And a boy passed by and said: "Tell me, are you crazy or what?" • A story in the spirit of my community

July 11, 2016   

יום אחד הייתי מהלך בדרך, ופגשתי בשד העדתי יושב על שרפרף פלסטיק בצל האילן כחום היום, ומבטו עגום, ונתתי לו שלום ולא השיב לי שלום. ואמחל על כבודי ואתן לו שלום שנית ואוסיף להיות כאוויר בעיניו, רק מבטו היה ממשיך תועה ומשוטט על פני המרכז המסחרי המאובק מעבר לכביש. ואיעלב עד עמקי נשמתי, ואקצוף עד מאוד, כי כן לא ייעשה במקומותינו, ועם כל הכבוד, גם לשדים - ולא משנה מאיזו עדה - צריך שיהיה קוד התנהגות מינימלי. ואנזוף בו קשות על מעשה הנבלה וחוסר הנימוס, ויתעלם השד באדישות מנזיפותיי ולא עוד אלא שהוסיף חטא על פשע וייצת בשתיקה סיגריית נובלס, וינשוף עשנה המעופש אל עבר פניי. ואזעם כפי שלא זעמתי מימיי, ואבעט בשולחן הכתר שלצידו, עד אשר נזדעזעו כוסות התה אשר עליו ותינתז שארית התה ועלי הנענע אל ברכיו. או אז קפץ השד ממקומו וירק רקיקה עזה, ויקלל את כל שושלת אבותיי עד ימי בית שני, ואלמלי חנקו שיעול לח מעודף עישון, היה ממשיך ומפליג לבטח עד גלות מצרים. ויעבור שם נער מנערי המקום ויאמר אלי: "תגיד, אתה דפוק או מה? אתה לא רואה שהשד הזה חירש ועיוור וכבר סנילי לגמרי? חלאס אתכם, כל פעם באים לפה, מעצבנים אותו ועושים לכולנו צרות. יאללה, תלך מכאן יא נודניק ותעזוב אותו בשקט". וייכנסו הדברים אל לבי כי ניכרין דברי אמת, ואלך משם מהורהר ונוגה וחסר פואנטה מדוייקת.