מדוע בליל שבועות אומרים ‘תיקון’ ולא סוגיות מעמיקות בתורה?

המנהג להיות ערים בליל חג השבועות ולעסוק בתורה צובר פופולריות רבה. במקומות רבים נערכים שיעורי תורה לאורך הלילה. יש היושבים ולומדים בחברותא. אך המנהג הנפוץ בקהילות ישראל הוא לייחד את הלילה לאמירת ‘תיקון ליל שבועות’.

ה’תיקון’ הוא סדר לימוד שנערך על-פי הזוהר. בעיקרו הוא מורכב מהתחלות וסיומים של פרשיות התורה, ספרי הנביאים והכתובים, מסכתות במשנה ועוד, ורשימת כל תרי”ג המצוות. אין הוא לימוד במובן הרגיל, אלא אמירה של פסוקים מההתחלה והסיום של כל פרשה וספר, קריאת קטעי משנה וכדומה.

המושג ‘תיקון’ לקוח מהזוהר, ומשמעותו – קישוט. אמירת ה’תיקון’ משולה לפעולת השושבינים המקשטים את הכלה לקראת כניסתה לחופה. כך אנחנו ‘מקשטים’ את התורה לקראת קריאת עשרת הדיברות, למחרת.

של מי התורה

יש כאן דבר מעורר מחשבה: הלוא חג השבועות הוא היום שבו ניתנה לנו התורה. על התורה נאמר “הִיא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים”. הדרך הטבעית להתכונן לקבלת דברי חוכמה היא על-ידי לימוד ועיון. לכאורה היינו אמורים בלילה הזה לשבת וללמוד סוגיות מעמיקות בתורה. תחת זאת אנחנו אומרים מילים, בלי שתהיה לנו יכולת להבין את הדברים לאשורם (בשל המבנה הקטוע של ה’תיקון’).

אלא שבכך אנחנו מתחברים למהותה הפנימית של התורה. אכן, התורה היא חוכמה עמוקה, אבל לא זה עיקר מהותה. הרעיונות השכליים שבתורה הם לבוש חיצוני בלבד שלה, ואין הוא ממצה את עיקרה ופנימיותה.

ללמוד תורה, לצלול למעמקיה, להבין את רעיונותיה – זאת אנחנו עושים כל השנה. בליל חג השבועות אנו מבקשים להתחבר למהותה הפנימית, לקדושה שבה, לעובדת היותה חוכמתו האין-סופית של הקב”ה. את החיבור הזה איננו משיגים על-ידי השכל, אלא בהדגשת קדושתה.

בלילה הזה אנחנו ‘מקשטים’ את התורה באמירת אותיותיה הקדושות. זו ההכנה הראויה לקבלת התורה – לזכור כי התנאי הבסיסי ללימוד התורה הוא לחוש את קדושתה. בכל בוקר, בטרם אנחנו מתחילים ללמוד תורה, אנו מברכים “אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו”. בכל רגע של לימוד התורה עלינו לזכור כי היא תורתו של בורא העולם, והוא נתן לנו את הזכות ללמוד אותה.

להבין נכון

בקריאת עשרת הדיברות בחג השבועות אנחנו חוֹוים מחדש את המעמד האדיר של מתן התורה על הר סיני. את העובדה שהקב”ה בכבודו ובעצמו ירד אלינו, דיבר איתנו ונתן לנו את תורתו. בזכות המעמד הזה יכולים אנו, בני-אדם קטנים, ללמוד ולהבין את חוכמתו האין-סופית הטמונה בתורתו.

גישה זו לקבלת התורה מאפשרת לנו ללמוד אותה מתוך התבטלות לנותן התורה. היא מבטיחה שנבין נכון את דברי התורה, ולא ננסה להלביש עליה את הרצונות והתיאוריות שלנו. זה היסוד המבטיח כי לימוד התורה יהיה לנו ‘סם חיים’.