מסמך • כך מתכנן פלג ‘המחבלים’ את ההשתלטות על בית המדרש בפוניבז’

מי שנקלע בימים אלו למסדרונות של פנימיית פלג ‘המחבלים’ בישיבת פוניבז’ אינו יכול להתעלם מהמודעות על הקירות. מדובר ב’קריאות קרב’ לקראת השתלטות בחורי הפלג על היכל בית המדרש הגדול של הישיבה.

במסגרת הסדר הנהוג בישיבה זמן רב פלג ‘השונאים’ מתפלל בשבתות וימים טובים ב’אוהל קדושים’, הממוקם בתחתית גבעת הישיבה, ואילו בימי חול הפלגים לומדים באותו בית מדרש.

פלג ‘המחבלים’ התפלל את תפילות ערבית ב’היכל פרלמן’, אולם לאחרונה הם החליטו להיכנס לתפילות דווקא בהיכל בית המדרש הגדול. כתוצאה מכך התפתחו עימותים בין הפלגים על זהותו של החזן שיתפלל לפני התיבה בתפילה.

 עימות נוסף התפתח לאחר שעקב הרשמה גוברת אצל שני הפלגים, נוצרה צפיפות גדולה בהיכל הישיבה – מה שגרר עימותים על כל מקום ישיבה.

פלג ‘המחבלים’ החליט לבצע פעילות מתוכננת של ‘כיבוש’ חלקים מבית המדרש, ודחיקת ‘השונאים’ ממקומם – פעילות הנחשפת ב’קריאות הקרב’.

“כבר אחרי חנוכה פורסמה מודעה בפנימיה של המחבלים ובה ‘בשורה’ על כך שחלק ב’ של מבצע ‘עלה נעלה’ תם ונשלם”, מספר בחור שליווה צלם שתיעד עבור חרדים10 את המודעות. הצלם נאלץ לנוס, תוך כדי הצילום, בשל חשש מאלימות מצד בחורי הישיבה.

המודעות חושפות את השיטה והיעדים שהציבו לעצמם בחורי ‘המחבלים’, תוך החדרת מוטיבציה בנחשלים של המחנה.

וכך זה מתחיל:

“אני, ראש קטן.

אל תבלבל לי ת’מוח. ישיבה, כולנו, מערב, עולים, כתבות, מומנטום.

מה הקשר? בגלל שכמה משועממים החליטו שהם מעדיפים את ההיכל אני צריך לעלות?

מה אני עובד אצלם? זה נכון שתמיד דיברתי ודיברתי על מה צריך לעשות, מה היה צריך לעשות. והלוואי שכל השונאים יעופו מפה. אבל אף פעם לא נקפתי אצבע בשביל זה.

נכון, תמיד זה היה כרוך בבזיון, ועכשיו לא. תמיד היה נדרש מאמץ מעבר לכוחותיי, ועכשיו לא. תמיד יכולתי להשאיר את זה לאחרים, ועכשיו ממש לא. תמיד זה היה מפחיד ומסקרן ומסוכן, ועכשיו לא. תמיד זה עניין אותי ונייעסתי על זה, ועכשיו אני מדחיק.

תמיד זה היה על נושאים שוליים יחסית, ועכשיו על הלב, על הכל. לפעמים הפסדנו ועכשיו הצלחנו בגדול. תמיד זה היה מפריע לשטייגען, ועכשיו הפוך…

אבל אני ראש קטן…כשתגמרו תודיע לי, כשהשטח יהיה סטרילי, תקרא לי, כשכולם יעלו, גם אני אעלה. כשיהיה לי שני ספסלים מוכנים, נבוא בקבוצה. כשהבית מדרש יהיה שלנו, גם אני אחגוג את הניצחון ההיסטורי.

בינתיים – – אני מדשדש…

מתפלל כל יום במקום אחר וזמן אחר, מסתפק, מתלבט, דוחה, מדשדש.

כשאמרת שמתחילים, ידעתי שלא נמשיך. כשסגרת את פרלמן, נזכרתי שבעצם אני אוהב להתפלל בפרלמן. בישיבה, כשהמשכת לעלות, הלכתי לבית כנסת. כשהיו שונאים, זה לא היה נח לי. כשהם הלכו, פחדתי שיחזרו. כשהרגעת אותי, ביקשתי מקום “שלנו”. כשנתת לי, התחמקתי. כשצריכים אותי, השתמטתי. כשעברנו את המאתיים, הופעתי. כשהמשכנו להתיישב ולהתרחב, התחלתי לחשוב על זה ברצינות…

האמת, שעכשיו כשאני חושב על זה…

גם ראש קטן מבין שקרה פה משהו לא רגיל. אם חודשיים תמימים עולים מאות בחורים למעריב, ולא מפסיקים, רובם המוחץ יושב במקומות קבועים, אז באמת אפשר לשנות ולעשות מהפך. ולא משנה מה נקודת הפתיחה שלך.

עכשיו, אחרי חודשיים, גם ראש קטן מבין שחייבים. אם עכשיו נמשיך לחכות ולדחות – הכל יקרוס (אל דאגה…יעלו…ט.א.) אם הצלחנו, נמשיך להצליח. בכוחות משותפים, באחדות ודבקות במטרה, נפתיע אפילו את עצמנו…

טוב, היום אני עולה…!!!”

והנה קריאה מס’ 6, תחת הכותרת ‘ממשיכים’:

 “האמת, גם אני חשבתי שיותר מחנוכה זה לא יחזיק, זה ייגמר ויישכח.

— טעיתי בגדול. לא זו בלבד שכמות העולים לא פחתה לרגע, אלא עוד נוספו חדשים!

בא נחשוב רגע. היתכן? הרי טבע האדם, והבחורים בפרט, הוא כמו סודה. בהתחלה תוסס וקוצף, אח”כ נרגע… איך זה יכול להיות שהעלייה נמשכת במלוא עוזה? ועוד מתבססת ומתחזקת?

אין ספק שההסבר היחיד הוא: סייעתא דשמיא. כשפועלים על פי הוראתם הרואה למרחוק של רבותינו, בנחישות ובעקביות, בלי להתחכם ולהתחמק, זוכים לסייעתא דשמיא עצומה. אשרינו שזכינו ושנכה.

…בפועל, הסיבה לכך מדהימה ממש. כל מי שעלה לבית מדרש במשך מספר ימים, פשוט מרגיש שזה המקום שלו, זה הבית שלו, זו הישיבה שלו. כשזו ההרגשה, שום דבר לא יצליח להזיז אותו.

הבלתי ייאמן אכן קרה, אנחנו חוזרים להרגיש בבית בבית מדרש, אם אתה עדיין אינך מרגיש כך – סימן שעדיין לא עלית… זה הבימ”ד שלך!!! זה ה’פרלמן’ שלך!!!

ועכשיו, מגיע תורך, כשכל הטענות בדבר חוסר היכולת שלנו לבצע מהפך מתפוגגות, כשהעליה מגיעה לממדים שלא חלמנו, כשהגיע הזמן להתקדם הלאה, כשנמאס לך כבר לנדוד ולהתנכר לישיבה, זה הזמן.

הצטרף עכשיו למאות שכבר עולים, ובוא לחזק גופך את הישיבה, לחולל את השינוי האדיר, ולא להרפות עד התוצאה המיוחלת, הבלתי נמנעת.

כולנו צריכים אותך!! אותך ואת חבריך, רק יחד נוכל להגדיל ולהמשיך את המערכה החשובה.

בא למלא את המקומות הריקים! אם רק תעלה תופתע מקלות המשימה הנדרשת. אל תעמוד. שב, תתמקם, הם יזוזו לבד, הם מיואשים! אם לא תגיב, הם יתייבשו. בקרוב, תוכל לראות את כל החצי הצפוני מלא כולו באנ”ש, כשמלכינו בראשנו, רבותינו הגדולים משתתפים בתפילה, ומשם אפשר רק להמשיך.

זה יקרה רק בעזרתך הפעילה, אם תראה צעד אחד קדימה, ותפנים את מחויבותך הנצרכת כל כך למערכה, ותעשה את המאמץ הקטן הזה, נגיע למהפך הגדול הזה.

טוב, אל תיגרר לפרובוקציות מצידם, תן למהפך להתגלגל בשקט הדרוש. אל תדאג, זה לא חשוב מה הם חושבים על כח ההרתעה שלך, חשוב יותר שתראה את כח ההבלגה והנחישות שלך”.

בקריאה מס’ 7, תחת הכותרת ‘מומנטום’ נכתב:

“תמיד מגיע השלב בו צריך לעשות חשבון, איפה אנחנו, מי נגד, מי בעד, להיכן מתקדמים, ואיך הגענו לכאן. מה הרווחנו, מה יכולנו להרוויח, ומה נרויח. מה קרה, מה קורה, ומה יקרה בעז”ה.

והרי הנתונים:

מתחילת הזמן השונאים החליטו לנצל את התעלמותנו מהבית מדרש ולטאטא משם – פשוטו כמשמעו – את בני הישיבה ששרדו לבדם.

התעוררנו!

האיכפתיות לענין הבוער עברה כאש בכל שדרות הישיבה ומבואותיה, וכלם הבינו שצריך לעשות משהו. היו עוד כמה מאורעות בתקופה ההיא שהלהיטו את האווירה, והמאבק תועל ללב הישיבה – הבית מדרש. כל רבותינו קבעו כבר אז כי יש לעשות את כל המאמצים לחזרתנו המלאה לבית מדרש.

בהתחלה נרשמה התלהבות אמוציונאלית ומתלהמת, שנתנה פורקן לא תכליתי לרצון לשנות כאן ועכשיו. ברוך ה’, אחרי שבוע וחצי בלבד החלה התוכנית המהפכנית וההיסטורית ששינתה ומשנה בימים אלו ממש את פני הישיבה כולה.

מאות בחורים! שמתרבים מיום ליום, חוזרים למקומם הטבעי והנשכח, ולא בקלות.

כשהם מתמודדים על גלי אנוכיות קלת דעת, עם משתמטים שלא עצרו רגע לחשוב ברצינות, אבל הם אלה שמביאים את המהפך שכולנו נהנה מתוצאותיו. כשהבית מדרש ייראה כמו בליל שבת, כולנו נתרווח בעונג בקיוסקים ובמרפסת, בסביון ובפינות הצפוניות והדרומיות, ונספר את סיפורי הגבורה שהיו כשאנחנו היינו בישיבה…

התחלנו בכשמונים עקשנים שתמיד היו בבית מדרש, וכיום אנחנו אוחזים ב-234 בחורים שמתרבים והולכים בכל יום. מכל הועדים והגזרות. מפרלמן ומבתי הכנסיות. כיום אפשר לומר שיש בשליטתנו כ-70-80% מהמפה שתוכננה לשלב זה!

אכן יכולנו להיות כבר מזמן ב-90-95% המצופים, אילולא התגרות שנסחפנו אליהם בפזיזותינו. למעשה מדובר בהצלחה מדהימה שאין לה אח ורע בתולדות הישיבה הקדושה פוניבז’ לדורותיה, ובעיקר בהבטחה לעתידה הטמונה בה. אם רק נבין.

חייבים להתקדם. חבל על כל רגע. גם במובן הפשוט של המילה, הנתונים הבאים נבדקו באופן בלתי אמצעי, אין למה לחכות, גם היום נמשיך לעלות בהמונינו, ונתחיל להרגיש באמת שחזרנו הביתה.

אתה, הספקן והמתלבט, אל תאמין גם בזה, כנראה לא הוכחנו לך מספיק את זה שפשוט אפשר – אם רק רוצים.

דווקא עכשיו היתרון הוא עצום. בפעולת מלקחיים אדירה של מעריב, ניצור מומנטום מתעצם שיחזק את שניהם, ייאש את משנאינו ויגביר בתנופה אדירה את המהלך שאנו כבר בעיצומו.

אם עד עכשיו הוכחנו לעצמנו שאפשר ועוד איך, כעת בכוחות מחודשים נסתער קדימה בנחישות בעקביות ובסבלנות. לא ביום, לא ביומיים, אבל תוך שבוע שבועיים מהיום, המאזן יתהפך לחלוטין.

כן אתה! מכריע בזה את הכף בזמן הכי קריטי של התוכנית. כולנו מסכימים שזה האינטרס של כל מהות הישיבה, למה שלא ניתן את זה לעצמנו?

כמובן נמשיך לרכב על הסוס היחיד שהצליח, שיטת הנודניק. באים, בוחרים מקום, ולא עוזבים את האזור גם אם נאלץ לזוז מעט הצידה. לא בהתלהמות, לא בבלגן, בשקט מוחלט ובאפס תגרות. אם אנחנו מכאן לא נזוז, אף אחד לא יוכל עלינו. נשמור על כבוד הישיבה ורבותינו בכל מחיר, בכל מחיר! גם אם נצטרך לזוז ליום אחד מהמקום.

זו חובת השעה, וכולנו יודעים את זה. הפעם, או לעולם לא!”

צפו בקרב על מקומות בהיכל: