יצאנו כעת בשמיטה ל’שנת שבתון’: איך אנחנו צריכים לנצל אותה?

השבת נקרא על בריאת העולם, שבה גם נקבעה המחזוריות של ששת ימי עבודה ויום שביעי – שבת, יום של קדושה. כשם שהדבר קיים במחזוריות של ימות השבוע, הוא קיים גם בשנים – שש שנות עבודה חקלאית ושנה שביעית שמיטה, שבת להשם. זו השנה הזאת, תשפ”ב.

בדרך כלל ההתייחסות לשנת השמיטה מתמקדת במה שאסור לעשות – איסורים על עבודת האדמה ומשמעות האיסורים האלה על דרך השיווק של פירות וירקות.

ואולם האיסורים הם פן אחד בלבד של שנת השמיטה, ועלינו לגלות את המשמעות הפנימית שלה.

התוכן החיובי

אפשר למצוא דמיון רב בין השבת לשנת השמיטה. גם בשבת אפשר להתמקד באיסורי המלאכה, ואז השבת נתפסת כיום שכולו איסורים, יום שאסור לעשות בו פעולות אלה ואלה. ברור שהתייחסות כזאת מחמיצה את הצד החיובי של השבת, התוכן הרוחני-ערכי של יום שבת קודש.

השבת נועדה להיות יום של קדושה, שמוציא את היהודי מאווירת החולין של היום-יום ומרוממת אותו לעולם שכולו רוחניות, טוהר וקדושה. זה גם עניינה של שנת השמיטה. שש שנים אנחנו עסוקים בחיי החולין הרגילים. אמנם אנו מקדישים זמן ללימוד תורה ועוצרים את שטף החולין בשבתות ובמועדים, ובכל-זאת שגרת החולין עלולה להשתלט עלינו.

לכן התורה קובעת שאחת לשש שנים יהודי נדרש להתעלות עוד יותר, ולצאת ל’שנת שבתון’.

במקור נועדה ‘שנת השבתון’ בעיקר לעובדי האדמה, אך התוכן הערכי של שנת השמיטה נועד לכל עם ישראל. בשנה זו עלינו להיות ‘שבתיים’ יותר, רוחניים יותר. ראוי להקדיש השנה יותר זמן ללימוד התורה ולעניינים שבנפש. כי זה תוכנה האמיתי והפנימי של שנת השמיטה.

לרובנו אין אפשרות מעשית לצאת לשנת שבתון מהעבודה, ובכל-זאת השנה הזאת צריכה להיות שנה רוחנית יותר. עלינו להפנות יותר זמן ותשומת לב לעניינים שברוח. אולי נגלה שבאפשרותנו להקדיש את יום שישי ללימוד תורה? אולי נוכל לקבוע עוד שיעור תורה בכל יום?

המפתח הוא קביעת סדרי עדיפויות. אם נחליט שחשוב לנו להפנות יותר משאבי זמן וכוחות נפש ללימוד תורה ולחיי הרוח, נמצא את הזמן ואת הכוח. אם זה באמת יהיה חשוב לנו, נזיז הצידה דברים חשובים פחות.

מאסנו בפולמוס

ואולי הגיע הזמן שגם בחיים הציבוריים תהיה לנו קצת אווירת שבת. כשם שבשבת נרגעת היורה הרותחת של הפוליטיקה ושוכך הפולמוס הפנימי, כך ראוי שנצא כולנו ל’שנת שבתון’, לתקופה של שקט ומנוחה. כולנו כבר מאסנו בוויכוח המתמיד ובכותרות הרעשניות, שמעכירות את חיינו. הגיע הזמן לקצת שלווה ורוגע.

גם אם לא נוכל להימלט מהוויכוח על הבעיות הגורליות האופפות אותנו, עדיין אפשר לנהל אותו מתוך כבוד הדדי רב יותר ובלי להעכיר את האווירה בשנאת אחים, חלילה.

לא צריך לעצור את החיים לגמרי. רק לתת להם צביון נינוח יותר, רוגע של שבת.