והצל”ש על סיקור מבצע ‘צוק איתן’ מגיע ל…
1.
אם עיתונות סוף השבוע הקודם הייתה עיתונות אבל, הרי שזו של השבוע הנוכחי הייתה עיתונות מלחמה. “זמן מלחמה”, “מדינה תחת אש” – היו רק חלק מהכותרות שהכניסו את הקוראים לאווירה המתאימה. גם את אותם אלו שהאזעקות טרם הגיעו ליישובם.
היומונים שילבו קריאות חיזוק והתחזקות, בין קריאות המלחמה וכתבות הצבע: בהמודיע עם קריאת מועצת גדולי התורה; ביתד נאמן עם קריאת גדולי תורה ליטאיים. נושאי החיזוק רבים ומגוונים: מלימוד תורה, עבור דרך התנזרות מפגעי הטכנולוגיה, בואכה שמירת הלשון. גם מועצת גדולי התורה דאמריקה יצאה בקריאה לומר פרקי תהילים ותפילת “אחינו”.
בין לבין היו העמודים מלאים ב’ניסים’ וב’ניסים’. או, כפי שהיטיב להגדיר זאת ‘המודיע’ – במילה אחת: נס. בשתי מילים: נס גדול.
היומונים, היוצאים לאור ביום שישי (לעומת השבועונים המופצים כבר ביום חמישי, והיו מטבע הדברים, הרבה פחות מעודכנים), כבר ידעו לדווח על גורמים מדיניים האומרים כי “אין מנוס מפעולה קרקעית” ועל הודעות של הצבא לתושבי דרום ומזרח הרצועה לפנות את הבתים.
מה שיצר חרושת שמועות בשבת עצמה ש”בטח מתחילה פעולה קרקעית הלילה”. הוסיף לכך הגל השקט שלא ממש עדכן בכל נפילה, ויצר תחושה של שקט יחסי. עם צאת השבת התבשרנו כי שום-כלום. אין פעולה קרקעית, ובעוד כמחצית השעה מצפה לכולנו אולטימטום מחמאס: “טילים בתשע בערב”.
אין מנוס מפעולה קרקעית, אמרו גורמים מדיניים? מתברר, שיש מנוס.
2.
בשינויים קלים חזרו כל העיתונים על החריקות של ליברמן-נתניהו.
תחילת הסיפור בישיבת הממשלה ביום ראשון, לפני שבוע ימים. הוא החל לעיני המצלמות, עת שהו הכתבים בחדר ישיבות הממשלה ושמעו עקיצות הדדיות של ראש הממשלה בנימין נתניהו ליו”ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן וליו”ר הבית היהודי נפתלי בנט. השנים קראו במהלך השבוע הקודם שוב ושוב ליציאה למבצע נרחב בעזה, זאת בעוד נתניהו מהסס ומעכב כל תזוזת כוחות.
כשיצאו הצלמים המשיכה הסאגה, שהודלפה, כצפוי וכרגיל.
נתניהו: מי שמבקר אותי ואת הממשלה חסר אחריות ועושה זאת לצרכים פוליטיים.
ליברמן: אתה זה שעשית מסיבת עיתונאים אחרי הלוויית החטופים והפרחת סיסמאות ללא גיבוי. הבטחת להנחית מכה על החמאס והנה הם יורים ומכה אין.
נתניהו: קודם כל תבוא לישיבות הקבינט, אחר כך תדבר בתקשורת על מדיניות.
ליברמן: אל תחלק לי ציונים. הייתי בביקור מדיני בגרמניה, חזרתי מיד עם מציאת הגופות, לפחות אי אפשר להאשים אותי בהדלפות מהקבינט.
ה’הצגה’ הסתיימה בסינון של ליברמן על משהו כמו “יהיו לזה עוד השלכות”, ובמסיבת עיתונאים מתוקשרת שנערכה כבר למחרת היום, ב-12:30 בצהרים, ואשר במהלכה הודיע ליברמן על פירוק ה’ליכוד’ וה’ביתנו’ זה מזה.
זה לא עבד מלכתחילה, גילה את הידוע.
משום מה, הפעם אני נוטה להסכים עם הדעה שעלתה ב’שעה טובה’: מדובר בויכוח מתוזמן היטב, מתוכנן בקפידה. השנים, נתניהו את ליברמן, מתואמים גם מתואמים, והכול דיבורים.
כשהם רצים בשני ראשים נתניהו יכול לזוז מעט שמאלה עד מרכזה ולהדוף את משה כחלון שניצב כמתחרה אל מולו. ליברמן ייטה ימינה ויישר את הפנייה שמאלה אותה הציג במהלך התקופה האחרונה, תוך שהוא מכה בנפתלי בנט המתחרה מימין. אחרי הבחירות – שניהם יחד יקימו מחדש את הליכוד-ביתנו המאוחד, עד להודעה חדשה.
3.
באופן כללי, אני חובבת מושבעת, עד מעריצה, של כתבות שטח. כאלו הנוטלות את הקורא ומציבות אותו כאילו היו רגליו ברגע זה נמצאות בשטח.
לכן שבתי והחמאתי לשילובן של כתבות השטח בעיתון יתד נאמן, תוך שאני די מופתעת לגלות שיש כאלו גם ביומון, הנחשב לשמרן יחסית. “זה אברימי רוזנטל”, לחש לי השבוע עיתונאי הבקי ברזי יתד נאמן, והזכיר את הגעתו של העורך המיתולוגי, מי שערך שנים את ‘משפחה’ לשורות הביטאון הליטאי. הוא זה שהביא איתו משב רוח מרענן של שבועון ‘אמיתי’, תוך שדרוג הכתבות.
ובכל זאת, השבוע התאכזבתי. לשלוח כתב עד לוואדי ערה, רק כדי לספר שמדובר בסכנה של ממש להיכנס אל ישובים הערבים עצמם, ולכן הוזמנו המרואיינים אל הצומת או על הכביש? עדיפה כבר בהרבה הכתבה בהמודיע, זו שלא התיימרה אמנם לשלוח את הכתב ‘אל השטח’ (כשמסוכן, מסוכן), אבל ערכה סקירה מקיפה של הכבישים ‘הבעייתיים’, כולל הישובים היהודיים הסמוכים להם ואשר סובלים מהפרות הסדר. מישובים קטנים כמו משגב ועד הגדולים יותר כמו עומר שבדרום או רכסים שבצפון.
לעיתים, אין מנוס מסקירה טלפונית מקיפה. אל השטח צא, כשאתה יכול להסתובב בו חופשי, לא כשאתה מביא את המרואיין שלך אל רכבך הממוזג…
4.
אהבתי את השער המקורי של העיתון ‘כל ישראל’ (מבית ‘קו עיתונות’), שם בחרו ב”מלחמת שלום הדרום”.
אולי כדי להזכיר לכולנו שאחרי שנים של לחימת ‘שלום גליל’, של הרג חיילים רבים, התוצאה הייתה די מאכזבת: חזרה הביתה תוך הסגת הכוחות דרומה. לתשומת לב כל מי שדורשים ‘כיבוש עזה – NOW…
5.
לא ממש אהבתי את האשליה שצצה מבין דפי רוב העיתונים של סוף שבוע זה: אוטוטו ממשלת חירום בה יככב יו”ר ש”ס אריה דרעי.
אז נכון שנתניהו משוחח עם דרעי, רעהו מאז שמחת שבע ברכות לבתו, אבל ההיסחפות על כניסה לממשלה קצת מוגזמת ומקדימה את זמנה. יתד נאמן היה העיתון היחיד שלא בלע את הלוקש, שיש אומרים שפמפומו הגיע מכיוון גורמים בלשכה (מי אמר נתן), ויש המצביעים על אנשיו של דרעי כמי שעשו שעות נוספות, במאמץ להתחרות בהודעות היח”צ שעלו מכיוונו של ח”כ אלי ישי (כמה כרטיסים השיג לפארק נחשונית עבור תושבי הדרום? כמדומני, 300).
נדמה כי מאז קמה הממשלה, צץ מידי שבוע העיתונאי התורן שמנסה לנבא כי החרדים בדרך פנימה. היחיד שלא קנה את האגדה וחשב מפוכח היה אריאל אטיאס, שהלך לעשות לביתו, תוך הבנה שימיה של הממשלה הנוכחית אינם כה קצרים.
מאידך, מאוד לא אהבתי גם את היפוכה של האשליה. זה בסדר להזכיר שנתניהו תמך בחוק הגיוס, שלא צידד בציבור החרדי בממשלה האחרונה, ושהוא “נושא באחריות כלל החלטותיה” של הממשלה. כולנו נבין את הפוליטיקאים החרדים אילו יסרבו לחבור לממשלתו, בחירום או בשגרה, משום שהם חפצים לנקום בו. הגיוני ומובן.
אבל שמכאן ועד למשפטים חריגים, חריגים בחריפותם, הדרך רחוקה. מה גם שמדובר בעיתות חירום ומלחמה, בהם נהוג להניח את הסכינים הצידה ולגבות, פחות או יותר, את הממשלה ואת העומד בראשה.
שימו לב למשפטים שהופיעו בעיתון משפחה על ראש ממשלת ישראל:
“בלשכת ראש הממשלה שוכן כיסא ריק. המשרה החשובה בישראל לא מאוישת באיש הנכון וממילא גם קוף יכול היה לנהל אותה בצורה חקיינית ונגררת שכזו”.
“חשובה לו הכותרת של מחר בבוקר יותר מאשר מיטוט החמאס בפועל”.
“אין לו תומך אחד בליכוד או מחוצה לו… ממשלת ישראל בראשות הצלופח החמקמק העומד בראשה… מגיעה לעימות הנוכחי כשהאמל”חים שלה ריקים לחלוטין”.
מוגזם, לטעמי.
6.
אם צריך לחלק צל”ש על סיקור הימים הראשונים של מלחמת צוק איתן, הרי שאין ספק שהוא מגיע לשבועון משפחה.
ישבו שם על מפת הערים החרדיות אליהן מגיעים הטילים וחילקו את העבודה – באופן כזה שכמעט כל ריכוז חרדי סוקר בקפידה. הגדילו לעשות עם העיר שדרות, אליה נשלח כתב ששוחח עם אישי ציבור ועם סתם תושבים, לחלקם אירע נס כזה או אחר.
להחזיק ביד את העיתון, ולקבל מפה חיה של האירועים.
הייתי מוותרת על החלק בו ישבו כתבים לשיחה עם אח”מים חרדיים, נושאי תפקידי ראשי ערים ו/או סגנים. מי צריך כתבות יח”צ מלוקקות, כשהעיתון מלא בחומר אטרקטיבי היישר מהשטח. את האזרח הפשוט לא מעניינים בימים טרופים אלו המילים היפות של קודקודי הערים החרדיות אודות “אנחנו עושים הכול” ואין כמונו. מעניינים אותו סיפורים אנושיים, תיאורים מרתקים ממקומות הנפילה ומהמקומות המיועדים לנפילה,.הוא רוצה לדעת איך אחרים עוברים את החוויה, רגע לפני שהיא מגיעה גם אליו, אל שכונתו שלו.
אגב, זמן קצר לאחר סגירת הגיליון נכנסה גם מודיעין עילית לקו האש, לתשומת לב מי שיערוך את העיתון הבא – ואנא מכם, בלי ראש עיר וסגנו – פשוט עשו את מה שאתם יודעים לעשות הכי טוב: שלחו כתב לשטח, שוחחו טלפונית עם אנשים שחוו את חווית האזעקה, זה כל מה שהקורא רוצה.
אלא אם כן, ונתפלל שכך יהיה, עד לשבת הבאה, יהיה מבצע צוק איתן מאחורינו.
תגובות
אין תגובות