפגינו בכל הלהט, שכן זה בדיוק מה שמאפשר להם את המשך קיומם הרעיוני. באשר להם, תודה לך יאיר לפיד על כל ראיון שהענקת לערוץ חילוני, על מתקפותיך מעל כל במה את החוק ה'לא שוויוני'.

תבוא כל יום, ותנאם כמה שיותר חריף נגד החרדים המשתמטים. כל נאום שלך כזה מבלבל את קיצונינו, למרות שעבורם, גם אם הייתה המדינה מעניקה פרס נובל לכל מי שיושב ולומד - הם היו מייללים "גפני פשרן".

4.

עצוב מאוד לראות את יעקב אשר במסדרונות הכנסת, ממשיך להקפיד ולהגיע בימי שני, למרות שנכון לימים אלו הוא יודע שסיכוייו להפוך לח"כ, במשמרת הזו, מגרדים את האפס.

מאז הוקמה הממשלה נהגו שלושה להסתובב במסדרונות, מתוך עמדת המתנה. שולי מועלם, מהבית היהודי, שהמתינה בסבלנות לחקיקת החוק הנורבגי. במקרה שלה, יו"ר מפלגתה נפתלי בנט ויתר מיד על מקומו, לטובת עוד אצבע ועוד פעילה פרלמנטרית.

השני מבין חברי החבורה היה אברהם מיכאלי. לא הייתה ישיבת סיעה של ש"ס בה לא נכח, סופר את הימים עד לרגע בו יוותר עבורו יו"ר המפלגה אריה דרעי על כיסאו הפרלמנטרי.

היום הזה, לצערו או לשמחתו של מיכאלי, לא יגיע עוד לעולם. עצוב כשאתה חולם להמשיך ולשרת את המפלגה שאהבת, שמח כשקיבלת בכל זאת פרס תנחומים בדמות תפקיד בהסתדרות.

ורק יעקב אשר נותר מאוכזב.

שבועות הבטיח סגן השר מאיר פרוש, באמצעות הסובבים אותו (יש אומרים שבניו הם שטרפדו את המהלך, אבל אל תאמינו לשמועות מהסוג החופר משפחתית לנציגים פוליטיים) שהנה, או-טו-טו הוא מפנה את כיסאו במליאה. הם שבו ופמפמו עד כמה חשוב שיהיה עוד נציג ליהדות החרדית. בסוף, ללא כל התרעה מוקדמת, הושלך המהלך אל פח האשפה ההיסטורי.

צפו להשלכות. כמקובל במפלגת יהדות התורה לדורותיה.

5.

פגשתי אותו בקומת הכניסה של משכן הכנסת. אבל אם ציפיתי לראותו מדוכדך, הופתעתי לטובה. נראה שהסירוב האלגנטי שלו להיענות לדרישות המוגזמות (לדעת דגל התורה) הפך אותו לגיבור בקרב פעילי השטח של המפלגה.

"יעקב אשר הקריב את התפקיד, רק כדי לא להוציא את 'דגל התורה' מופסדת", מסבירים רבים, כשהם טוענים: "המחיר היה מופרז. אפילו שבוי אסור לפדות במחיר גבוה מכפי שוויו". ובעיקר: "לא מפקירים את החינוך העצמאי לדורות, רק בשביל שררה של שנתיים-שלוש גג".

רק לפני מספר שבועות צייצתי (בטויטר) את הציוץ הבא: "איך אמר עפרון לאברהם?  - ארבע מאות שקל-כסף ביני ובינך מה-היא... קבור בחינם... השבוע נזכרתי בפסוק היפה הזה".

השבוע בו נזכרתי בפסוק היה השבוע בו מונה אברהם שוורץ, איש 'שלומי אמונים', לתפקיד ניהולי בחינוך העצמאי. אנשיו של פרוש התעקשו ש"לא דרשנו", זה "לא זה בעד זה". רק מדובר בפירעון חוב ישן גרידא. בכל מקרה פרוש היה פורש.

עוד כמה שבועות חלפו, בטרם הסבירו ש"לא מספיק למנות את שוורץ, צריך להעניק לו סמכויות משמעותיות".

ביני ובינך, מה היא.

6.

וכך, אל המחלוקת של דגל התורה מול 'הפלג הירושלמי', ולצד הטעם הרע שמתלווה לסכסוכים מול יעקב ליצמן, נוסף שחקן משמעותי חדש: סגן השר מאיר פרוש. או במילים כלליות יותר: שלומי אמונים.

רק בבחירות המקומיות האחרונות נוצר ציר מתקתק בין דגל התורה לשלומי אמונים, שהצמיח שיתוף פעולה פורח בירושלים (ללא תוצאות), אבל גם ראש עיר באלעד - ישראל פרוש.

תשכחו מכל זה. אם לא יקרה משהו דרמטי מצד פרוש, בבחירות הבאות יהיו שיתופי פעולה שונים לגמרי. 'דגל' כבר לא תהיה בכיס של אף אחד.

במשחק הסופי, שלומי אמונים הפסידה גם את החינוך העצמאי וגם את הבחירות הבאות.

7.

ומה באשר לש"ס? ובכן, לה יש צרות משל עצמה. צרות צרורות.

מיד אחרי הבחירות, ומן הסתם גם בהזדמנויות כאלו ואחרות בימים שלאחר מכן, ניסה יו"ר ש"ס אריה דרעי לבצע מהלכים כדי להשיב את אלי ישי אל חיקה של המפלגה. לא בגלל שלא ניתן להסתדר בלעדיו, אלא מפני שאף לא אחד רוצה לחזור אל המחזות שראינו בבחירות האחרונות לכנסת.

התמודדות עם מתחרה כה עיקש עולה כסף, אבל גם אוכלת כל חלקה טובה בשטח המדמם.

אלי ישי, שבתחילה טען כי איש לא פנה אליו, מיהר להגיב רשמית והסביר שאין לו כל כוונה להיענות להצעה. מי שמכיר אותו יודע שהאיש נחוש לרוץ גם בבחירות הבאות, ורק אלוקים יודע מאיפה יגיע הכסף עבור המירוץ היקר, כשעדיין חובות המערכה האחרונה מונחים לפתחו.

ובינתיים - השטח בוער.

השבוע שמענו את הראשל"צ, הגר"י יוסף נגד אנשי תחנת הרדיו 'קול ברמה'.

די נדיר לשמוע אמירות שכאלו כשמדובר בראשון לציון, אבל ניתן להניח שקודקודי ש"ס, ובתוכם מי שמזוהה איתה לא באופן רשמי, הגר"י  יוסף, בוערים וזועמים על התחרות שצמחה להם מבית, מתוככי היהדות הספרדית.

התחרות הזו ניצבת כל העת על המדף, ומבקרת בעוז כל פעולה של ש"ס. ח"כ יואב בן צור סייר עם אנשי יוזמת ז'נבה? הנה, ש"ס שמאלנית, לא איחרה הביקורת להגיע.

גם בתקופת אלי ישי כיו"ר ש"ס השתתפו ח"כים של המפלגה ביוזמות מסוג זה. אבל עבור המון העם, זה שאינו זוכר מעבר לחודשים אחדים לאחור, די בגפרור "הם שמאלים" כדי להבעיר מדורה.

ולא שבצד השני טומנים יד בצלחת. מתקפות אישיות כנגד כל מי שמעז להשמיע מילה של ביקורת הם תופעה שהפכה לשכיחה.

עבור הציבור הספרדי, שהורגל מאז ומעולם לאמונה תמימה, נטולת מחלוקות, מדובר בתופעות הרסניות. אריה דרעי הבין זאת, והרים את הכפפה כשהגיש הצעה למהלך של שלום. אלי ישי, מצידו, אינו מאמין ליריב, ועל כן יעדיף להפסיד ולהשליך קולות לפח.

אני עוד זוכרת את החיוך שלו כשיצא מישיבת סיעה (חודשים אחדים לפני הבחירות האחרונות), שם סיפר אריה דרעי איך יועצי שלום בית יכולים לבוא ולהתייעץ איתו, ואיך הצליח לעשות שלום בסיעה.

החיוך, צריך לומר, היה ציני, ולא הותיר כל פתח לתקווה.

אביגדור ליברמן נוהג לומר שהבחירות ייערכו בשנה הקרובה. אני לא בטוחה שאחרי העברת תקציב המדינה בהצלחה נמשיך לשמוע מפיו את אותן הערכות. אבל תהיינה הבחירות באשר תהיינה, מה שבטוח מעל לכל ספק הוא: יהיה מעניין. יהיה אש.

סגן שר החינוך, ח"כ מאיר פרוש, מסרב 'להזדעזע' מריסוס הגרפיטי על קיר מבנה בית המשפט העליון.

"כשמרססים עלי ברחוב אני לא מזדעק, כל איש ציבור בישראל מקבל גרפיטי ברחוב", אמר סגן השר בשיחה עם ערוץ 7. "השופטים קיבלו את זה, ראש הממשלה מקבל את זה וגם אני מקבל את זה. זה לא יפה אבל בא לא נעשה מזה עסק, בחברה בישראל זה מקובל".

פרוש התייחס גם לכוונה להרוס את בית הכנסת: "כשהפרופ' פרידמן נבחר לכהן כשר המשפטים אמר השופט מישאל חשין 'בית המשפט העליון הוא ביתי, ומי שיפגע בו אני אגדע את ידו', אז אני לא אומר שחלילה נגדע את ידם של השופטים, אבל צריך להבין שבית הכנסת הוא ביתם של היהודים המתפללים בו".

סגן השר אמר בציניות כי אם היה אומר ש"מי שיהרוס את בית הכנסת אני אגדע את ידו' - היו מסירים לי החסינות ומכניסים אותי לבית הסוהר. אבל השופט חשין התכוון לומר שאוי ואבוי אם יגעו בזה, כך גם אנו אומרים, אוי ואבוי אם יגעו בבית הכנסת".

לעומת פרוש, שר הפירפריה ופיתוח הנגב והגליל, אריה דרעי, תקף את פעולת הריסוס על קיר בית המשפט העליון: ״אני מגנה בכל תוקף את המעשה. אסור לנהוג בשום דרך של אלימות. זו לא דרכה של תורה ולא דרכם של בני התורה״. 

אנשי משמר בית המשפט מצאו את הכתובת שרוססה – "לא הורסים בית כנסת, רוצים מדינה יהודית" – והזעיקו את המשטרה.

נפתחה חקירה לאיתור חשודים במעשה.

בתוך כך, בבית הכנסת 'איילת השחר' בגבעת זאב הרוחות סוערות.

מאות בני אדם שמתבצרים במקום מאז ליל אמש, ומאיימים שההריסה לא תעבור בשתיקה.

"אנחנו נערכים עם מאות אנשים ואם תתבצע ההריסה, אנחנו מוכנים למסור את הנפש, למות כדי שלא יהרסו אותו", אמר דוד הרוש, גבאי בית הכנסת: "אם לא תהיה ברירה, נלך באלימות. יש לנו פה הכל, לא מוכנים לעבור על כך בשקט".

מלחמת חורמה של הורים באלעד נגד ראש העיר: הורי תלמידי בתי הספר 'שירת שרה' לבנות, ו'תורת חסד' לבנים, פותחים בשביתה והכריזו כי לא ישלחו את ילדיהם ללימודים. זאת לאחר שראש העיר ישראל פרוש, לטענתם, אילץ אותם לפתוח את שנת הלימודים במבנים שאינם מתאימים ללימודים.

'שירת שרה', ו'תורת חסד' הינם בתי ספר המזוהים עם 'ההורים העובדים' באלעד, ובשנה האחרונה נבנו עבורם שני בניינים סמוכים: האחד לבנים, האחד לבנות. "לפני הבחירות, הגיעו פרוש וגפני וביקשו מאתנו להצביע עבור 'יהדות התורה', והם מצידם ידאגו לנו", נזכר היום אחד מההורים.

ואמנם, שני בניינים החלו להיבנות בקדחתנות, אלא שהם אינם ראויים לפתיחת שנת הלימודים: בעיות חשמל, הימצאות פועלים ערביים במקום, וליקויי בנייה רבים הובילו את ההורים להכריז - בגיבוי ההנהלה - כי הם אינם שולחים את ילדיהם, עד שהליקויים יתוקנו.

אלא שראש העיר פרוש הודיע להורים כי השנה תתחיל כסדרה במבנה הבלתי גמור. "אתם מוציאים אותי רע ציבורית, בכך שלא כל בתי הספר התחילו באלעד את יומם הראשון כתקנם", אמר פרוש, לדברי ההורים.

אלו מיהרו להזמין יועץ בטיחות, וזה גיבה את טענתם כי לא ניתן ללמוד במבנה, ללא הסדרת סדרת תקלות אותם רשם בדו"ח.

"צפו פגיעה"

ראש העיר, מספרים ההורים, רתח מזעם ואיים עליהם, כך לטענתם, במילים 'צפו פגיעה'.

כבר למחרת הגיעו מנופים ופינו שלושה קראוונים שהיו מיועדים  ל'חינוך המיוחד' של בית הספר. בנוסף הודיע ראש העיר, כי מאחר ושני בתי הספר סמוכים האחד לשני, אין זה מן הראוי, מן ההיבט הצניעותי, שבנות ילמדו בסמוך לבנים ועל כן יאלצו הבנות ללמוד במבנה אחר.

יחיאל ועקנין, מהתאגדות ההורים, אומר לחרדים 10: "באלעד יש לא מעט בתי ספר לבנים ובנות הסמוכים האחד לשני, ומכל מקום דווקא במקרה הזה, כמה מוזר, דורש ראש העיר להפריד בחסות טענת צניעות.

"פתאום לוקחים לנו את בית הספר לבנות. גם רבני הקהילה שהגיעו לשטח הבהירו כי אין כל בעיה רוחנית בקירבה הגיאוגרפית בין בתי הספר".

מכל מקום ההורים, מאוימים מהכרזות ראש העיר, החליטו כי הם נכנסים לבית הספר, למרות התקלות הרבות - והבנים החלו את לימודים.

אלא שאז התברר כי ראש העיר הצליח אמנם לאתר מבנה חילופי עבור בית הספר של הבנות, באחד מבתי הספר של המרא דאתרא הגר"מ מלכה - 'פרי תואר' - רק שיש בעיה קטנה: הוא יתפנה בעוד מספר שבועות.

תלמדו ביחד

אז מה עושים בינתיים?

בינתיים הודיע פרוש להורים כי עליהם לשכן גם את הבנים וגם את הבנות בבית הספר שהוקם.

התוצאה: 400 ילדים וילדות אמורים ללמוד  במרחב הכולל 13 כיתות.

אחד ההורים אומר לחרדים 10: "ישראל פרוש אילץ אותנו לנטוש את המבנה של בית הספר לבנות בחסות טענת הצניעות, איך הוא מציע כעת לכולם ללמוד באותו שטח קטן?

"את בית הספר לבנות הוא לקח מאתנו רק ממקום של נקמה, לצערנו, ומי שסובל מכך אלו הילדים שלומדים בצפיפות - ובמבנה מסוכן".

פנינו אל עיריית אלעד עם השאלות הבאות:

א. כיצד אילץ ראש העיר לאת ההורים היכנס לבית ספר שיועץ בטיחות קבע כי הוא אינו ראוי ללימודים?

ב. מדוע איים ראש העיר במילים 'צפו פגיעה' ולמחרת לקחת שלושה קראוונים של החינוך המיוחד?

ג. ראש העיר לקח גם את בית הספר לבנות בחסות הטענה ש'לא צנוע' שילמדו בנים ליד בנות. באלעד יש הרבה בתי ספר במצב כזה, -האם הוא לא מבצע את הצעד מנקמה?

ד. בינתיים מאלץ ראש העיר את הבנים והבנות יחד, ב-13 כיתות. איפה הבעייה של הצניעות המדוברת? ואיך אפשר ללמוד בצורה כזו?

"מנסים לעורר מדנים"

מעיריית אלעד נמסרה התגובה הבאה:

"זו התייחסותנו להסכמה שהושגה, למרות שכנראה ישנם גורמים שמנסים לרכב על הנושא ולעורר מדנים. כדי לשמור על צביון החינוך: יופרדו מתחמי החינוך לבנים ולבנות באלעד, מתוך הסכמה של ראש העיר ומנהלי המוסדות, הוחלט על הפרדת מתחמי החינוך לבנים ולבנות, בשני מתחמים שנבנו והושלמו זה עתה.

מדובר על התוכנית לאכלס את מבנה בית הספר 'שירת שרה' במבנה ליד תלמוד התורה תורת חסד, ועל פי ההסכמות שהושגו בית הספר יאוכלס במבנה ברחוב בן זכאי, שם שכן עד כה תלמוד התורה פרי תואר, כשעתה נכנסו למבנה סמוך תלמידות בית הספר לבנות פרי תואר.

לאחר פניות רבות מרבנים מאלעד, הורים לתלמידים במספר מוסדות ומנהלי מוסדות סמוכים, על כך שאכלוס מוסד לבנות 'שירת שרה' במתחם אחד עם מוסד לבנים, אינו עולה בקנה אחד עם השאיפה והפעילות לשמירה על צביון העיר ומוסדות החינוך שבה, הציג ראש העיר להנהלת בית הספר "שירת שרה" מספר חלופות לאכלוס בית הספר תוך שמירה על עקרונות הקדושה והתורה.

החודש הושלם אכלוס תלמוד התורה 'תורת חסד' במבנה החדש, כשלצידו כבר פועלים מספר תלמודי תורה וישיבות. עתה, כאמור, עלה חששם של גורמים רבים לאכלוס מוסד לבנות במתחם אחד וסמוך לכל אותם מוסדות, כאשר הפונים ביקשו לבחון אם יש אפשרות לאכלס את מוסד הבנות במקום אחר, ותחת זאת להביא למקום מוסד לבנים.

במהלך השבוע התקיימו מספר רב של ישיבות, עם ההנהלות ועם אנשי חינוך ורבנים, ועתה כאמור הגיעו כל הצדדים להבנה והסכמה בדבר אכלוס מוסדות החינוך.

באנו ללימודים, מצאנו פועלים בונים • צפו

[vimeo url="https://vimeo.com/137871848" width="600" height="400" responsive="yes" autoplay="no"]

הנהלת בית הספר הודיעה להורים: 'הגענו להסכם עם העירייה על קבלת המוסד פרי תואר לשעבר לבית יעקב שירת שרה. מוסד פרי תואר קיבלו תקופת התארגנות ועוד כמה ימים לצביעה וחידוש המבנה כך שנכנס מיד לאחר החגים למבנה הקבע.

פתיחת שנת הלימודים תיפתח כסדרה מחר יום ג בשעה 8:00 במבנה החדש הסמוך לפארק", לשון ההודעה.

ראש העיר ישראל פרוש אמר, כי הוא "מברך על ההסכמות שהושגו ויסייעו לשמירה על צביון החינוך בעיר". לדבריו, הושקעו מאמצים רבים לבניית המוסדות על מנת לאפשר לתלמידים את התנאים הפיזיים הנוחים ביותר ללימודים, "אך טבעי הוא שלא נזניח את החלק העיקרי - הרוחני".

שאלנו שוב: היכן התשובה לשאלות שהצגנו?

שעות אחדות לאחר שהאבק של סערת הסמינרים באלעד שקע, התפנה צוריאל קריספל, סגן ראש העיר, ובעבר ראש העיר, לשוחח עם חרדים 10 על הסאגה.

מה המצב כרגע?

בגדול, 99 אחוזים מהילדים כאן מסודרים, כל אחד במקום שלו. לכולם יש מבנים וצרכים.

כיצד הגיעה אלעד למצב בו ענייני החינוך מתדיינים בבתי משפט?

יש פה בעיה שנוצרה בשנתיים שלוש האחרונות, אסביר מהי. בראשית אכלוס העיר היה פה אחוז קטן מאד, והוא עדיין קטן, של אוכלוסיה ליטאית אשכנזית. הציבור הספרדי בא בהמוניו, גם אוכלוסיה צעירה וגם אוכלוסיה מבוגרת, משפרי דיור, בעלי תשובה ועוד.

מטבע הדברים ציבור התלמידים הגדול יותר - הגיע מהציבור הספרדי, ולכן גם המוסדות האשכנזים, בית יעקב וכדומה, מאוכלסים ברובם בתלמידים ספרדים. וככל שהאוכלוסיה האשכנזית גדלה יותר, מה שהיה בהתחלה מסה קריטית גדולה של ילדי גן - עברה לילדי תיכון.

הציבור הספרדי שהתקבל לתיכונים שלח לבית מרגלית של מעין החינוך התורני, וכן בית ספר תיכון שאותה פתחה הגברת זלזניק שאכלס את בוגרות היסודי של הציבור הספרדי. אותן בוגרות מהמגזר האשכנזי נסעו לבני ברק ופתח תקווה. ככל שחלפו השנים גדל הצורך, אתה לא יכול להסיע עשרות בנות החוצה, ונוצר הצורך לפתוח סמינר לציבור האשכנזי.

לפני שלוש שנים נפתח סמינר לדעת חכמה, לציבור האשכנזי. לציבור בוגרות בתי ספר יסודי בית יעקב. מטבע הדברים בבית יעקב ישנה אוכלוסיה מגוונת, גם ספרדים וגם אשכנזים, והוא קלט את הבוגרות כולן.

לפני שנה, סמינר זלזניק אמר, תראה, אני השקעתי פה כל השנים, הגיע הזמן שבו צריך לפתוח סמינר לבנות האשכנזיות לי זה מגיע. ואז נכנס לרישום סמוי לבנות 'טובות', כביכול, רצה למתג את עצמו כסמינר אשכנזי. ועשה מעשה שלא יעשה, כיתות נפרדות, חומר לימודים אחר, שם 3,4,5, בנות ספרדיות בכיתה כדי להגיד, קיבלתי גם ספרדיות.

ואז נוצר בלגאן, משרד החינוך כפה עליו לקבל עוד בנות ספרדיות, והוא גם לא קיבל רישיון.

ומה קרה השנה?

לגבי השנה, המתווה של משרד החינוך היה ברור. אם רוצים להתנהל כמו שצריך, או שעושים בית ספר אזורי, לחלק התחתון של העיר ולחלק העליון של העיר. כלומר, מסגרת המשך שבתי ספר יסודיים יזינו את הסמינרים כהמשך, והבעיות לא קיימות, או: חלוקה של 50-50, אין משהו אחר.

הם פעלו בניגוד להוראות משרד החינוך, עשו רישום לא תקין.

לא יתכן שכל שנה מחדש יתחילו המשחקים הללו של כן קיבלו, לא קיבלו, ונגד הוראות משרד החינוך. צריך לפתור את זה שורשית. הרי בבית יעקב מדובר בבנות שגדלו בקו של בית יעקב, אין טעם לעשות את הסלקציה הארורה הזו בין כיתה ח' לט'. או שפותחים בית ספר אחד גדול לכלל תושבות המקום או לחלק לשנים.

חבל שזה הגיע לבית משפט, זה יכל להיגמר עם קצת רצון טוב של שני הצדדים".

בית המשפט פתר את זה?

"פתר. הפסיקה ברורה. כרגע, כל בית ספר מקבל עוד בנות שיושבות בבית, היתר הולכות לבתי ספר אחרים בעיר. לקרוא לזה מחלוקת? זה מריבה של שני עסקנים. בסך הכול נפתחה שנת הלימודים בצורה נפלאה".

בשנה הבאה לא יחזור הסיפור על עצמו?

"תראה, אנחנו לא נביאים ולא בני נביאים. יש פסק של בית משפט. התקדמנו משמעותית. יש פיקוח. צריכה להיות סיבה טובה ומספקת להוציא בת מבית ספר. גם אנחנו, ראשי הציבור, לא נשלח לבית ספר תלמידות לא מתאימות. יש תקנות, יש הנהגה של בית ספר, בת צריכה להתאים את עצמה, ומי שלא מתאימה – לא מתאימה. אבל מי שמתאימה, לא בגלל שאבא שלה ככה או אמא שלה ככה או אבא שלה עובד, לא תתקבל".

בכל מקום בו יש רצון לא לקבל בנות כאלו ואחרות, מוצאים לזה את הדרך..

"אני חושב שאנחנו אחרי כל הבלגאן. משרד החינוך אמר אמירה ברורה. לא יקרה שלא ישמעו לפסק של בית המשפט".

המדינה הכריעה: רישום אזורי משנת הלימודים תשע"ז בעיר אלעד.

בתשובת המדינה שהגיעה לידי 'חרדים10' מותקפת עיריית אלעד כי היתה שותפה לאפלייה בסמינר 'זלזניק'. כזכור הצהיר ראש העיר ישראל פרוש כי אם יתברר שיש אפליה הוא 'ישרוף את העיר'.

וכך נכתב בתשובת המדינה: "בישיבה שהתקיימה אצל מנהל המחוז החרדי במשרד החינוך מאיר שמעוני נקבע כי בשנת הלימודים תשע"ז החלוקה לשיבוץ הסמינרים תהיה על בסיס אזורי.

תלמידות מבית הספר בית יעקב באזור העליון בעיר [הסמינר בניהול הגב' אטינגר] יתקבלו לסמינר דרכי חנה ['זלזניק', א.ה.]  – כלומר הסמינר דרכי חנה יהיה מוזן מתלמידות מבית הספר בית יעקב באזור העליון באלעד.

תלמידות בית הספר בית יעקב באזור התחתון באלעד [בניהול הגב' וינברג] יתקבלו לסמינר לדעת חכמה.

לגבי שנת הלימודים תשע"ו מבהירה המדינה כי נוצר העדר מענה מצד העירייה לפניות משרד החינוך, והבקשות לרישוי של הסמינרים 'לדעת חכמה' ו'דרכי חנה' ינותבו להמשך הליכי רישוי, כלומר להחלטתו של השופט.

ללום: למנוע רישיון גם בתשע"ו

יואב ללום יו"ר עמותת נוער כהלכה מסר לחרדים 10: תגובת המדינה לשמחתי תוקפת את האפליה במוסדות באלעד בכלל, וזלזניק - דרכי חנה בפרט. כך גם את עיריית אלעד ואת ראש העיר פרוש בשיתוף הפעולה שלו באפליה.

המדינה מתחייבת לאזורי רישום בתשע"ז, וגם לגבי השנה מבקשת המדינה מהשופט לבדוק האם היתה אפליה.

מדהים לקרא את הנתונים והעובדות שמוצגות בתגובת המדינה. האפליה נגד התלמידות הספרדיות מוכחת בצורה נחרצת, ולכן אין לתת פרס לפושעים שעברו על החוק ורמסו אותו ברגל גסה, ואין לאשר רישיון לבית הספר שהוביל את הגזענות בעיר".

1.

ריח גז חרוך עלה בסופהשבוע משני עיתונים.

כפי הנראה ידו של יחצ"ן מוכשר בחשה מאחורי הכתבות, העוסקות - ראה זה פלא - בנושא העומד ברומו של עולם מבחינת סדר היום החרדי: הגז שמעמקי הים.

במגזין משפחה עט הכתב שלומי גיל על המנכ"ל שומר המצוות, העומד בראש חברת החיפושים נובל-אנרג'י. את הכתבה (פלוס שער מגזין) הכתיר העורך בכותרת השחוקה: "פרס נובל".

יתד נאמן, לעומת זאת, התמקד פחות במנכ"ל והציב פוקוס על ביקור "מרתק ולא שגרתי", באחד "ממקומות העבודה המסוכנים בעולם: אסדת הפקת הגז של מאגר 'תמר' בלב ים, כאורחו של מנכ"ל חברת 'נובל אנרג'י בישרלא, בנימן זומר".

למען האמת, כתבי שני העיתונים (שלומי גיל ומאיר גרין) היו אורחים באסדה. רק שכל עורך בחר להציג זאת שונה: במשפחה, כראיון בלעדי עם המנכ"ל; ביתד ככתבת שטח היישר מהאסדה.

המבשר השתתף גם הוא במחול, אלא שאצלו הסתפקו בכתבת אמצע. ב'המודיע' הופיעה כתבה כבר לפני שבועיים.

אפרופו ההקשר החרדי, המנכ"ל נושא בשורה: "נשלב חרדים בתעשיית האנרגיה בארץ". אז אמנם הוא ענה על כך בעקבות שאלה שהופנתה אליו לקראת סיום, אבל למה להרוס. אחרי הכול, הוא כבר התחיל לפרנס יח"צנים ועיתונים.

ורק נשאר לחלק צל"ש לבקהילה, שלא נתן גז.

2.

הגם שיום השנה לחטיפת שלושת הנערים הי"ד חל בשבוע שעבר, והגם שכתבת שער הייתה מתאימה יותר בשבת שעברה, אבל עדיין יפה לראות איך בקהילה מקדיש את כתבת השער של המגזין לנערים.

"שלושה אבות, אמונה אחת", הייתה הכותרת. תודו שזה מריח הרבה יותר טוב מגז.

בכתבה עצמה יש הרבה משפטים של אחדות: אורי יפרח: "אני בטוח שהתפילות...עמדו לזכות עם ישראל". אבי פרנקל: "להגיד לך שנפתור את הסכסוך בחברה הישראלית?... בהחלט יש לנו סיכוי לצמצם אותו". אופיר שאער: "הייתה אחדות אדירה. עטפו אותנו בחום שלא זכור כמותו... אבל... השכול, הוא יומיומי".

רק הערה קטנה:

בשער הופיעו תמונות הנערים, כאשר חץ מוליך מכל נער אל עבר תמונת אביו. אלא שלמרבה הבלבול תמונתו של נפתלי פרנקל הי"ד הוצבה מעל אופיר שער, גיל-עד שער מעל אבי פרנקל, ורק אייל יפרח הוצב נכון לעבר אביו, אורי יפרח.

עורכים, קצת תשומת לב לא תזיק. בפרט בנושא כה רגיש.

3.

קראתי את התיאוריה של כתב בקהילה יעקב ריבלין על הסיבה להדחתו של ח"כ לשעבר דוד רותם ז"ל מרשימת 'ישראל ביתנו' לקראת הבחירות לכנסת ה-20.

התיאוריה, צריך לומר, שגויה, הגם שהסיפור המופיע לצידה אמיתי, נכון וגם נוגע ללב.

"לא רבים יודעים את הסיבה שבגינה לא הוצב רותם ברשימת ישראל ביתנו לכנסת הנוכחית... בימים הקשים של גזירת חוק הגיוס עם הסנקציות הפליליות הקשות עשה רותם מעשה שלא ייעשה במפלגה טוטליטרית כמו ישראל ביתנו. הוא הודיע לבוס הגדול כי עם כל הביקורת שיש לו כלפי הממסד החרדי והציבור החרדי, הוא לא יהיה הקול המכריע שבגינו ייכנסו בני ישיבות לכלא.

"רותם היה אמור להיות חבר בוועדת שקד שניסחה את חוק הגיוס המביש ולשון המאזניים בוועדה. לאחר הסירוב, שליברמן ראה בו הפרת משמעת חמורה, הוחלף ליברמן בח"כ הצייתן רוברט אילטוב, שקיבל הוראה להסתכל מה מצביע עופר שלח מיש עתיד ולנהוג כמותו.

"כמה חודשים לאחר ההצבעה האחרונה בוועדת שקד פגשנו את רותם במזנון הכנסת. כבר אז הוא ידע שסר חנו אצל ליברמן ואת הכנסת הבאה הוא יראה רק מהיציע.

"ידעתי שזה יהיה המחיר, אמר, וקיבלתי אותו ברצון כדי שלא ייכתב בהיסטוריה שדודו רותם הוא זה שהכריע לשלוח בני ישיבות לכלא. להתגייס כן. אמר, זו העמדה שלי מימים ימימה. יש הרבה שלא לומדים  והמקום שלהם זה בבקו"ם, אבל לתלוש בכוח מהסטנדר מי שלומד תורה – לא אני אהיה מי שיגרום לכך".

הפרטים נכונים, הסיבה להוצאתו מהרשימה - לא.

אנשים שעובדים עם ליברמן ביום-יום יודעים לספר כי ברגע שמשהו מהוראותיו סותר את השקפת עולמם, הוא מבין ומתחשב. כך עשה גם לגבי רותם.

אלא שמי שהכיר טוב את דודו רותם ז"ל יודע שבחודשים האחרונים לקדנציה האחרונה מצב בריאותו היה בכי רע. כדי לשמור על פרטיותו של הנפטר, ועל פי רצון משפחתו, לא נכנס לפרטים. ליברמן ידע את הפרטים, ורצה שדודו יותיר רושם של אדם חזק ובריא בכנסת. הוא עמד בקשר רציף עם המשפחה, הסביר לה את שיקוליו, והם בהחלט קיבלו וסברו שהצדק איתו.

דודו עצמו, צריך לומר, לא ידע את כל הפרטים. כך החליטה משפחתו. וד"ל.

יתכן שיצא מהכנסת האחרונה בתחושת כעס על ליברמן. אבל ליברמן העדיף כך, על פני אי שיתוף פעולה עם רצון המשפחה. צריך להכיר טוב את ליברמן, כדי לדעת עד כמה זה אופייני לו.

הוא לא יפגע באיש, רק כדי לטהר את עצמו מכעסו.

4.

ושוב מנסה תנועת ש"ס, באמצעות עיתון הבית יום ליום, לנכס לעצמה את הישגי יהדות התורה.

והפעם, הבשורה בשער: "מהפכת הסייעות גם בחינוך החרדי".

אז נכון שאין מילים מפורשות על כך שההישג מנוכס ליו"ר ש"ס השר אריה דרעי, אבל זה מה שמבין הקורא הפשוט. אם זו הכותרת בעיתון 'שלנו', הרי שמדובר בהישג 'שלנו'.

בידיעה על קייטנות החופש הגדול, אגב, חוזרת ההצגה על עצמה. "המאבק נשא פירות: השבוע יצאה ההודעה הרשמית על הוספת החינוך החרדי למערך קייטנות הקיץ של משרד החינוך, כפי שנאמר בהסכם הקואליציוני עם ש"ס ויהדות התורה".

למען הדיוק, זה 'נאמר' בהסכם הקואליציוני של יהדות התורה. היא זו שחתמה ראשונה, והיא זו שדאגה להישגים הללו. ש"ס דאגה למע"מ אפס (שלא נראה באופק), למוסדות החינוך שלה - ולתפקידים.

5.

אם זה לא היה עצוב, זה היה פשוט מצחיק.

לקרוא את התיאורים של אריה ארליך בטורו במגזין משפחה על יעקב, הרשם לישיבות, ולהזדעזע.

"יעקב הוא רשם צמרת", פותחת הכתבה.  כמה הוא מקבל ל'ראש'? "אני לא מביא ראשים, אני מביא לבבות", מסביר יעקב. המחיר הוא לפי 'לבבות'.

עשרים-שלושים אלף שקל הבונוס, פלוס 'שטעלע' מתאים בישיבה.

אחרי שהוא, יעקב, מתאר, איך הוא 'עובד על' ומשכנע בחורים, הוא מגיע אל החלק העצוב ביותר. הראשים של הספרדים. הלבבות... יש סטטוס-קוו, הוא מסביר. יש מכסה.

"כבר שנים שזה עובד ככה", מסביר יעקב. גם הספרדים התרגלו. אלו שמתקבלים לישיבה עם המכסה מאושרים. ואלו שלא? "זה הרס וחורבן", מודה גם יעקב.

לטיפולה של תנועת ש"ס, רגע לפני שהיא מטפלת באפליית חרדים בשכר. לבבות של בחורי ישיבה, חשובים לא פחות משכר הוריהם.

6.

בכשרון רב הצליח כתב המודיע מ' כרמלי לתאר את "מקורבי נתניהו – הרשימה המלאה": מד"ר צביקה ברקוביץ, הרופא האישי וחבר קרוב; דרך עו"ד דוד שמרון, קרוב משפחה ו"איש סודו המוחלט"; נתן אשל ש"היה מעורב במשא ומתן הקואליציוני מאחורי הקלעים"; רון דרמר, השגריר בוושינגטון; ארי הרו; יואב הורוביץ "שמדברים בו נכבדות כראש הסגל הבא"; חיים ביבס ראש עיריית מודיעין; דוד שרן, מנהל הלשכה; אורן הלמן וניר חפץ.

ואף מילה על פרח לרנר, בכירה בלשכה שאו-טו-טו הופכת למנכ"לית משרד הקליטה.

7.

קצרים:

• אהבתי כיצד אהרן גרנות משרטט במשפחה כתבה ארוכה המתארת את ילדותו, בגרותו, והפיכתו לראש העיר הקודם של ערד - משה קווס, בלי אף מילה על החשד שהעלה מועמד הליכוד כי חסידות גור תמכה במועמד יש עתיד, עו"ד ניסן בן חמו. הכתבה מתארת את החוברת "נוטפת שנאה" שהפיץ בן חמו, את התמונות השחורות ש"באו להמחיש מה יקרה אם מועמד הליכוד יזכה והעיר תהפוך לחרדית", אבל שום מילה על התמיכה החרדית שאולי הייתה במי שניצח.

• שני עיתונאים ישבו במזנון הח"כים עם סגן שר הבריאות יעקב ליצמן. שניהם, כמה מוזר, בחרו לתאר את אמירותיו ואת הישיבה המשותפת איתו בטורים פוליטיים במשפחה. וכך, טור אחר טור, נחשפו הקוראים לחומר דומה. והעורך מה עושה בעיתון?

• שבוע אחרי שהדיל בין דגל התורה לסגן שר החינוך מאיר פרוש נחשף כשבוע בטור הפוליטי באתר חרדים 10 - נכתבים הדברים גם במשפחה, על ידי שמעון בריטקוף. "אם לשפוט על פי הפעילות הנמרצת של יעקב אשר לקידום החוק במסדרונות הכנסת סביר להניח שדגל התורה הצליחה להגיע לסיכומים עם סגן השר פרוש על פרישתו מהכנסת לטובת חברו הליטאי...סביר להניח שהוא קיבל משהו בתמורה..יש המדברים על קדנציה נוספת של בנו בעיר אלעד...נראה שאלעד הולכת לאהוב את פרוש עוד הרבה-הרבה שנים"...

מפיק: מאיר פרוש.

מציגים: עושי דברו.

קהל: הציבור החסידי.

תובנות: הציבור (לא) מטומטם.

לאחרונה התברר לי שאני דמוקרט. כן, ככה בהפתעה. לאחר שנים שבהן חונכתי לכך שאני מובל ומנווט, ללא כל אפשרות בחירה עצמית, התברר שעבדו עלי.

מסתבר שהחרדים פתוחים לרעיונות חדשים ורוחות רעננות מביאות בכנפיהן חידושים. האביב החרדי כבר כאן.

פתחתי את העיתון (הנכון) ושפשפתי את עיני בחוסר אמון. אני מוזמן להגיש מועמדות לפריימריז אשר יתקיימו בתנועתי (כן, ממש התנועה שלי, התנועה שמייצגת אותי וקשובה לרחשי ליבי).

אם יש לי ערעורים או הרהורים בנוגע לנציג הנאמן הנוכחי, אשר הינו שלוחם של גדולי ישראל, הנני יכול סוף-סוף להשמיע את דעתי, ללא מורא וללא הכתבה. אני פשוט יכול להציע רעיון לוועדה רצינית ומשפטית, ואנשיה יבדקו כל רעיון בכובד ראש וכך יגבשו תקנון להתמודדות.

מדהים היה להיווכח כמה היה חסר לנו המוצר הזה. הרחובות חזרו להאיר. הברק חזר לעיניים, הנה שוב האזרח הקטן חזר להיות מחליט. לכל מקום שהגעת הנושא היחיד שדובר בו היה 'מאיר פרוש עשה את זה'/'הגיע הזמן שיפסיקו לסובב אותנו', ועוד.

אבל, כאשר החלו לפרסם  (כזכור, בעיתון הנכון) את ההודעות הרשמיות בעניין הפריימריז ,הגיעה ההפתעה האמיתית. גילינו שהעלו את "עובדים עליכם בעיניים" לרמה חדשה ומיטבית שלא הכרנו.

מסתבר שהם בטוחים שאנחנו עדר מטומטמים ונבערים מדעת.

אחרת, לא ניתן להבין מה חשבו הוגי הדעות וחברי הוועדה.

בחסדי שמים הגיעה לידי הקלטה של הדיון המקדים, ואני רק מקוה שאצליח להעביר בכתב את כובד המעמד.

הסכמה מרוב החסידויות?

ישבו מספר אנשים בחדר וחשבו: כיצד נאכל את העוגה ונשאיר אותה שלימה? כיצד נהיה דמוקרטים ובכל זאת רק אנחנו נחליט? כיצד נגרום לציבור לבחור את הנכון, לפי ראות עינינו?

אכן שאלות קשות ובעייתיות.

סיגריות הוצתו, עפרונות נכססו, גבות עוותו והלחץ דם עלה.

והנה... (טאדאם) קפץ בשמחה הפסיכולוג שבחבורה: הידד רבותי, מצאתי! אנחנו יושבים ודנים כאילו מדובר בחכמים ומתוחכמים כמונו. כיצד שכחתם שהם סתם חסידים שוטים הקונים כל לוקש?!

בואו, המשיך הפסיכולוג ואמר, נקבע קריטריונים אשר לא יותירו שום ברירה, אלא לבחירת המועמד הרצוי. למשל, נחליט שעל מנת להגיש מועמדות צריכים הסכמה עקרונית מרוב החסידויות.

'לאאאאא' קפצו מיד שכנגדו, הגזמת! אפילו כלפי חוץ זה לא יתקבל יפה.

הפסיכולוג נכנע, ומיהר להצעה הבאה: הנה שדרוג - כדי להגיש מועמדות, תידרש הסכמה עקרונית רק משלוש חסידויות בנות 200 משפחות לפחות .

יפהההההה! זה כבר הרבה יותר טוב, הפטירו לעומתו.

רגע, רגע, רגע - צעק מישהו. מה זו ההגדרה "הסכמה עקרונית מחסידויות"? מי הוא "חסידויות?" - האדמו"ר/הגבאי/ראש הישיבה/העסקן?

תפסת, ענה הפסיכולוג. זה חלק מהתרגיל. אם יצליח מועמד כלשהו להגיע עם הסכמה של אחד מהנ"ל, נטען שזקוקים להסכמה מדמות אחרת. בקיצור: לא ניתן לעבור את המחסום הזה.

השמפניות נפתחו הכוסות התמלאו וליהודים היתה אורה ושמחה.

רגע, לפני שאתם שותים, קפץ המציק התורן. מה יקרה אם בכל אופן מישהו יצליח להשיג את החתימות, בטענה שהוא בכלל רוצה להיבחר במקום השני? במקרה כזה הרי לא תהיה בעיה לשום חסידות לתמוך במישהו מוכר?!

מי בולע את הצפרדע

הס הושלך בחמ"ל. עיניים כבו, מצחים נחרשו וזמזום היתוש נשמע בקול.

נו, מה הבעיה? שאל/ענה המציע. אתם שוב שוכחים שאנו המכתיבים את רצון הבוחר. נקבע שהפריימריז הינם רק על המקום הראשון - וזהו. ההצעה מצאה חן, וכאילו ניתן האות, עיניים נדלקו, מצחים התיישרו וכוסות התרוקנו.

ניתן לברך על המוגמר.

מכאן והלאה הכל היסטוריה. באופן מפתיע נבחר מועמד אשר ממש לא חלמנו שיבחר, וזאת משום ש(שוב) באופן מפתיע איש לא התמודד על התפקיד הנחשק.

אהיה קטנוני אם אבקש לראות את חתימת הסכמת שלושת החסידויות להתמודדותו של המנצח?

טוב, אחרי שצחקנו ונהנינו מהומור עצמי שחור, כעת נעבור לתכלס:

הציבור יבליג ויבלע את הצפרדע הזו, ואולי אף יזרום עם תדמית ה'טיפש' עד לאחר הבחירות הקרובות.

כעת כל אחד יקבל את התירוצים (הנבובים והמביכים): פעלנו בלחץ של זמן/ביקשנו מהציבור שישלח הצעות ועוד, ככל שיותיר הזמן והדמיון.

אך הבלגה זו הינה רק מתוך תחושת שליחות ולמען האחדות שתעזור לעבור את הבחירות בצורה המיטבית. מיד לאחר הבחירות הציבור יחזור להתבוסס בהשפלתו ובהופעה הביזארית המביכה שהיתה כאן.

חשוב לזכור: הציבור לא ביקש פריימריז, הציבור הקדוש גדל וחונך על "ככל אשר יורוך", גם בתוך המחנה פנימה ולא רק בבחירות הכלליות.

יכולנו לשתוק לנצח גם אם המועמד שניצח היה נבחר (ללא פריימריז) שוב ושוב, הוא ובניו אחריו עד סוף כל הדורות. אולם, משעה שבחרו לעשות 'הצגה' - אז שתהיה אמינה ומשכנעת.

כי ישנו הבדל מהותי בין קביעת עובדות ללא פריימריז ובין הפיכת ציבור שלם לטיפש ומגוחך.

עשרת הדברות לעריכת פריימריז הגונים

חושבני שהציבור ידרוש ויפעל לעריכת פריימריז פתוחים ושקופים באמת.

לדעתי ניתן להגיע לזה על ידי התהליכים הבאים:

• הקמת גוף מנהל אשר יכיל נציגים מכל החסידויות הכלולות ב'שלומי אמונים'. מפתח הנציגות יהיה: נציג אחד לכל 300 משפחות בחסידות, מחסידויות שאין בהן 300 משפחות ישתתף נציג אחד.

• כל החלטות הגוף יתקבלו לאחר הצבעה חשאית.

•  כל החלטות הגוף יפורסמו בעיתון (כזכור, הנכון).

• הפריימריז יהיו על כלל המקומות וסדר התוצאות, ימקם את הנבחרים ברשימה עד מקום 10.

• כל אחד מחברי אחת הקהילות הבוחרות יהיה רשאי להציג מועמדות.

• ניתן יהיה ואף הגיוני לדרוש דמי רצינות לקראת התמודדות.

• הפריימריז יתקיימו בקביעות לפני כל מערכת בחירות. כאשר יהיו בחירות לפני המועד הקבוע בחוק, אזי הפריימריז יתקיימו עד שבועיים לפני מועד סיום הגשת הרשימות.

• הגוף המנהל יהיה אחראי ויערוך פריימריז אף לבחירות מוניציפאליות.

• כמובן שבבחירות מקומיות זכות ההיבחרות והבחירה ניתנות רק לקהילות להן ישנו בית כנסת פעיל בישוב.

כאמור, זו הצעה שלי, ובתוך עמי אנוכי יושב, אך לגיטימי לגמרי שאחרים יחשבו אחרת.

זכרו: החלום שלכם הינו שבעקבותיכם ילכו כלל החסידויות והקבוצות שבמחנה החרדי. פריימריז בסגנון שאתם ערכתם אינו מקדם את שאיפתכם.

בברכת הצלחה רבה ובאיכפתיות,

יהונתן שטינברגר

כששמעתי בחירות אמרתי:

רק לא זה. לפני שנתיים שילמנו מחיר יקר בבחירות שאת תוצאותיהן יקח שנים לתקן. שנה שעברה עברנו שתי מערכות בחירות בבית שמש, שבסופן נצחנו אמנם בקרב אך הפסדנו את המערכה. ושוב, גם שם, יחלפו שנים עד שנצליח לתקן את הנזק.

 ומאז ששמענו בחירות:

המצב בשטח דווקא לצידינו. פרשיות שחיתות? ב'ישראל ביתנו' ולא בש"ס. ביזבוז כספי ציבור? המתנחלים אשמים, לא החרדים. חוק הגיוס? מישהו זוכר? (האם עד כדי כך לפיד הצליח)?

 כששמעתי בחירות דמיינתי:

כבר את לפיד שולח את היורק בבית שמש לארגן את האירוע. חזיתי אותו פותח בהסתה והופך את חיינו לסיוט מתמשך. אך משום מה הכל שקט. אני מקווה שלפיד לא מתכנן לשלוף שפן מהכובע ברגע האחרון. האם ימות המשיח הגיעו והטריק "הכה בחרדים והצל את המדינה" כבר לא תופס? הלוואי.

ומאז ששמענו בחירות:

דווקא פרצי אהבת חרדים נשמעים בארצנו. פתאום כולם אוהבים אותנו, דואגים, ומאירים לנו פנים. לא רק אמנון לוי. אפילו הרצוג מגן עלינו. במרצ מודיעים שהם אינם נגד הציבור החרדי, ביבי ובנט מאשימים את לפיד על היחס כלפינו, ואפילו יאיר לפיד ועופר שלח מ'יש עתיד' מודיעים שתנועתם לא תפסול ישיבה עם חרדים בממשלה.

כששמעתי בחירות נזכרתי:

במלחמות פרוש את ליצמן, אייכלר ודגל, הפלס מול יתד, כל מחלוקת וההיסטוריה שלה. מיקומים ברשימה, רוטציות, שמור לי ואשמור לך. משום מה יש שקט מבורך. כולם מפרגנים ומתחברים, ליצמן ואייכלר דוברי ה"אידיש" דואגים לש"ס, גפני ואשר ה"ליטאים" מנחמים בחב"ד. וגר זאב עם כבש? הלוואי.

 ומאז ששמענו בחירות:

אני מעז להתפלל בכל בית כנסת בבית שמש. מרגיש את האחדות באוויר, כולם נפגשים עם ה"חרדים העובדים", כולם מוכנים להירתם למערכה, כולם מגוייסים למערכה, ואני תוהה, עד כדי כך לפיד הצליח?!

 כששמעתי בחירות נחרדתי:

כולם ידעו שרגע האמת הגיע. יש-דרעי ילחמו אחד בשני או שיפלו ביחד. ההתחלה היתה קשה: קול רעש גדול, קלטות ופרישות, אבל אז, שקט.

ומאז רק טוב: הציבור הש"סי התעורר והתאחד שוב. הרב עמאר חזר לציבור ולקח חלק בהרגעת הרוחות. והעיקר, הרב אלבז, דמות נערצת בעיני אלפים, גדול בתורה ובהנהגה, נוטל חלק בהנהגת הדור.

אם לא מערכה זו, אינני יודע מה היא כן.

יש לעיתים שהפוליטיקה מתעתעת ומצליחה לייצר הפתעות, שלמתבונן מן הצד לא נותר אלא להשתומם ולהתמלא בהרהורים עמוקים על הטבע האנושי - המאבד במהירות גבוהה כל כך כל שיקול דעת, כל היגיון, משל היינו צופים כולנו בניסוי חברתי מרתק.

למה כוונתי?

לאישים שמפעימים אותי בהתנהלותם הפוליטית, ובעיקר בתגובה חסרת ההיגיון לה הם זוכים מן הקהל: כחלון, ליבני ופרוש.

משה כחלון הצליח בשלב מסוים בקריירה שלו, לבצע רפורמה בתחום הסלולר.

יש האומרים שההליך החל בכלל עוד לפניו והוא היה שם רק כדי לסיים אותו נכון. אך מכל מקום, הרוויזיה הזו רשומה על שמו. זהו מהלך יפה שסייע לאזרחים, ואולי אפילו מוכיח על יכולת ביצועית נאה.

מה שלא ברור: כיצד הצליח האיש להפוך למועמד שמצליח לגרור אחריו כ-10 מנדטים? מה יש בו למען השם? כריזמה? חזון? יכולת מנהיגות? מראה פנים נאה? באיזו מדינה של אווילים אנו חיים?

מה לא נאמר על ציפי לבני שכיהנה באין ספור משרדים, וחלפה על פני אין ספור מפלגות, הסתכסכה עם אין ספור אנשים, ומצאה איין ספור אידיאולוגיות חדשות.

טקסטים חדשים על רפיסותה, ועל אזלת היד, כמו גם ניבולי הפה ששחררה בתכנית בידור, כבר לגמרי מיותרים.

ובכל זאת קיימת אפשרות סבירה כי היא תהיה ראשת הממשלה הבאה.

איך זה ייתכן? האשה שעל פי כל הסקרים לא התעתדה לעבור את אחוז החסימה הופך למועמדת ריאלית? באיזו מדינה של אווילים אנו חיים?

תמונותיו של מאיר פרוש יתלו בסלון ביתי, ובסוכתי הנאה. האיש שלא מצא לעצמו רב, שהציבור שלו אנונימי כמעט כמו מקורות הכח שלו, מצליח להיוותר בכנסת עשרות שנים, לשלוט על הערים ביתר ואלעד, עם נציגות יפה בירושלים ובבית שמש, ואפילו לקיים פריימריז במפלגתו ולנצח כנגד כל הסיכויים.

למען האמת, רק על כך מגיע לו להיבחר שוב ושוב. ושוב.

 במוצאי שבת הקרובה יקיים בעיר אלעד כנס חירום, בו ישתתפו אברכים והורי תלמידות בבתי הספר של 'בית יעקב' ובסמינרים.

על הפרק, כפי שמגדירים מארגני הכינוס: "ניסיונות השתלטות של ישראל פרוש על מוסדות החינוך בעיר ושיתוף הפעולה עם משרד החינוך כנגד הציבור החרדי".

"לאחר שהצליח להיות ראש העיר החרדי הראשון שמשכנע ופועל בכל כוחו להעביר מוסדות חינוך חרדיים לממ"ד, דבר שמתנגדים אליו בנחרצות גדולה כל גדולי הדור וכל ראשי הציבור", אומרים מארגני הכינוס, "מנסה עתה ישראל פרוש להשליט את עצמו ואת משרד החינוך על הסמינרים באלעד, תוך ביטול הסמינרים שהוקמו על ידי הרב שטיינמן וגדולי ישראל, חרף כל התחנונים אליו מגדולי ישראל, רבני העיר ומנהלי הסמינרים וראשי הציבור, והכל בעזות מצח ומסכת שקרים בלתי מצוי".

בהודעה על כינוס החירום כותבים המארגנים: "מביתם של גדולי ישראל שליט"א נעשים פניות על ידי נאמן בית מרן ראש הישיבה שליט"א ועל ידי נאמן בית מרן שר התורה הגר"ח שליט"א לחדול מפגיעתו הרעה נגד הסמינרים. אבל עד עתה הוא משקר ומהתל ומתעלם מבקשה מפורשת זו, תוך בגידה בגדולי ישראל ובציבור ששלחו אותו, כמיטב המסורות של משפחות פרוש לבגוד בכל ידידיהם וחבריהם ולהשתמש בגדולי ישראל, ואחר כך לבוז להם. הפעם הזאת בעז"ה הם יתקלו בחומה בצורה של ההורים באלעד שלא יתנו יד ולא ישתפו פעולה בפגיעה בציפור הנפש - החינוך הטהור".

ניסיון לבדוק את אמיתות האשמות נגד ראש העיר נתקל בחומת שתיקה. איש אינו מוכן לדבר, גם לא בגנותו של ראש העיר.

בעיריית אלעד אומרים בתגובה: "ראש העיר קיבל הנחיות ברורות, בכתב ובעל פה, מגדולי ישראל, מרן ראש הישיבה שליט"א, מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א וראש הישיבה הגרמ"ה הירש שליט"א.

"על פי הנחיות אלה פועל ראש העיר במשך החודשים האלה, תוך תשלום של מחיר אישי כבד מאנשי דלא מעלי, המבזים וממרים את פי גדולי ישראל".

ניסיון לברר באלו מכתבים מדובר לא צלח. רק על מכתב אחד ויחיד ידעו גורמים בכירים לספר. לדבריהם זהו מכתב של הגר"ח קנייבסקי, שנכתב לאחר שהגיע אליו בעלה של לאה זלזניק, מנהלת סמינר זלזניק, ובו נאמר כי "יש לעזור לזלזניק".

"לעזור לזלזניק, אבל לא להרוס את 'לדעת חכמה'", מסביר אחד ההורים עמו שוחחתי. מדובר בהורה הנושא משרה בכירה.

על מה הסער?

סמינר זלזניק האשכנזי הוקם בתחילת השנה על-ידי מנהלי סמינר זלזניק הספרדי. המנהלים החליטו לערוך רישום שיכלול "בנות פרום (-צדיקות)", כלשון המייסדים, ממשפחות אשכנזיות. כשהגיע אחד מהמייסדים אל הגראי"ל שטינמן כדי לספר לו על המהלך - שאל אותו הרב שטיינמן: "האם תזרוק בנות לים?"

ובכל זאת, לאחר שהוקם הסמינר, הכריע כי הסמינר החדש וסמינר 'לדעת חכמה' שהוא עומד בנשיאותו, יעשו "יחלוקו".

אלא שבינתיים, הסתבך סמינר זלזניק עם הרישום, לאחר שאחד מתושבי אלעד, שבתו - הספרדיה - לא התקבלה, דיווח על הרישום המפלה למשרד החינוך. המשרד זימן את המנהלת לשימוע, ביטל את הרישום, והסמינר החדש איבד את סמל המוסד שלו - כך שהוא פועל כיום באופן בלתי ממוסד.

בפועל, שוכנים שני הסמינרים - זלזניק האשכנזי ו'לדעת חכמה' במתחם קראוונים אחד, כאשר חלק מהמשרדים שלהם שוכנים, בהיעדר מקום, ב... גינה הציבורית הסמוכה.

הפלונטר סבוך: לא ברור אפילו מי האשם.

מבחינת משרד החינוך, אין זכות קיום לשני סמינרים אשכנזים קטנים. שם אומרים: שהסמינרים יתאחדו או שכל אחד מהם יהפוך לסמינר אזורי, כזה שמחויב לקבל את כל בנות האזור, ללא אפליות, ונמצא תחת שליטת העירייה.

 ההורים מתנגדים שהסמינרים יועברו לשליטת העיירייה ומשרד החינוך. "גם גדולי ישראל מתנגדים", אומר אחד ההורים.

לדבריו, "פרוש הוא זה שחתם לסמינרים כמו ברסלב, חב"ד ו'אור האמת' שישויכו למערכת החינוך החדשה של שר החינוך שי פירון. מה שלא העזו לעשות לא משה אבוטבול ולא מאיר רובינשטיין - עשה פרוש, שנתמך על ידי דגל התורה. העוול זועק לשמים".

לדבריו, "העיד בפניי אחד מהאברכים שהקים את 'זלזניק', שהיה אצל הרב משה הלל הירש - ראש ישיבת סלבודקה -  מי שעומד בנשיאות סמינר 'זלזניק' המזוהה עם סלבודקה ויוצאי סלבודקה, וסיפר לו על כך שקיומו העצמאי של סמינר זלזניק, שאינו מוכן להסתנף לסמינר 'לדעת חכמה', גורם לכך שראש העיר מסרב לחתום על הקצאה ל'לדעת חכמה' - ופוגע בסמינר. לטענתו ראש העיר אמר כי 'אם אין לזלזניק רשיון, ללדעת חכמה לא תהיה הקצאה'. הרב הירש אמר לו: 'אם כך, צריך לסגור את זלזניק'".

לטענתו, קודקודי סמינר זלזניק מתחרטים היום על המהלך ואינם מצליחים להביא לסגירת הסמינר. בין השאר הוא מספר על מכתב שכתב אחד מהמייסדים, מו"צ חשוב באלעד: "מוצ"ש  פרשת נח התשע"ה... חובתי להבהיר את דעתי בעניין הסמינר... דבר ברור שאסור לקחת מ'לדעת חכמה' את הזכויות שלהם. וכל מה שאמרו גדולי ישראל היה לפתוח עוד סמינר... ולא תהיה בזה סייעתא דשמיא.

תפוח אדמה לוהט

ובינתיים מה?

ובכן, יום אחר יום עובר, לבנות בשני הסמינרים אין תנאים מינימאליים הדרושים לניהול תקין של לימודים, הקצאה מסודרת מטעם העירייה אינה נראית באופק, ולסמינרים אין בעל בית מסודר ומוגדר.

משרד החינוך וראש העיר מנסים לפתור את הבעיה, שהולכת ומתבררת כתפוח אדמה לוהט שאיש אינו יכול לאחוז בו ולטפל בו.

במשרד החינוך סירבו להגיב. לטענת גורמים בכירים, שום דבר בקשר לשני הסמינרים הללו עוד לא סגור.

האם ימתינו הגורמים השונים לכך שהמשרד יחליט על סגירת שני הסמינרים, או על 'הלאמתם' הממלכתית? ימים יגידו.

לקראת פתיחת מושב הקיץ, במהלכו צפויות לנחות גזירות חדשות על הציבור החרדי, גובשו היום (ראשון) סופית הקריטריונים המפלים לביטול המע"מ לרוכשי דירה ראשונה.

מהקריטריונים עולה, כי תינתן העדפה ליוצאי צבא או משרתי השירות האזרחי והלאומי כתנאי לקבלת ההטבה.

ההחלטה התקבלה לאחר דיונים ממושכים בין לשכת שר האוצר לבין היועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין ואנשי צוות משרדו. בעבר התנגד היועץ המשפטי לאשר קריטריונים אשר אינם מקנים הטבה מסוימת לכל חלקי האוכלוסייה, בעוד שר האוצר לפיד עמד על דרישצתו ליצור העדפה ברורה למי שתרם למדינה.

בסופו של דבר הושגה פשרה בין הצדדים, לפיה תושב ישראל ששירת שירות צבאי, לאומי או אזרחי יזכה להטבת המע"מ בשיעור 0% לדירה ראשונה ששוויה עד 1.6 מיליון שקלים. לעומת זאת, מי שלא שירת, ההטבה תעמוד לזכותו ברכישת דירה ראשונה ששוויה עד 600 אלף שקלים בלבד.

בנוסף לקריטריונים אלה, קיימים הקריטריונים הישנים: זוג נשוי לו ילד אחד לפחות, או הורה במשפחה חד הורית שלו ילד אחד לפחות בחזקתו, זוג נשוי ללא ילדים (כשאחד מבני הזוג מעל גיל 35), רווק/ה מעל גיל 35, אדם שזכאי לקצבת נכות כללית בהתאם לחוק הביטוח הלאומי  או אדם בדרגת נכות של 75% לכל הפחות שהינו זכאי לקצבת נפגעי עבודה בהתאם לחוק הביטוח הלאומי או לקצבה לפי חוק הנכים כמי שעמד בתנאי השירות הצבאי/לאומי/אזרחי.

הזכאים ישמרו על הכללים הבאים: הזכויות בדירה רשומים על שם בני הזוג, הדירה היא דירה ראשונה של הזוג, כמו כן מעולם לא הייתה בבעלות מי מבני הזוג דירת מגורים, וכן אף לא אחד מבני הזוג ביצע עסקה לרכישת דירה וביטלה.

הדירה שתירכש בהתאם להטבות תידרש למפרט מינימאלי שיפורסם בימים הקרובים להערות הציבור.

נציין כי היוזמה צריכה לעבור דיון ואישור במליאת הכנסת, וכן יתכן כי יוגשו נגדה עתירות לבג"צ.

שר השיכון: בשנת 2013 היו 364 עסקאות בסכום כזה

שר השיכון אורי אריאל מיהר לבקר את היוזמה: "מנתוני הממונה על חוק המכר (דירות) במשרד הבינוי והשיכון אליו מחויב כל קבלן המוכר דירה לדווח על נתוני המכירה, עולה כי בשנת 2013 היו 364 עסקאות בלבד בסכום הנמוך מ-600 אלף שקל (כולל מע"מ) ובשנת 2012 היו 212 עסקאות כאלה בלבד. יצוין, כי מספר זה כולל גם עסקאות למכר חלקי דירות ודירות במסגרת 'מחיר למשתכן' אשר על פי החלטת קבינט הדיור לא יכללו בהטבות המע"מ".

מחד, הבהיר השר כי הוא תומך "במתן העדפה למשרתים בשירות צבאי ולאומי", אבל, מאידך, "מתנגד להדרה מוחלטת של קבוצות אוכלוסייה מתוכנית מע״מ בשיעור 0, וזאת בהתאם לעמדתו העקרונית של היועץ המשפטי לממשלה בסוגיה זו".

מתוך הכרת שוק הדירות וצרכי קבוצות האוכלוסייה השונות בחברה הישראלית סבור השר כי יש להעמיד את מחיר הדירה בהטבת מע״מ 0 עבור מי שאינם משרתים בצבא על 950 אלף ש"ח.

גם יו"ר ועדת הכספים שיבח, מחד, את היוזמה, אך ביקר אותה, מאידך. סלומינסקי שיבח את יוזמת לפיד להעדיף יוצאי צבא, אך ציין כי הוא רואה בחיוב את קבלת המלצתו של שר השיכון והיועץ המשפטי שיש לכלול בהליך זה גם את אלו שלא שירתו בצבא.  מאידך, הוסיף ואמר, ומאחר ואין כמעט דירות בשוק בשווי של 600 אלף ש"ח כולל מע"מ,  "אני מצטרף להצעה של שר השיכון וקורא לשר האוצר להעלות את רף ההטבה ל-950 אלף ש"ח למי שלא שירת".

ח"כ מאיר פרוש מיהדות התורה ביקר את היוזמה ואמר: "לפיד עושה שימוש בצבא כקרדום לפגוע בחרדים, כאשר הוא לא בוחל לבחוש בשתי ידיו בליבת בטחונה של מדינת ישראל ומקצץ בתקציב הבטחון ללא רחם".

גם ח"כ יעקב אשר מדגל התורה ביקר בחריפות את היוזמה. לדבריו, "הקריטריון שפרסם משרד האוצר לא היה מבייש שום ממשלה אנטישמית. החרדים יקנו דירות עד 600.000 ש"ח אולי במאדים! ב'הכשר' של היועץ המשפטי לממשלה,  כנראה מאותה הסיבה ששלח אותנו לבחירות חוזרות בבית שמש" .