הבג”ץ של השמאל: פסל את חוק יסוד צמצום עילת הסבירות

הפיכה משפטית: בית המשפט העליון הודיע הערב (יום שני) על פסילת התיקון לחוק היסוד שביטל את השימוש בעילת הסבירות כלפי החלטות הדרג הנבחר.

זו הפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל שבית המשפט העליון מתערב בחוק יסוד שהעבירה הממשלה.

החלטת השופטים התקבלה בדעת רוב של 8 שופטים שפסקו בעד פסילת התיקון לחוק יסוד: השפיטה מול 7 שופטים שפסקו נגד פסילת התיקון.

כמו כן, בית המשפט העליון קבע בדעת רוב של 12 מתוך 15 שופטים כי נתונה לו הסמכות לקיים ביקורת שיפוטית על חוקי יסוד ולהתערב במקרים חריגים “וקיצוניים  שבהם הכנסת חרגה מסמכותה המכוננת”. השופטים אלרון, מינץ וסולברג הם שלושת שופטי העליון שסוברים שאין לבג”ץ סמכות כלל לפסול חוקי יסוד.

השופטים שתמכו בפסילת החוק הם: אסתר חיות, יצחק עמית, ענת ברון, עופר גרוסקופף, עוזי פוגלמן, דפנה ברק ארז, חאלד כבוב ורות רונן.

השופטים שהתנגדו לפסילת החוק הם: יחיאל כשר, נעם סולברג, יוסף אלרון, אלכס שטיין, יעל וילנר, דוד מינץ וגילה כנפי שטייניץ.

דעת הרוב סברה פרשנות התיקון אינה מותירה מקום לספק שהוא חל גם על החלטות מופרכות והחלטות בלתי סבירות באופן קיצוני. כתוצאה מכך, נגרמת “פגיעה חסרת תקדים בהיקפה בשניים מהמאפיינים הגרעיניים של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית – עקרון הפרדת הרשויות ועקרון שלטון החוק”.

הנשיאה אסתר חיות כתבה: “סמכותה של הכנסת בכובעה כרשות מכוננת אינה בלתי מוגבלת והיא אינה מוסמכת לחוקק חוק יסוד השולל או סותר חזיתית את מאפייני הזהות הגרעיניים של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. מסקנה זו נלמדת מהנתונים החוקתיים כפי שהתפתחו מאז ימיה הראשונים של המדינה”.

חיות, חתמה את פסק דינה על ביטול עילת הסבירות במענה לביקורת שהוטחה בבג”ץ על עיתוי פרסום פסק הדין, בזמן המלחמה: “כחודש לאחר שהתקיים הדיון בעתירות, התרגשה עלינו מתקפת טרור אכזרית ומאז נתונה מדינת ישראל במלחמה קשה ונחושה נגד ארגוני הטרור המבקשים לכלותינו. גם בשעה הקשה הזו, על בית המשפט למלא את תפקידו ולהכריע בסוגיות המובאות לפתחו, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בסוגיות הנוגעות למאפייני הזהות הגרעיניים של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית”.

שופטת בית המשפט העליון יעל וילנר, שהצביעה נגד פסילת החוק לביטול עילת הסבירות, סברה כי יש להעניק לתיקון פרשנות מקיימת ועל כן אין מקום לדון באפשרות ביטולו.

השופטים אלכס שטיין וגילה כנפי-שטייניץ, גם הם מהמתנגדים לפסילת החוק,  סברו כי ניתן וראוי לפרש את התיקון באופן מצמצם ועל כן, אין מקום להתערב בו משום שהוא רחוק מרחק רב מאותם מקרים שבהם ניתן לומר כי הכנסת חרגה מסמכותה המכוננת.

השופטים נעם סולברג ודוד מינץ חלקו על עמדת הרוב בכל הנוגע לסמכות העקרונית של בית המשפט לקיים ביקורת שיפוטית על חוקי היסוד, ואף על סמכותו להכריע בשאלה זו, וציינו כי אין מקור סמכות המאפשר לקיים ביקורת כזו.

השופט יוסף אלרון חלק אף הוא על עמדת הרוב וציין כי גם אם היה נכון לאמץ חריג צר שיאפשר התערבות בחוקי היסוד במקרים קיצוניים של פגיעה בזכויות היסוד של הפרט, ממילא הטענות בעניין תיקון מס’ 3 אינן בשלות להכרעה שכן טרם נוצקה פרשנות לתיקון וטרם התבררו גבולותיו ומשכך לא ניתן להניח כי השלכותיו תהיינה חמורות כפי שנטען.

שר המשפטים יריב לוין: “החלטת שופטי בית המשפט העליון לפרסם את פסק הדין תוך כדי מלחמה, היא ההפך מרוח האחדות הנדרשת בימים אלה להצלחת לוחמינו בחזית.

“השופטים למעשה לוקחים לידיהם בפסק הדין את כל הסמכויות, אשר במשטר דמוקרטי מתחלקות באופן מאוזן בין שלוש רשויות השלטון. מצב בו אי אפשר לחוקק אפילו חוק יסוד או לקבל החלטה כלשהי בכנסת ובממשלה שלא בהסכמת שופטי העליון, לוקח ממיליוני אזרחים את קולם ואת הזכות הבסיסית להיות שותפים באופן שווה בקבלת ההחלטות.

“פסק הדין, שאין דומה לו באף דמוקרטיה מערבית, לא ירפה את ידינו. כשהמערכה נמשכת בחזיתות השונות, נמשיך לנהוג באיפוק ובאחריות”.