
•
עכשיו בואו נבין על מה מדובר: כל הנושאים שקשורים לתנאי עבודתם של רבני ישובים, תנאי שכרם, משמעת, וכו'. מדובר בנושאים שכבר תקופה ארוכה מתקיימים לגביהם משאים ומתנים ארוכים וחשובים. ישנה החלטת ממשלה לעדכון שכרם שהפעימה השנייה שלה אינה מבוצעת, יש מחלוקת קשה לגבי דרישות התפקיד וועדת משמעת שצריכה לקום ועוד ועוד. המשמעות הפשוטה היא שבכל הנושאים האלה הפקידים יעשו ככל העולה על רוחם, מבלי שיהיה שר שיקבע מדיניות וייצג את הרבנים והצרכים שלהם. האוצר יבקש לחסוך כסף, המשפטנים יבקשו למשפט את הרבנים, ורק לרבנים לא יהיה מי שידאג. הלאה: כבר כמה שנים שמתקיים תהליך שעתיד לשנות לחלוטין את מערך הכשרות במדינת ישראל. צו של בג"ץ מחייב את המדינה להפריד בין המשגיח למושגח, ובין הגורמים השונים מתנהל ויכוח נוקב על המודל הנכון לעשות את זה. יש כאן שאלות של הלכה, של יעילות שירות, של זכויות עובדים, וכמובן גם כסף גדול. התהליך הזה נמצא ברגע קריטי שלו וגם ממנו דינה זילבר הדירה באופן שערורייתי את השר בטענה מופרכת לניגוד עניינים. המשמעות היא שהמשפטנים ואנשי אגף התקציבים יוכלו לכפות את עמדתם על הרבנות הראשית ועל רבני ישראל ולהוביל מתווה הרסני, בלי שיהיה שר שיכול לעצור זאת ולהוביל מתווה טוב יותר.•
עכשיו תראו, מדובר בנושאי ליבה חשובים במשרד לשירותי דת. לא במשהו צדדי. הדבר משול לכך שיוציאו מידיו של שר הביטחון את האחריות לצה"ל. וזה משהו שפשוט אי אפשר לקבל. יש לכך שלוש פתרונות אפשריים: או לדחות את חוות הדעת ההזויה של זילבר ולהחזיר את הסמכויות לשר הנוכחי. או עם כל הצער, להחליף שר (הרב אביטן אדם נהדר וראוי ביותר, אבל אם הוא לא יכול לעסוק בנושאי ליבה חשובים כאלה במשרד הוא לא יכול לכהן בו). או, למצער, שימונה סגן שר במשרד לשירותי דת שיהיה אחראי על התחומים שבהם השר מנוע מלעסוק. להשאיר את המצב הנוכחי, בו תחומים שלמים במשרד ממשלתי נתונים בידי פקידים ויועצים משפטיים, זה לא הגיוני ולא דמוקרטי.