איך רובי ריבלין מתגייס לקמפיין ראשות הממשלה של גדעון סער
1.
רוחות מלחמה, אפופות ריח של ערב בחירות, נשבו השבוע במסדרונות הכנסת.
בסביבות השעה 12:30 בצהרים הודיע יו”ר ישראל ביתנו, שר החוץ אביגדור ליברמן, על פרישתו מהאיחוד, המוזר מלכתחילה, עם הליכוד-ביתנו. ב15:00 לא התקיימה, כמו בכל שבוע ישיבת סיעה (הפעם, הליכוד בלבד), וזאת בשל עוד ישיבת קבינט.
אז נכון שצה”ל נכנס לשמי עזה, אבל פעולה אמיתית, כזו שתרסק את חמאס, ממש אין שם, נכון לעכשיו. אחרי הכול, קשה לנתק את ההחלטות הביטחוניות מהרקע המאיים של בחירות.
מחד, אידיאלי לראש הממשלה בחירות על רקע בטחוני. כי מי יתמודד מולו במישור הזה – גדעון סער? יאיר לפיד? אלא שבכל מבצע עלולה לצוץ הסתבכות וגרירת גופות.
מאידך, כשאינך עושה דבר, אתה מלבה את תחושות הזעם, ומאפשר זינוק תלול בסקרים למפלגת ימין כמו הבית היהודי, בדיוק כפי שהראו הסקרים האחרונים.
על הרקע זה, וכשהוא עוטף את הצעד ב”מתכתחילה האיחוד עם הליכוד נכשל”, עשה ליברמן פניית פרסה מהנתיב השמאלי בו שהה בחודשים האחרונים, היישר אל נתיב ימני מובהק: כן למבצע בעזה, כן להסלמת הפעולות. ככה העם אוהב אותו, את ליברמן, חזק, כוחני.
בדיוק מה שהעם אהב בנתניהו כל השנים. “מנהיג חזק מול החמאס”.
עכשיו תורו של נתניהו להוכיח שהסיסמה לא הפכה לבדיחה.
2.
איש אינו יודע מתי יתקיימו הבחירות הבאות. אבל, ברור כמעט לכל שלא במועד שנקבע. השאלה רק עד כמה הן יוקדמו.
כפי שהדברים נראים כרגע, תוצאות הבחירות יהיו מפלגות רבות בסדר גודל בינוני. לא עוד שני גושים גדולים של שמאל וימין.
זו רשימה אפשרית של המפלגות שיהיו שם, אם כי קשה לצפות מראש: מפלגת כחלון, ישראל ביתנו, הליכוד, יש עתיד, הבית היהודי, העבודה. לצד זאת כדי לקחת בחשבון את האפשרות של ריסוק ש”ס, אם וכאשר תרוץ בשני ראשים, או תקומה – אם וכאשר תרוץ לבד ובלי הפלטפורמה המחבקת של הבית היהודי.
כבר היום, אחרי פירוק הליכוד-ביתנו, נושא הליכוד אך בקושי בתואר ‘המפלגה הגדולה ביותר’, עם 20 מנדטים בלבד. אם יחליט ח”כ כרמל שאמה להיענות להצעה לכהן כשגריר ישראל בארגון ה-OECD, הרי שנתניהו ימצא עצמו בחברה אחת עם יאיר לפיד: 19 מנדטים.
במצב שכזה, קשה לצפות מי ירכיב את הממשלה הבאה, ויש סיכוי גדול שהכרעת הנשיא רובי ריבלין היא שתקבע. האם בטוח שהליכוד הוא שירכיב את הממשלה הבאה? ממש לא.
השאלה אם בכלל נתניהו הוא שיעמוד בראש הליכוד. לאחרונה נשמעות זמירות חדשות מבין ספסלי הליכוד, ונראה שיש מי שנושאים עיניים אל הכתר, אל ירושה בחיים. גדעון סער עדיין לא הכריז רשמית, אבל חוץ מהכרזה, הוא הציג כבר את כל הרמיזות האפשריות. גם שר הביטחון בוגי יעלון עדיין לא אמר את דברו. האם הם יעזו לצאת ראש בראש נגד מנהיג מכהן? לכאורה, מדובר במהלך חסר סיכוי. אבל יש מצב שהוא יהפוך למציאות בשטח.
שכן התסיסה מוסיפה שמרים לבצק הנילוש. אנשים כועסים על נתניהו, טוענים ש”הוא מנותק מהעם, מהשטח, מאיתנו הפעילים”, בעוד גדעון סער נמצא שם בשבילם, מחייך, מיטיב, מפזר אשליות.
3.
למה התכוון עיתון הארץ עם הכותרת “גדעון סער לא כבש את יצרו בתל-אביב?” – לא ברור. אבל המאמר עצמו היה ברור לגמרי.
כתב הארץ מתאר את הדרך של סער לכבוש את פסגת הליכוד, עבור דרך המצביעים הדתיים-לאומיים. “כבר שנים שסער מתחנף בעקביות לציבור הדתי, על מנת לקנות את תמיכתם בבחירות הפנימיות לליכוד. כשר החינוך, הוא נקט שורה של פעולות לחיזוק ערכי היהדות, בהם חידוש חידון התנ”ך למבוגרים, מקצוע חובה חדש בבתי ספר בשם מורשת ותרבות ישראל, ותכניות לימודים כגון ‘נעלה לירושלים’ ו’ביקורים בארץ האבות’.
במסגרת האחרונה הוציא סער המוני תלמידים למערת המכפלה – מעוז הקיצוניות הדתית היהודית והפלסטינית לדורותיה. הנה, ילדים, כאן רצח ברוך גולדשטיין 29 מתפללים מוסלמים ומת על קידוש השם. מי רוצה לעשות סלפי?”
מה שהיה חסר שם זו החנופה למגזר החרדי. משום מה כתבי המגזר, בחלקם הגדול, נוטים לראות בהתחזקותו האחרונה פזילה לחרדים. האמת צריכה להיאמר – אין לסער ולא יהיה לו שום קשר לציבור החרדי. כשר חינוך הוא פעל לא אחת נגד ערכים שהיו חשובים לחרדים. כל שברצונו הוא לפנות ימינה-פרו מסורת.
“במסדרונות הליכוד כולם מדברים שנתניהו שוב מתכנן בחירות מקדימות בחודשים הקרובים, הרבה לפני שאר המפלגות, והפעם סער מתכוון לקרוא עליו תיגר. כדי להביס את האלוף הבלתי מנוצח, הוא יודע שהוא צריך לפעול ומהר. היות והציבור הדתי-לאומי, שמהווה נתח נכבד ממתפקדי הליכוד, עוד לא שכח לו את הארכת שעון הקיץ, אחד המהלכים הראשונים שהוביל סער כשר פנים – הוא מבין שהוא צריך לזרוק להם עצם. וכאן נכנס עניין השבת. עצם גדולה, פוליטיקה קטנה”.
זה הסיפור, בתמצית: סער “רוצה להתנתק מהתדמית החילונית שדבקה בו כדי.ג’יי שמתקלט בברים תל אביביים שטופי זימה, ולהראות לדתיים שהוא בעצם אחד מהם. אם נפתלי בנט מציג את עצמו כהייטקיסט מתקדם כדי להתחנף לחילונים, גדעון סער לא מפספס הזדמנות להצטלם עם כיפה כדי להתחנף לדתיים”.
חרדים, רדו מהגגות. אין לכך כל קשר אליכם.
4.
באופן רשמי, נשיא המדינה הנבחר ראובן רובי ריבלין אינו מתכוון להתערב בפוליטיקה. ובכל זאת, קשה להשתחרר מהתחושה שהוא מתכוון להשיב טובה תחת טובה לידידו, מי שעמל קשה לבחירתו – השר גדעון סער.
השבוע, ביום שני, הופיע ריבלין בסיעת ‘יהדות התורה’. איך הייתה ההודעה הרשמית שהסבירה את פשר הביקור? “בא לומר להם תודה על בחירתו”.
נו, באמת. כאילו שריבלין אינו מעורה בפרטים, עד למספר האחרון, ולא יודע שמלבד ידידו בסיעה ח”כ יעקב ליצמן, כל השאר לא ממש רקדו לקראתו. ח”כ מאיר פרוש, בן משפחה, קם ועזב לחו”ל באלגנטיות. חברי הכנסת מנחם אליעזר מוזס וישראל אייכלר גמגמו אודות הצבעתם הצפויה. וחברי הדגל? אלה כמעט דוגרי נתנו לו להבין שאין על מה לדבר.
כמה תחנונים הופנו לעברם. ללא הועיל. אז נכון שבין הסיבוב הראשון לשני הם קלטו שהאלטרנטיבה הרבה יותר גרועה, ועדיף שאת לשכת הנשיא ינהל אפילו הרב אברהם רביץ ז”ל, שישוב מבין המתים – העיקר לא איש התנועה שטרית. אבל מכאן, ועד לבוא במיוחד להגיד תודה?
אז זהו, שחוץ מאמירת התודה הזו, היו גם אמירות בשבח השבת.
ואיפה פה הפואנטה? ריבלין אמנם יהודי של מסורת, אבל לא בכל יום אתה מתייצב בחדר סיעה חרדית רק כדי לספר כמה חשובה השבת. הייתה גם תוספת – כמה חשובה השבת, שגדעון סער כל כך שמר עליה בתל-אביב…
במהלך הימים הקרובים עתיד ריבלין להצטרף לקמפיין השבת של סער, הגם שעדיין לא ברור כיצד יעשה זאת. אם תשאלו אותי, איש בלשכת הנשיא הנבחר לא יודה בכך, אולי הם עצמם עדיין לא מודעים לעומק ולמשמעות, אבל קמפיין ראשות הממשלה של סער יצא לדרך. ריבלין ייטול בו חלק, תוך התרכזות במילה ‘שבת’ ופחות במילה ‘גדעון’.
לתשומת לבך, בנימין נתניהו.
5.
המחתרת הבסקית (“אט”א – ETA”) פעלה במשך שנים נגד השלטון המרכזי במדריד, תוך דרישת ‘אוטונומיה’.
פאצ’י אוטורוייז, אחד ממנהיגי הבדלנים, הסביר בראיון לעיתון ‘אל-פאיס’ הספרדי: “האוטונומיה היא רק שלב ראשון, כי השלטון המרכזי פשוט לא לגיטימי”.
“אז מה באמת אתם רוצים כדי לעצור את מעגל האיבה”? – שאל המראיין.
“יש לנו רק דרישה אחת, קטנה: אנו דורשים את חיל האוויר הספרדי, וזהו…”
“ולשם מה זה נחוץ לכם?”
“כדי שנוכל להפציץ את הארמון ואת הפרלמנט…”
בסיפור הזה משתמשים לא פעם אנשים המבקשים להסביר מדוע אסור להעניק למחנה האופוזיציה לדגל התורה – אוטונומיה. הם לא באמת נלחמים כדי להשיג לגיטימציה לעיתון, הם אומרים, הם נלחמים כדי לחסל את הפלג השפוי, זה שנשמע ומציית להוראות גדולי ישראל, ובראשם הגראי”ל שטיינמן והגר”ח קניבסקי.
ברור שאין להשוות פלגים חרדיים לארגון כמו אט”א, שהיה אחראי במשך שנים לשפיכות דמים, אלא שהסיפור בא להמחיש דבר פשוט: אם אתה נכנע לטרור, מכל סוג שהוא, לעולם לא תגיע לקצה המנהרה. תמיד יסבירו לך מדוע עדיין אתה חייב עוד ועוד.
גם בש”ס העניינים דומים. גם שם ישנו פלג המאיים על שלמות המפלגה להשבת עטרה ליושנה. בראש הפלג עומד ח”כ אלי ישי, המכחיש בתוקף קשר לידיעות כאלו ואחרות נגד מי שמנהיג כיום את ש”ס, ח”כ אריה דרעי. אבל אין ספק שאנשים בשטח, בידיעתו (או שלא) פועלים שעות נוספות.
בשיחות עם חברי כנסת עולה תחושה קשה, תחושה של ערב משבר ושל צורך בהכרעת המאבק המתיש הזה. יש המצדדים בפעולה להוצאת ישי מהתנועה, אחרים מזדעזעים מעצם הרעיון, וטוענים שאם ייעשה מאמץ לרצות אותו – הכול ישתנה.
ובכן, זה לא כל-כך פשוט. גם אם ח”כ ישי עצמו הפנים והבין שהגר”ע יוסף זצ”ל העביר את שרביט ההנהגה לאריה דרעי – אנשיו רחוקים מכל הפנמה שכזו. חלקם מדברים בקול רם על פילוג, ועל מפלגה חדשה שיקים ישי ו”את תראי כמה הרבה מנדטים היא תגרוף, מהימין ומהמסורתיים”. אחרים עושים זאת קצת יותר בשקט.
אם אכן מתכוון ח”כ ישי להקים מפלגה, הייתי מציעה לו לעשות זאת טרם סילוקו מש”ס (שכן, הפתיל קרוב להתפקע, הסבלנות בצד השני קרובה לקו האפס). מה גם שהבחירות אינן רחוקות והקמת מפלגה שכזו מחייבת התארגנות. אחרי הכול, אחוז החסימה החדש לא יבוא לעזרתו.
יש מצב שהשטח ישיב לו אהבה והוא יצליח לעבור את אחוז החסימה, אבל לשם כך עליו להקדים ולהיערך. אגב, תמונה אחת שלו ביום שישי ‘על חוף הים’, כשהוא מלווה בחברים, עושה עבורו עבודה טובה בהרבה, מאשר הדלפות מרושעות של אנשיו נגד דרעי. שכן, לאלי לא מתאימה תדמית הלוחמן. הרבה יותר מתאימה לו תדמית ה’סחבק’, האיש החביב, איש של חברים וחיוכים.
זה לא יהיה קל, לא רק בגלל אחוז החסימה, אלא גם ובעיקר בשל התחרות הצפופה על המשבצת המסורתית-ימנית.
ובכל זאת, אם ירצה – אין זו אגדה.
6.
אווירת נכאים קיבלה את פני בחדר ישיבות הסיעה של ש”ס ביום שני האחרון. קשה להצביע על הסימנים שגררו את התחושה הזו, אבל קשה היה להתעלם ממנה.
אולי היה זה היעדרו של היו”ר, שהגיח לארה”ב לרגל שמחת אצל הנגיד וולפסון, חברו משכבר הימים (אריה אולי אינו סחבק, אבל על החברים שלו הוא שומר מכל משמר, כמו יהלום יקר), ואולי נטישת הספינה מצד החבר הבכיר אריאל אטיאס.
ואולי היו אלו סיבות אחרות.
כך או כך, החברים נראו מנומנמים עד משועממים. אפילו שאלה צינית כמו “גם אתה ביטלת את המנוי ליום ליום?” – לא זכתה לחיוך. כאילו קפא החיוך מפניהם. בצידי החדר הונחה ספה, די ישנה, אבל רכה ונוחה, שהוסיפה לתחושת הישנוניות.
מה, בעצם, קרה להם, לחברים, מאז פטירת הגר”ע, ובתהליך מתדרדר והולך?
“ככה זה כשנמצאים באופוזיציה”, הסביר איש שטח בכיר. “ואני כבר ראיתי הכל. רק תני להם כיסאות ותראי איך מדד ההתלהבות קופץ לגבהים”.
“זה הכל בגלל התככים של אנשי ישי”, הסביר איש שטח אחר. אבל אני ממש לא בטוחה שהוא צודק. אם כבר, מריבה בריאה תמיד מזרימה קצת אנדרלנין.
אני מנסה לתאר לעצמי ח”כ כמו יעקב מרגי מבטל מנוי ל’יום ליום’ בימים בהם הגר”ע זצ”ל היה עדיין איתנו, כפי שעשה השבוע לאחר ששמו של הגרש”מ עמאר הושמט מדיווח בעיתון. “לא היו דברים כאלה”, אומרים זקני ש”ס, אלה הבקיאים בהיסטוריה שלה. “אבל היום כל אחד עושה מה שרוצה”.
ויש כאן נקודה נוספת: מניין שאב מרגי את האומץ? הרי לא מקובל בתנועה כמו ש”ס לקבל החלטות מהסוג הזה מבלי להיוועץ תחילה בקודקוד המפלגה. “הוא יודע שאין לו מה להפסיד, ממילא אריה ירענן את השורות לקראת הבחירות, כל המבוגרים יעופו, יוחלפו בצעירים, אז לא שהוא זקן, אבל הוא מהגוורדיה הוותיקה”.
או שכן, או שלא. מרגי עצמו, שותק, ממש לא מבין על מה הסערה. מבחינתו, מהרגע שבו שמו של הראשל”צ הגר”ש עמאר לא הופיע בעיתון, כמי שהשתתף באירוע משפחתי משותף לו ולראשל”צ הגר”י יוסף (ברית מילה באולם ‘בית ישראל’ לנכד משותף) – אין על מה לדבר. הוא לא יהיה מנוי לעיתון. ותהיינה ההשלכות אשר תהיינה.
איך אמר לי אחד הח”כים הוותיקים? – “מי יחליף אותנו כוותיקים? אריה? למה, הוא צעיר? הוא בן 18?…”
הצגה ושמה ש”ס.
-
שובתים שבת . למען הקב”ה ולא למען הבחירות
