בית משפט השלום בתל אביב קבע לאחרונה כי חברת גינון ותחזוקת גינות ציבור, אינה צריכה לשלם לחברת פינוי פסולת ועפר את התמורה עבור עבודתה - משום שחברת פינוי הפסולת לא הציגה אישורי הטמנה, כנדרש על פי החוק.
ממכרת: כל מה שאתם צריכים לדעת על הנזק של סיגריות אלקטרוניות
בעקבות אי התשלום, הגישה חברת פינוי הפסולת תביעה נגד חברת הגינון, ובה ביקשה מבית המשפט להורות לחברת הגינון לשלם לה 940 אלף שקלים.
את חברת הגינון ייצג בתביעה עו"ד רגב אלקיים ממשרד עורכי הדין שרף-אלקיים.
ההתקשרות בין החברות החלה בשנת 2018, אז זכתה חברת הגינון במכרז של עיריית תל אביב לגינון ברחבי העיר. בעקבות זכייתה במכרז, נחתם חוזה בין חברת הגינון לחברת הפינוי - על פינוי הפסולת מהפרויקט.
אמנם לא נאמר בחוזה באופן מפורש כי על חברת הפינוי להציג אישורי הטמנה כתנאי לתשלום, אך נאמר בו שחברת הפינוי מחויבת למלא אחר כל הוראות המכרז, שעל בסיסו חתמה חברת הגינון הסכם עבודה מול עיריית תל אביב.
לדברי עו"ד אלקיים, בשלב מסוים, הוגשה תלונה במשטרה על זיוף אישורי הטמנה.
בחקירת המשטרה התברר, כי חברת הפינוי ניסתה להונות את עיריית תל אביב בכמויות הפסולת שכביכול פינתה, ומסרה לשם כך אישורי הטמנה מזויפים.
בעקבות גילוי הזיוף, סירבה עיריית תל אביב לשלם לחברת הגינון למעלה מ-90% מהתמורה שהובטחה לה.
לדברי עו"ד אלקיים, בעקבות אי התשלום, נקלעה חברת הגינון למשבר.
בעקבות אי הצגתם של אישורי הטמנה כדין, ביטלה חברת הגינון את התשלום לחברת הפינוי, ובנוסף ביטלה מספר המחאות שכבר העבירה לה. בתגובה, הגישה חברת הפינוי את תביעתה, נגד חברת הגינון ונגד בעליה, לבית משפט השלום בתל-אביב.
סלע המחלוקת בין הצדדים, סבב סביב השאלה: האם על חברת הפינוי היה להמציא אישורי פינוי והטמנת פסולת בפני חברת הגינון, כחלק מהחוזה שנחתם ביניהן?
השופטת כרמלה האפט, קיבלה את עמדת חברת הגינון ובעליה, וקבעה כי תנאי הזמנת העבודה של עיריית תל אביב, היוו חלק מהחוזה בין התובעת לנתבעת.
השופטת קבעה בפסק דינה: "החוזה בין העירייה לחברת הגינון מתנה מפורשות את תשלום התמורה לחברת הגינון, בהצגת אישורי הטמנה ואילו החוזה בין התובעת לנתבעת אימץ לתוכו את תנאיו של החוזה בין הנתבעת לעירייה".
בדיון, טען מנהל החברה לפינוי פסולת, כי תנאי המכרז לא הוצגו בפניו במועד חתימת החוזה, וכי חברתו לא התחייבה לעמוד בדרישות עיריית תל-אביב במכרז. כמו כן, טען, שסוכם בעל-פה, בינו לבין בעלי חברת הגינון, כי עבודתו תתבצע ללא צורך בהצגת אישורי הטמנה.
השופטת האפט ביטלה את דבריו, וקבעה כי כל טענותיו עומדות בניגוד גמור לנאמר בחוזה, מסתמכות על סיכומים בעל-פה, ומהוות למעשה עדות כבושה.
השופטת העירה, כי אם אכן היה סיכום בעל-פה שאין צורך בהצגת אישורי הטמנה, מדוע העבירה חברת הפינוי לחברת הגינון את אישורי ההטמנה המזויפים.
השופטת האפט קבעה בסיום פסק דינה: "לא קיים חוב של הנתבעת לתובעת. התובעת לא עמדה בהתחייבותה החוזית לספק אישור הטמנה".
לדבריה, הדעת אינה נותנת, כי חברת הגינון, שלא קיבלה כספים מהעירייה עבור עבודות שביצעה חברת פינוי הפסולת, תשלם לחברת הפינוי את התמורה על פי החוזה ביניהן.
בית המשפט דחה במקביל את הבקשה ל"הרמת מסך" מחברת הגינון, שתאפשר לחברת פינוי הפסולת לרדת לנכסיו הפרטיים של בעל חברת הגינון, על מנת להחזיר לה את החוב. השופטת האפט קיבלה את טענות עו"ד אלקיים וקבעה, כי גם אם היה נקבע כי קיים חוב של חברת הגינון לחברת פינוי הפסולת, בעל חברת הגינון איננו צד לחוזה, אשר נחתם בין שתי החברות.
בנוסף לדחיית התביעה, חייבה השופטת האפט את חברת פינוי הפסולת ב-20 אלף שקלים הוצאות משפט.
על פסק דינה לא הוגש ערעור.