מסכמים שנה • המינוי של השר ליצמן ביטל את סמנטיקת הקש

האירוע: החלטת מועצת גדולי התורה, המאפשרת לסגן השר ליצמן לקבל תפקיד שר

תאריך: י”ב אלול, 27 באוגוסט

אין ספק שזו הייתה שנה משמעותית ומיוחדת.

שנת שמיטה שלאורכה ציפינו אם לא בקול גדול, אבל בשקט מזדחל מייחל ועקבי, לבואו של בן דוד במוצאה… ועדיין אנו מייחלים לו, בכל לב.

היו בה אירועים מכל הסוגים: הפוליטיקה הטלטלה כמו גרף הסינוס, כשבנקודות השיא ממוקמים אירועים בלתי צפויים בעליל, כשר חינוך לשעבר, גדעון סער, שחוזר לחיק היהדות, לעומת שר חינוך שנמצא בחיקה לכאורה, ומחפש מקומות חדשים להתגדר בהם.

הסוציאליזציה הישראלית התפתחה לכיוונים רבים ובלתי צפויים, כגון הקהילה הישראלית בברלין, שהעדיפה לא להוציא אנרגיה על מחאה חברתית חוזרת. ועוד ועוד ועוד….

לא אזכיר את הטרגדיות הנוראות בהר נוף ואצל משפחת ששון.

כן אזכיר את הכלות הצעירות בנות ה-30 וה-40 שזכו לעמוד תחת החופה, והיולדת בת ה-65.

אבל כל זה, אמנם היסטוריה, אך זה עדיין לא האירוע שלי.

האירוע שלי מתייחס להחלטת מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל לאפשר ליעקב ליצמן להיות מכונה ולתפקד כשר הבריאות.

•

נפל דבר בישראל.

לא עוד סגן. לא עוד בלתי אחראי ומעורב. שר הבריאות על כל המשתמע מכך.

שר חרדי בממשלה.

 לא אתייחס כאן לסיבה ולמסובב, למי שרצה לקלל ונמצא מברך.

הרהורי שר הבריאות הביאו אותי למחשבות רבות ומגוונות, אחלוק אתכם רק רעיון אחד:

בנוהג שבעולם שבארגוני חינוך קיימת היררכיה של תפקידים: מפקח מחוז, מפקח כללי, מנהל כללי, מנהל אדמיניסטרטיבי, מנהל פדגוגי, מורה, רכז, וגם תלמיד.

תארו לכם שהסמנטיקה לא הייתה משנה?

תארו לכם, שלא היה משנה, אם את האדם נושא התפקיד היו מכנים תלמיד או מפקח? אולי זו גוזמא, אז נניח ולא היה משנה, אם המנהל הוא פדגוגי או אדמיניסטרטיבי?

הרי לכל אחד מהם, תפקיד אחר לחלוטין.

כיצד הייתה נראית מערכת החינוך במצב הנזכר?

משמע, שכינוי כן משנה, השם מהווה  את כתר האחריות.

במסגרות חינוכיות רבות, קיימים תפקידי קש. שיהיה. כל עוד מכנים אדם מפקח, טוב לו, הוא לא מזיק ולא מועיל, נוח לו ונוח לבריות, שיהיה במזל טוב.

אך מה דעתכם על מנהל חינוכי שלא מנהל? ועל סגן שהוא גם סגן וגם מנהל? על מנכ”ל שהוא גם מנהל המחוז? האם מערכת חינוך יכולה להעמיד על אדם אחד שני תפקידים? יש משמעות מעשית לשני הכינויים. האם הגיוני שאדם אחד, יעמוד באחריות הגדולה הכפולה?

אינני קובלת על ליצמן, חלילה. הוא אכן היה האדם שידע שהוא מכונה סגן, אבל הכינוי לא מורה על תפקידו.

ליצמן ידע שבפועל הוא שר, והוא תפקד כשר לכל דבר ועניין.

אך נפל דבר בישראל, בזכות מועצת גדולי התורה, בוטלה לאלתר סמנטיקת הקש.

לא עוד כינויים ללא תפקיד, לא עוד תפקידים ללא כינוי. איש על דגלו, ועל כתרו, ובעיקר על אחריותו.

ההחלטה ההיסטורית לכנות את השר ליצמן שר כפי שראוי לו מתוקף תפקידו קוראת לכולנו לבדק בית.

האומנם הכינוי-הכתר שאנו נושאים על ראשינו מתאר את האחריות והעשייה שלנו בתפקיד?

האמנם המערכות שאנו מופקדים עליהם, מאוישות בכוח אדם המכונה בתפקיד שהוא נושא, או שהחלטנו על חלוקת שמות שרירותית, שאין בינה לבין האחריות המעשית, ולו קשר מקרי אחד?

כנראה שמועצת גדולי התורה מרמזים לנו אחרת….

יהי רצון שתתחדש עלינו שנה טובה,  שנזכה לשאת את כינויי תפקידנו, באחריות ובגאון למען עשות מלאכת החינוך באמונה.

• תקווה עובדיה היא מרצה העוסקת בחינוך מדעי מתמטיקה וניהול חינוכי, ובעלת תואר דוקטור מהטכניון