חדל קשקשת: אולי תלמדו ממה שעשה הרש’לה אצל קרובי משפחתו

מישהו מביע שמחה לאידו של צד מסוים, והתבטאות זו משמשת את האנטישמים שבאותה מדינה כהוכחה לרחשי הלב של היהודים
הרב מנחם ברוד
א' אדר ב' התשפ"ב / 04.03.2022 10:35

מספרים על הרש’לה, שפעם אחת נסע אל קרובי משפחתו בעיר הגדולה. הם אירחו אותו בשמחה, והוא נהנה מהשהייה בביתם. עובר יום ועוד יום והאורח אינו מראה סימנים שהוא מתכוון לעזוב.

החליטו בני הזוג לביים ויכוח ביניהם בארוחת הערב, ואז כשהרש’לה יצדד באחד מהם, יאמר השני שהתנהגותו זו פגעה בו, ולכן עליו לעזוב את הבית.

הוויכוח פרץ, אבל הרש’לה היה שקוע באכילת הארוחה ולא התערב בדיון.

בשלב מסוים לא יכלו בני הזוג להתאפק ושאלו אותו: “מי משנינו צודק בעיניך?”

השיב הרש’לה: “בשביל כמה חודשים שאני מתכונן להתארח אצלכם, למה לי להתערב בוויכוחים שביניכם”…

מי ביקש ממך להתערב?!

אומרים שבכל בדיחה יש קצת אמת (והיו שחידדו ואמרו: “בכל בדיחה יש קצת בדיחה”). הרש’לה מייצג כאן חוכמה יהודית עתיקה, שנצרבה בשנים רבות של חיים בצל חיכוכים בין מדינות ומעצמות. לא חייבים להתערב. לא חייבים לנקוט עמדה ולבחור צד.

יש מצבים שבהם צריך לשתוק ולעמוד מהצד.

החכם מכל אדם מלמד אותנו כלל חשוב בחיים: “מַחֲזִיק בְּאָזְנֵי כָלֶב עֹבֵר – מִתְעַבֵּר עַל רִיב לֹּא-לוֹ”. עובר כלב ברחוב. אין הוא מציק לך. תן לו לעבור והמשך בדרכך.

אבל אתה מחליט להיות חכם ותופס באוזנו, והוא בתגובה נושך אותך. כזה הוא מי שנדחף לריב לא-לו. מי ביקש ממך להתערב?!

דווקא מאיתנו, היהודים, נדרשת זהירות יתרה במלחמה שפרצה בין רוסיה לאוקראינה. יש לנו אינטרסים חשובים הקשורים לשתי המדינות. יש לנו קהילות יהודיות גדולות בשתיהן, והדבר החשוב ביותר הוא להבטיח את שלומן וביטחונן. הדבר האחרון שאנחנו צריכים הוא שמישהו יראה ביהודים משתפי פעולה של הצד השני.

הזהירות נדרשת לא רק מגורמים רשמיים. בימינו גם ציוץ של אדם פרטי יכול להתגלגל רחוק מאוד.

שוו בנפשכם שמישהו מביע שמחה לאידו של צד מסוים, וההתבטאות הזאת משמשת את האנטישמים שבאותה מדינה כהוכחה לרחשי הלב של היהודים. אז למען ה’ ולמען שלומם של אחינו, פשוט חדל קשקשת ברשת.

מנהיגות אמיתית

רבים מביטים בהשתאות במאות שליחי חב”ד באוקראינה שלא ברחו אלא נשארו עם בני קהילותיהם. אולי זו הזדמנות שממחישה את המשמעות העמוקה של השליחות. השליח מרגיש שגורל הקהילה מונח על כתפיו. הוא לא בא לחפש ג’וב ולהמשיך הלאה. הוא בא להיות עם היהודים האלה בטוב ובסכנה, בשגשוג ובחרדה.

כל מהותה של השליחות היא מסירות נפש – לוותר על הנוחות ועל הקִרבה למשפחה, לחברים, לתנאי חיים שכל יהודי שומר מצוות זקוק להם – למען יהודים אחרים. זו מנהיגות אמיתית, שנוסכת אמונה וביטחון ומקרינה אהבת ישראל ואחריות עמוקה לכל יהודי.

הדפס כתבה

תגובות

הוסף תגובה חדשה
אין תגובות