כשהתכנית החתרנית להפלת בנימין נתניהו מתפרסמת ב’עיתון של אריה’

1.

כשתוכנית המגירה, זו המטילה אימה על ראש הממשלה בנימין נתניהו מזה תקופה ארוכה, מתפרסמת בעיתון של ש”ס – ‘הדרך’, היא אמורה להטיל אימה כפולה.

זה כבר מופיע ‘בעיתון של אריה’, יגידו לו אוהביו ויועציו. לא פשוט.

הנה התוכנית, כפי שמציג אותה דוד ויצמן בטורו, ומעניק את הקרדיט לחושפת המהלך, טל שניידר מ’גלובס’ (ובעידן בו עיתונאים מדלגים חופשי על קרדיט, הוא ראוי לשאפו על ‘דבר בשם אומרו’):

“במועד ב’ של בחירות תשע”ט… בתוך כחול לבן משתעשעים בכירי המפלגה ברעיון הבא: יגיע י”ח אלול, יום אחרי הבחירות – וכחול לבן תמליץ על בכיר ליכוד שאינו נתניהו, כמועמד להרכבת הממשלה. התוכנית הזו, לכאורה בתיאום עם העבודה מרצ ואחרים, תאפשר ליצור חיץ בתוך הליכוד.

את זהות המועמד להרכבת הממשלה לא יודעים כרגע, האם יהיה זה שר החוץ ישראל כ”ץ, יו”ר הכנסת יולי אדלשטיין או ח”כ גדעון סער, אך הרעיון הוא להניח בפני נשיא המדינה המלצה של קבוצה גדולה מאד של ח”כים, אולי אף מעל ל-50, שיגידו לנשיא: ‘אל תטיל על נתניהו את הרכבת הממשלה אלא על אדם אחר מתוך הליכוד’. בני גנץ לא יהיה המועמד לפי תרחיש זה, אולי מועמד לרוטציה במסגרת ממשלת אחדות לאומית.

ממהלך שכזה, מזכירה טל שניידר, חשש נתניהו לפני כשנה… והנה קיסם נוסף שניתן לזרוק למדורה של הליכוד: החוק מאפשר לסיעה בכנסת להתפצל לחלקים הבאים – שליש ושני שלישים. למשל, אם לליכוד 33 מנדטים, הסיעה יכולה להתפלג ל-22 ח”כים ו-11 ח”כים. הקבוצה המונה את 22 הח”כים לוקחת עמה את השם ‘הליכוד’ – וזה חלק עיקרי בתוכנית”.

ביבי, לתשומת ליבך.

2.

צדק יעקב ריבלין מבקהילה, כשכתב כי ‘ברק טוב לנתניהו’.

“גם כשחרב חדה מונחת על צווארו של נתניהו הוא אינו מתייאש ממפנה לטובה. ניסיונו העשיר לימד אותו שגם בתוך החשכה הסמיכה ביותר בדרך כלל יש איזו קרן אור שמבצבצת מהאפלה וצריך רק למנף אותה ברגע הנכון”.

אז ברק, הוא קרן האור, או הברק המנצנץ.

איך?

ראשית, בעוד שעם אנשים “כמו גנץ, אשכנזי ויעלון” יש לו בעיה באשר “הוא לא יכול להתמודד איתם במישור האישי, כי הוא “רודף בצע ונהנתן ברמות מבחילות”, בעוד הם “הישראלי הטוב בהתגלמותו. מעולם לא דבק בהם רבב בחיים האישיים וכל תחקירני הליכוד שיצאו לחטט להם בחיים חזרו בידיים ריקות”.

לעומת ברק, שהוא “האחרון שיכול לדבר על ניקיון כפיים”.

“ברק גם לא ממש יכול לתקוף את נתניהו על אוזלת היד הביטחונית שלו”, שכן הוא עצמו “מאז שפשט את מדי הצבא עם חמשת אותות ההצטיינות הצמודים לחולצה… הפך להיות הנכס הביטחוני והמדיני של הפלסטינים”.

לברק יש אמנם “היכולת…לגדף את נתניהו בשפה שאנשים רגועים יותר כמו גנץ ואשכנזי לא מרשים לעצמם להשתמש בה”, ועדיין כמועמד שמרסק את השמאל הוא טוב לנתניהו.

“מבלי שהתכוון לכך, ברק נתן לנתניהו מתנת בחירות נוספת”. מהי? ההגנה על החרדים באשר לחוק הגיוס.

לדעת ריבלין, תוכנית ברק כוללת ממשלת שמאל רחבה, פלוס החרדים, פלוס הוא עצמו.

יכול להיות, ריבלין, שהתוכנית שלו היא בהפוך על הפוך, חבטות בנתניהו עד ליום הבחירות, סחיבת מנדטים של אנשי ‘רק לא נתניהו’, ודקה אחרי הבחירות יתייצב יחד עם ביבי, יחד עם החרדים, כפי שעשה עם מפלגת ‘העצמאות’ שלו?

יכול להיות שמישהו בסביבת ראש הממשלה פיתה את ברק לרוץ, והבטיח לו את תיק הבטחון ביום שאחרי?

תרחרח קצת. אולי תמצא…

3.

לעומתם, מתייחס יוחאי דנינו מ’יום ליום’ אל אהוד ברק כנושא בתפקיד ‘המעורר’ של מערכת הבחירות.

“מערכת הבחירות שהייתה נראית מנומנמת מאי פעם מתעוררת לחיים – הפעם בתפקיד ‘המעורר’ מוצב אהוד ברק.

דנינו אגב היה זה שחשף, לראשונה, ובלי שרבים הבחינו בכך, את העובדה לפיה יש אפשרות טכנית לבטל את הבחירות החוזרות.

היה זה בעיתון שבת ‘במדבר’, קצת אחרי פיזור הממשלה. ‘בין השורות’ שם לב, וכך נכתב בטור שבאותו שבוע:

“בעוד העיתונאים חוזרים על עצמם ומדגישים שטורם נכתב בטרם הוכרעה המערכה בכנסת (רביעי בערב) ויש שתי אופציות לסיום הסאגה – פיזור הכנסת או הליכה לבחירות, רק יוחאי דנינו ב’יום ליום לוקח הימור מעניין:

“לנתניהו לא נותרו עוד הרבה שעות כדי להודיע על הרכבת הממשלה, בלילה כבר נדע כיצד הוא נהג – אך בסופו של דבר למרות המורכבויות נתניהו הוא הקוסם הטוב בשכונה ולכן יהיה מעניין לעקוב האם אכן יצליח לגבש אלטרנטיבה במקומו של ליברמן או איתו. אולי אתבדה אבל ממה שנראה כעת נתניהו אמנם במלכוד אך אינני מאמין כי הוא יפספס את ההזדמנות להרכיב ממשלה. איך? נמתין לא עוד זמן רב”.

זה מעניין”, ציין אז ‘בין השורות, והבטיח כי “אם אכן במהלך השבועות הקרובים תורכב ממשלה, בדרך כזו או אחרת, ‘בין השורות’ יזכור מי העיתונאי שהימר על כך. נגזור ונשמור”.

מאחר ו’בין השורות’ ידע אז שהאופציה קיימת ומתלחשים בה נכבדות בסביבת נתניהו, הוא ציין את הקטע ושמר אותו.

אז נכון שממשלה לא הורכבה, אבל במהלך הימים האחרונים דובר רבות על האופציה, שכיום כולם מודים שהייתה קיימת, טכנית לפחות.

דנינו, צל”ש!

4.

אבל אין כמו סיפור טוב כדי לשפוך אור על הפוליטיקה ועל הברק של אהוד.

הנה סיפורו של יצחק פלדמן, בבקהילה:

“יהודי היה מאנשי שלומנו שלא מצא את תכלית פרנסתו בחייו. כמו רבים מאחיו גם הוא חילק את זמנו בין שיטוט מתמיד נגד לוחות מודעות עתירי צבע למקוואות מבעבעים עמוסי חדשות בשרניות.

בוקר אחד קרה מה שקרה, הוא קם כשעל מצחו קרן אור שמחה ובליבו החלטה גורלית: די לחיי הבטלה והשנור! מהיום, חשב לעצמו, אהיה לאיש עסקים מכובד.

הביט ימינה ושמאלה וראה עולם כי טוב: בניינים לסחור בהם נדל”ן, רכבים יד שניה ואפילו אופציה למניות לעשות מהן עסקי בורסה. וכי מדוע דווקא הוא, שהראש ישיבה כבר אמר עליו לשווער מתחת לחופה שיש לו ראש של רב אהרן קוטלר, יישאר מאחור?

…אולם המרחק בין הדמיון למעשה הוא כמו המרחק שבין איצקוביץ’ למנהטן… העניין עם היהודי שלנו שהוא היה מעשי. מדי מעשי. עוד באותו בוקר, מיד אחרי תפילת שחרית נרגשת, הוא יצא אל הבנק… נכנס בצעדים נמרצים אל הבנק בו מתנהל חשבונו מזה שנים (אם אפשר לקרוא למינוס קבוע של 16 אלף שקלים ועוד ארבעים אגורות ‘התנהלות’) וביקש לשוחח עם הפקיד. הלה שמע את העניין, העביר לסגן מנהל הסניף, ששלח אותו למנהל בכבודו ובעצמו.

‘שמעתי את התוכנית העסקית שלך’, אמר המנהל תוך שהוא מיטיב את העניבה החונקת. ‘אבל לא אתן לך את ההלוואה שביקשת’.

‘למה? שאל, מאוכזב.

‘בגלל שאני מכיר אותך’, ענה לו המנהל במה שהיה סוג של הערכה פיננסית על יכולותיו הכלכליות של היזם החדש שעומד מולו. הוא יצא החוצה, חשב להתייאש, לחזור אל חיקו האהוב של קו הנייעס החביב עליו.. ובכל זאת, החליט הפעם שלא להתייאש.. שוב הביט ימינה ושמאלה, ראה שיש עוד בנקים בעולם. עם כל הכבוד למנהל הבנק הקשוח שישב מולו, הוא עוד יוכיח לו שהעולם קטן ועגול ושבעתיד נראה מי יחפש את מי.

כך נכנס אל אולם ההמתנה הממוזג של הבנק המתחרה. שוב נשלח כמו כדור מפקיד לסגן ומסגן למנהל. שוב הידק המנהל את העניבה, שהייתה הפעם בצבע שונה, צבע הבנק, ואמר: ‘שמעתי את התוכנית העסקית אך לא אתן לך את ההלוואה שביקשת’.

‘למה?’ שאל, הפעם בעיניים דומעות.

‘בגלל שאני לא מכיר אותך’, השיב המנהל.

והנמשל? “מבחינה פוליטית אפשר לחלק את הציבור בישראל לשניים: ישנם אלו שמכירים את אהוד ברק, ויש את אלו שלא”.

אז גם “מי שמכיר את יכולותיו הפוליטיות של אהוד ברק וזוכר את הביזיונות שהנחיל לכל מה שנגע בו לא יצביע לו בשום אופן”

“ומי שלא מכיר אותו – למה שיעשה זאת?”

אוקי, פלדמן, משכנע למדי. אבל מה עם הכלל, ‘פראיירים לא מתים, הם רק מתחלפים’?

5.

תהיתם מה עומד יו”ר ‘יחד’ אלי ישי לעשות בבחירות הבאות מבחינת החיבורים? חשוב שתקראו את טורו של יוחאי דנינו ב’יום ליום’ (כן, הוא כבר נתן בעבר גילוי נאות, ואין צורך לחזור עליו בכל טור מחדש).

“לעומת מפלגות הימין, דווקא במפלגות החרדיות לא מבינים את החשיבות של האיחודים”, הוא טוען, ולכאורה בצדק רב.

“עזבו לרגע את העובדה שאם דרעי וליצמן בזמנו לא היו מתנגדים להורדת אחוז החסימה, הייתה כאן היום ממשלת ימין עם למעלה משבעים מנדטים – אלו של בנט ושקד, אלו של פייגלין, של אלי ישי ושל אורלי לוי”.

הוא חוזר לאלי ישי.

“בבחירות האחרונות הוכח, שהחיבור של יהדות התורה לאלי ישי שווה לפחות מנדט וחצי למפלגה האשכנזית – ולפחות מנדט למפלגה הספרדית. עם חיבור אמיתי בין ישי ליהדות התורה – שכולל את הצבתו ברשימה – התוצאות היו יכולות להיות הרבה יותר משמעותיות עבור המפלגה האשכנזית. ישי היה יכול להביא קולות גם של דתיים וחילונים עבור המפלגה, אבל כנראה שהיריבויות הפנימיות או העובדה שספרדי לא יכול להשתלב ביהדות התורה – חזקים יותר מהכל”.

אז ככה. ביהדות התורה כן הציבו מועמד מזרחי, אמנם לא ב-8 מקומות הראשונים, אבל בעשירייה הפותחת, כך שלטיעון העדתי (“העובדה שספרדי לא יכול להשתלב ביהדות התורה”) לא בטוח שיש צידוק.

שנית, מנין ההוכחה לכך שהצבת אלי ישי ברשימה הייתה מזרימה אליה מסורתיים? היא רשימה שחורה, מסורתיים חוששים ממה שהם מכנים ‘מדינת הלכה’ וכל הנלווה.

למה לא להניח שביהדות התורה עשו את הבדיקות שלהם וראו שזה לא ממש משתלם?

יוחאי ממשיך ומספר כי “גם בש”ס, שנהנו כבר מהעובדה שאלי ישי לא רץ, לא ממהרים להחזיר אותו לחיקם”.

מה פירוש המילים “לא ממהרים”? השיחות חייבות להיעשות תוך ריצה? ש”ס מסכימה להחזיר אליה את מנהיגה הרוחני של ‘יחד’, הגר”מ מאזוז, ואת ‘יחד’, בתנאים משופרים הרבה יותר מאלו שהעניקו להם האחים האשכנזים. תפקיד מכובד+מזכירות+לשכה+תנאים טובים לאלי ישי, פלוס מועמד ברשימתה, נציג כסא רחמים. בין השאר, הוצע לאלי ישי תפקיד יו”ר רשת החינוך, יו”ר ש”ס העולמית וכיוצא באלו.

ובהליכה, או בריצה, לא ש”ס היא שפסלה את ההצעה הזו.

אז ‘בין השורות’ יותר ממסכים עם טורו של יוחאי דנינו, ועם הקביעה לפיה “המערכה הקרובה היא בבחינת ‘להיות או לחדול’ וש”החיבור בתוך היהדות החרדית חשוב מאי פעם”.

אדרבה, יטול אלי ישי את הכפפה שהוטלה לעברו (בריצה או בהליכה), ובהצלחה לכל הצדדים!

6.

ומהפוליטיקה, נצלול לנושא לא פחות חשוב, השידוכים של הילדים של כולנו.

דוד דמן ממשפחה סגר וורט ובטורו הוא משתף את כולנו בתובנות.

“קודם כל, ולפני הכל – ברוכים תהיו ותודה רבה לכל המברכים. אצלכם בשמחות בלב שמח! אני תמיד מציין לעצמי בהתפעלות כיצד יהודים נוהגים לאחל זה לזה מכל הלב לא סתם ‘מזל טוב’ והולכים, אלא מאחלים בהתלהבות ומנענעים את היד בחוזקה, וממש בוער להם שבורא עולם בקניין ישלים זה הבניין ויהיה בניין עדי עד ובעזרת השם אצל כל המשפחה וכו'”.

לעצם העניין, דמן מסביר למה השיטה לפיה “ההורים מחליטים לילדיהם על זהות השידוך שלהם ולא נותנים להם לבחור בעצמם או לפחות לבדוק את ההצעה בעצמם”  – היא טובה.

נדגיש, כמו שגם הוא מדגיש, שהבחור והבחורה שותפים מלאים להליך, ובדרך כלל הם אלו שמיפים את ידי הוריהם במלאכת הבירור המייגעת, כשהם עצמם אלו המחליטים בסופו של דבר האם השידוך ייצא אל הפועל והאם הוא לטעמם.

“אתה חושב שזה נורמלי?” – נשאל דמן.

הנה תשובתו:

‘ידידי היקר, האם היית סומך על בנך בן השמונה עשרה שינהל את ענייניך העסקיים או שהיית נותן לו להחליט החלטה מכרעת בקשר לאיזה פרויקט חשוב שלך? ודאי שלא. כי הוא לא מבין בזה. ואין לו ניסיון. אז איך אתה סומך עליו בעניין כה קריטי וכה חשוב ומכריע שבו ודאי אין לו שום קצה של הבנה, ואין לו הכלים הנכונים בכלל לשקול מה טוב לו ומה לא, מה מתאים לו ומה לא?

‘הורים אחראים שמחפשים לילדיהם שידוך שמתאים לילדים שלהם – לא להם עצמם – יודעים בדרך כלל הכי טוב מכולם מה צריך לחפש ומה יכול להתאים. הם מכירים את ה’סחורה’ שלהם יותר מכל אדם אחר בעולם. כן, טוב אפילו יותר מה’סחורה’ עצמה. הם מכירים את האישיות של הילד שלהם, מודעים למעלות ולמגרעות, לחלקים הטובים ולנקודות התורפה ומשקיעים המון זמן ומחשבה כדי להגיש לילדיהם את ההצעה הכי מתאימה להם.

‘גם לא מעט מבחינת הבית המוצע. כי גם אם ההצעה עצמה היא מתאימה, לפעמים הבית והאווירה המסוימת יכולים לפרום את האידיליה.

‘הורים אחראיים מהסוג הזה מגיעים לשולחן המו”מ רק לאחר שהשתכנעו באלף אחוז שההצעה הספציפית היא זו שהילדים שלהם יוכלו לחיות איתה הכי טוב שבעולם.. אבל לתת לצוציקים שלנו, שלא מכירים דבר וחצי על העולם שמחכה להם ומאומה על מה שצריך ונדרש כדי לבנות את הבית הזה ביחד, להחליט על סמך שיקול הדעת הבוסרי שלהם? לא בבית ספרנו’.

“אז אין אצלכם מקרים של שידוכים שלא מתאימים, ורק נעשו כי הם נכפו על ידי ההורים?” – המשיך בן שיחו לשאול.

‘ודאי שיש. לא הרבה, ולא רק אצלנו. מדובר בעיקר בהורים שמחפשים שידוך שיתאים להם עצמם. לא לילדים שלהם. הם מחפשים לעצמם מחותנים עשירים ומיוחסים, ועוד שיקולים שלא ממין העניין, גם על חשבון ההתאמה של בני הזוג.. הם שוכחים שבסופו של ה’טררם’ של הנישואין וההתפעלות החיצונית של הבריות מהשידוך המפואר והחתונה המפוצצת נשארים בני הזוג לבד לחיות את החיים שלהם.

‘ההורים האלו, מיותר לציין, הם אכזריים ואגואיסטים, והבית העקום שעלול לקום בגלל ההחלטה השרירותית והמופקרת הזאת על כל המשמעויות הקשות שנלוות לכך – הוא באחריותם בלבד”.

דברים נוקבים וחשובים!

7.

זה היה, ללא ספק, השבוע של חב”ד. כל כלי התקשורת החרדיים, למעט ‘יתד נאמן’, יצאו מגדרם כדי לציין את יום ההילולא ה-25 לפטירת הרבי זצ”ל.

אין ספק, שהיה זה השבוע של עיתון כפר חב”ד.

עם כותרות מרגשות כמו “ברכנו אבינו כולנו כאחד”, “רבי, עד מתי?!”, “ליובאוויטש לעבט”, “עמדו הכן כולכם”, “רבי של כולם” – הביא העיתון סיפורים מרגשים, שהצליחו לגעת גם בלב של מי שאינו חסיד חב”ד.

את ‘בין השורות’ ריתקה באופן מיוחד הכתבה על המרגל האמריקאי שפעל בשורות הנאצים. תחת הכותרת המעוררת עניין “הרבנית הייתה מטלפנת מידי מוצאי שבת”, כתבתו של הרב משה מרינובסקי.

איך מגיעים לכתבה נדירה מהסוג הזה? ובכן, הכותב הביא ביושר את המקור (ראוי לשבח, כאמור לעיל): “מי שגרם למערכת ‘כפר חב”ד’ לשים לב לסיפור הזה הוא קורא של היומון ‘ישראל היום’, שהבחין בכתבה של העיתונאי החוקר עקיבא ביגמן על הד”ר ר’ זאב ויליאם בריקמן, כתבה שבה הופיע בין השאר המשפט – ‘נסיעותיו התכופות לברית המועצות הובילו אותו לקשר גם עם הרבי מליובאוויטש שהשקיע מאמצים רבים בשימור הקשר עם יהודי ברית המועצות באותם ימים”.

“במערכת נענו לאתגר ובירורים שנערכו בנושא הובילו לכתבה מעניינת שפרסם על בריקמן בעבר בעיתון של נשי חב”ד בניו יורק הרב אריה לייב סלומון מאנ”ש חסידי חב”ד בסידני שבאוסטרליה”.

המרגל האמריקאי הוא “ד”ר לחינוך ואדם “שעשה רבות למען הכרה ממשלתית אמריקאית במוסדות חינוך חרדיים ויהודי שהרבה לבקר ברוסיה הסובייטית בימים ההם”.

בין השאר, פעל למען מוסדות חב”ד בעולם.

פעם, כמעט נתפס. “בינואר 1972 כשהיה בנמל התעופה ביציאה מלנינגרד הוחלט לערוך חיפוש יסודי בחפציו. ‘זו הפעם הראשונה שבה בדקו את חפציי. אדם צעיר במדים, בחורה צעירה, וקולונל בגיל העמידה. שלושה זוגות עיניים זהרו כשגילו שני בקבוקים של וודקה ‘אקסטרה’. הם מצאו כמה עותקים של ‘פראבדה’, כתבי לנין, נאומי ברזנייב, דו”חות של קוסיגין וכמה פרסומים על אתאיזם. הם הסתודדו, והיות שתוצאת ההתייעצות נראתה לי מוטלת בספק, הראיתי להם את כרטיסי ההשאלה מספריית לנין וספריות אחרות וזה עשה את הרושם הנדרש. הורשיתי להמשיך לכיוון האוטובוס”.

אז נכון שהקטע על הריגול בשורות הנאצים זכה לשורה אחת בודדת (אבל זכה לכותרת שער ש”המרגל האמריקאי שפעל בשורות הנאצים”, מה שמביא רבים לחפור בכתבה, ולקרוא המון מלל על פעילותו למען היהדות ולמען חב”ד. אבל בהחלט מדובר בכתבה שהיא הישג עיתונאי, לא העתקה גרידא, והיא ראויה לכל שבח.