הרב שנמלט עם בחורי הישיבה: “רואים שם את הפחד בעיניים”

הרב משה ובר, משליחי חב"ד בדנייפרו, שיצא עם משפחות ובחורי הישיבה למולדובה, מספר על התחושות הקשות: "באופן אישי לא הייתי עוזב, אבל התייעצתי עם הרב הראשי של העיר, והוחלט שאנחנו נעזוב" • "בית הכנסת מלא כל היום. לזקנים ולמרותקים למיטות דואגים להביא אוכל הביתה"
חרדים 10
כ"ח אדר א' התשפ"ב / 01.03.2022 16:01

הרב משה ובר, משליחי חב”ד בדנייפרו שבמרכז אוקראינה, הצטרף אמש לבחורי ישיבת חב”ד ומשפחות מהקהילה, שעזבו את העיר ונמלטו אל גבול מולדובה.

סובלים מבעיה רפואית? ייתכן שמגיע לכם 6,400 ש”ח בכל חודש

בדרך אל הגבול, הוא מספר בשיחה עם ערוץ 7 על התארגנות מהרגע להרגע בעקבות תחושות קשות של בני המשפחות: “המצב נהיה קצת יותר מסובך והחלטנו כמה משפחות לעזוב את העיר בדרך לגבול”.

לדבריו, הרגשות מעורבים, שכן לפי שעה המצב בדנייפרו  רגוע באופן יחסי. “אמנם יש עלטה, דברים לא עובדים והרחובות שוממים. משעה שמונה בערב אסור לצאת, אבל ברוך ה’ בנפש שום דבר ממשי לא קרה.

“הלחץ גדול. נכבשה עיר קטנה סמוכה ויש שם לחימה מאוד חזקה ולכן לא לקחנו סיכון. יש לנו משפחות ומי שיכול היה להתפנות – התפנה. ברגע אחד עזבתי, ובחסד וברחמים נחזור חזרה חזקים יותר”.

בעיר, השלישית בגודלה באוקראינה מתגוררים כ-50 אלף יהודים. שלושים אלף מהם, לדבריו, מצויים בקשר רציף עם עשרות שליחי חב”ד שפועלים במקום.

“אנשי גיל הביניים שיכולים לעזוב את הבית ולצאת מגיעים לבית הכנסת”, הוא מספר. “בית הכנסת מלא מפה לפה כל היום. נותנים לאנשים לשבת קצת, להירגע, להתפלל, לשאוב עידוד מהרב ומהשליחים המקומיים. החנויות פתוחות והמסעדות פתוחות כדי שירגישו שהחיים ממשיכים.

“לזקנים ולמרותקים למיטות דואגים להביא אוכל הביתה ולהרים את המורל, אבל רואים את הפחד בעיניים. הם לא יודעים מה יהיה העתיד שלהם. לנו, כישראלים, יש דרכונים ישראלים, אבל הם לא יכולים לעזוב את המדינה”.

אותם שאינם יכולים לעזוב את המדינה הוציאו את הנשים והילדים מאזורי הסכנה. “הם לא יודעים מה יילד יום. אתמול נהיה יותר קשה כי האזעקות תכופות ומרגישים את המצב מורכב יותר ולכן הוחלט לעזוב כדי שלא להישאר במקום סכנה”.

לאורך השיחה, בעודו מתקרב אל הגבול, נראים רק חיילים אוקראינים. “אנחנו נוסעים עם אבטחה. דואגים לנו מהשגרירות הישראלית בצורה בלתי רגילה. דואגים לנו למעבר בגבול שעדיין לא הגענו אליו”.

ומה הוא מרגיש?

“אנחנו שלוחי הרבי. באופן אישי לא הייתי עוזב, אבל התייעצתי עם הרב הראשי של העיר, הרב שמואל קמינצקי, אחרי שאמרו שמי שרוצה להישאר שיישאר, אבל הנשים והילדים מפוחדים ולכן זה הדבר הנכון לעשות.

“עד לפני שבוע לא הייתה כוונה לעזוב ולשנות את סדרי החיים. עכשיו זה בקטגוריה של פיקוח נפש ולכן מתחילים להתפנות”, הוא אומר ומדגיש כי הוא שומר על קשר רציף עם הקהילה ועם רב הקהילה, בתקווה לחזור במהרה לעיר. “לא לקחנו מצות לפסח ולא מגילת אסתר כי אנחנו בטוחים שנחזור בבטחה להמשיך את השליחות”.

הדפס כתבה

תגובות

הוסף תגובה חדשה
אין תגובות