הרב מנחם ברוד
לכבד כן, להונות לא: האם מפריחי עפיפונים יוכנסו לאיגוד טייסים?
כשאתם רואים שלט 'רופא' – אינכם מצפים לפגוש מטפל באבני קריסטל, עם כל הכבוד. ומה באשר לתואר 'רב', האם הוא הפקר לכול?
יש קואליציה לערכים: לא מעניין אותנו חשבונות אישיים ויצר נקמנות
הציבור מתוסכל, כי במקום להתאחד סביב השאלות המרכזיות ולטפל באתגרים החשובים באמת, עוסקים בהיבטים אישיים חסרי חשיבות
למה שביעי של פסח זה הזמן לבקש ניסים, להתפלל שיקרה הבלתי-צפוי
כשיש לאדם בעיה אישית המציקה לו - הוא יודע לזעוק באמת ולהתפלל בכוונה כנה • הבה נזעק באמת ונבקש את הגאולה השלמה
מה רע כל-כך בחמץ, שצריך לרדוף ולבערו כאילו היה רעל מסוכן?
כל השנה אנחנו אוכלים אותו, מברכים עליו ונהנים ממנו, אבל בפסח - 'בל ייראה ובל יימצא' • ואולי החמץ האמיתי מצוי בעצם בתוך הנפש?
חז”ל הורו לחשוב: “בשבילי נברא העולם”. הם רצו שתהפוך למגלומן?
מה יקרה אם כולם יעשו כמוני? צורת חשיבה זו מאירה פתאום באור אחר את משמעות העשייה או אי-העשייה של היחיד • העולם בידיים שלך
בג”ץ: להכשיר תפילין מפלסטיק, לימון הוא תחליף כשר לאתרוג
הכותרת מצחיקה? במה זה שונה מהחלטת בג"ץ המכשירה 'גיורים' שלא כהלכה? זה בדיוק כמו החלטה שפתק מודפס הוא מזוזה, ושאמבטיה היא מקווה טהרה
אלול הוא זמן לעצור ולשאול: זו האווירה שאנו מבקשים לחיות בה?
מי שחובטים בו, אינו פנוי לבדוק אם החבטה הונחתה עליו בצדק • אבל אם פונים אליו באהבה וברכּוּת, הוא פותח את ליבו להקשיב ולתקן
זה הסוד: מניין נובע חוסר הסיפוק שאנשים חשים ומה הפתרון האמתי?
האם הנשמה האלוקית השוכנת בתוכנו יכולה להסתפק בחיים של עבודה וסידורים, צריכת חדשות ובילויים? היא זקוקה למזון יום-יומי
על מה מפרקים כיום משפחות ומה הם הערכים שמבססים בית יציב?
כשיש אהבה אמיתית, האדם מוכן לוותר, לסבול, לדחות סיפוקים. גם אם קשה לו, הוא מתמודד עם הקשיים, בראותו לנגד עיניו את הערך הגדול של שמירת התא המשפחתי והמחויבות לילדים
החיבור להיסטוריה: היום שמסמל את הכשל העמוק של מערכת החינוך
תשעה באב תורם להוויה היהודית את החיבור להיסטוריה רוויית הסבל של עמנו ואת התקווה לגאולה, ומכאן חשיבותו בלוח השנה שלנו
ההתנהגות של הציבור נוכח המגיפה העולמית, היא סוג של מצעד איוולת
בעקבות כל הפעולות שננקטו השגנו ברוך השם בלימה של ההתפרצות. מספר החולים הצטמצם, מחלקות קורונה נסגרו זו אחר זו, התמותה ירדה כמעט לאפס • וירא העם כי הייתה הרווחה, והתחיל…
כמו השכן: זו ההזדמנות לקפוץ על העגלה ולדעת את כל התורה כולה
אם יתברר לכם שהאדם שלמד את כל התורה הוא שכנכם, עמיתכם לעבודה, חבר לספסל בבית הכנסת, האיש מהמכולת – זה יישמע מפתיע, לא כן?
ינצח מי שלא יתעייף: כך הם ניצחו במלחמה נואשת וחסרת סיכוי לכאורה
לא היה סיכוי ריאלי לעמוד מול מגף הדיכוי של השלטון הסובייטי בברית-המועצות • אבל קומץ חסידים שלא התייאשו נלחמו וניצחו
ראוי לחפש היגיון בענייני האמונה או שיש להתייחס כאל ציוויי אלוקי?
האם ראוי לחפש היגיון בענייני האמונה או שיש להתייחס אליהם כאל ציוויים אלוקיים שמעצם הגדרתם איננו אמורים להבינם? התשובה היא שאנו נדרשים לשלב את שתי הגישות יחד
למלא את המצברים: כדי לעמוד בלחצי החיים יהודים זקוקים לרבי
גם בני-אדם חזקים מתקשים לעמוד בלחצי החיים • כדי לעמוד באתגרים אנו זקוקים לרבי, שנותן כוח לדבוק בערכים ולהיות יהודי גאה • לרגל ג' תמוז, יום ההילולא של הרבי מליובאוויטש…
אמונה מול החששות: שוב ושוב קורה הבלתי-צפוי והבלתי-אפשרי
כיצד צריך לנהוג אדם שהקב"ה אומר לו לטפס אל ההר, ואילו הוא רואה לפניו קיר תלול וסלעי ענק? כאן אין מקום לגישה הזהירה וההססנית, המביטה בסיכונים ובקשיים
האם נשאיר אותם מאחור: איך צריכים לחזור אל בתי הכנסת?
למדנו להכיר את השכנים. התוודענו לנוסחי תפילה שונים משלנו • מנייני החצרות גרמו עונג וחיבור ליהודים שאינם מבאי בית הכנסת הקבועים
היהדות נותרה דת של מעטים. מדוע לא סחפה אחריה את העולם כולו?
אין לנו שום עניין לעודד גיור, אבל יש ביהדות חלק אוניברסלי, כלל-אנושי, שנועד לכל אדם • המסר הזה אכן הגיע לרוב האנושות
חבל על השנים שבוזבזו באשליות שווא. הגיע הזמן להשלים השחרור
ניסיון השנים הוכיח כי כל מדיניות הוויתורים הייתה נלעגת ונאיבית, הליכה עיוורת אל תוך פח יקוש • מובילי המדיניות הזאת לא הבינו כי במו ידיהם הם מחזקים את האויב הרוצה…
מה שהמפגינים לא מבינים: אין סתירה בין התורה ובין הרופאים
התורה מעניקה לאיש המקצוע סמכות גדולה מזו שהוא תובע לעצמו • שאלות הלכתיות כבדות משקל מוכרעות על-ידי איש המקצוע דווקא
התלישות של בני הנוער: אז איך מחברים את הצעירים אל התורה?
כדי ללמד יהדות לא דיי לעבור קורסים, אלא צריך לאהוב אותה ולחוות את פעימות ליבה • בל"ג בעומר מדליקים את מדורת החיבור למסורת
למה יהודים נוהגים לומר על כל דבר ‘אם ירצה השם’, ו’בעזרת השם’?
השימוש בביטוי 'בעזרת השם' איננו מס שפתיים, אלא הכרה עמוקה שהכול בידיו, והוא הנותן את הברכה וההצלחה במעשה ידינו
הסיבה ששיעור ההחלמה בישראל גבוה
ההיגיון יכול לטעון שחיי אדם צעיר שהחיים עוד לפניו ויש לו ילדים קטנים, 'שווים' יותר מחיי קשיש בן תשעים • אבל קדושת חיי האדם אינה נמדדת במדדי איכות
אחת הטכניקות של יצר המחלוקת היא ההכללה. כולנו נופלים בפח הזה
כשיש בך עוינות בסיסית לציבור כלשהו, כל מקרה חריג לרעה יהפוך למייצג הציבור כולו, ואילו אירוע חיובי יתפרש כמקרה מקומי ונקודתי, שאינו מעיד על אופי הציבור כולו