השר גלעד ארדן בנווה צוף: ‘חיות אדם רצו לשרוף יישוב על יושביו’

מירי מעוז-עובדיה, תושבת נוה צוף על פיגוע ההצתה: "התחושה מאוד קשה, של אסון. של בתים שרופים, של יער שרוף, של משפחות רבות שאין להן לאן לחזור. "ישוב שלם לא יכול לחזור לישון הלילה" • רשף אסף אברס: "כשנכנסנו לישוב זה היה נראה כמו אתר הפצצה. להבות שלא ראיתי כמותם הרבה זמן" • ארדן בנווה צוף: "קשה לנשום כאן. מזעזע... זה טרור הצתות. איזו שנאה לעם היהודי ומדינת ישראל. נמשיך כאן לעולם בעזרת השם"
חיים טוויל
כ"ו חשון התשע"ז / 27.11.2016 00:28

18 בתים נשרפו בליל שבת ביישוב נווה צוף בבנימין ונזק נגרם לבתים נוספים. השריפה פרצה לאחר שמחבלים ביצעו פיגוע הצתה והשליכו  בקבוקי תבערה סמוך לקו הראשון של הישוב.

עוד 35 בתים ניזוקו בדרגות חומרה שונות. כמה עשרות כלי רכב נשרפו אף הם. 11 איש, בהם שני חיילים ושבעה כבאים, נפגעו קל משאיפת עשן. שני פצועים פונו לבית החולים.

השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, ביקר אמש (מוצאי שבת) בישוב בעקבות פיגוע ההצתה. “ברור שצריך לפעול הכי מהר כדי לסייע לאנשים שאיבדו את בתיהם ודיברתי על כך עם שר האוצר”, אמר ארדן, “צריך להבין כי זהו עידן חדש של טרור מנצל הזדמנויות”.

השר שיבח את פעילותם של לוחמי האש ואמר, כי ישראל תסיק מסקנות מגל השריפות שהשתולל ברחבי ישראל בימים האחרונים.

“קשה לתאר את ממדי ההרס והחורבן. קשה לנשום כאן. מזעזע לחשוב על אותם חיות אדם שרצו לשרוף יישוב על יושביו. איזו שנאה לעם היהודי ומדינת ישראל. זה טרור הצתות שמבוסס על שנאה והסתה ואין הבדל בין דקירות ודריסות לטרור הזה”.

ארדן הוסיף: “התושבים כאן מופלאים. נחזק את אחיזתנו, אני מזדהה עם הכאב. זהו מצב קשה של אבדן בתים וזיכרונות. נמשיך להיות כאן לעולם בעזרת השם”.

מוקדם יותר סיפרה מירי מעוז-עובדיה, תושבת נוה צוף, לערוץ 7 על שאירע: “השבת שלנו הייתה מאד קצרה. בסביבות השעה 23:00 הייתה אזעקה עולה ויורדת, זה מה שהעיר אותי באופן אישי. נשלחו הודעות מטעם הישוב. הייתה פה תחושה כללית בישוב שחצי לא יודעים מה קורה – החצי בו אני הייתי, והחצי השני ממש במוקד שבו פרצה השריפה. גיצים, מים אדומים, עשן כבד ופינוי מהיר של הבתים.

“ההחלטה שהתקבלה פה זה לפנות את כל התושבים, כי האש התפשטה במהירות. היו פה מוקדי הצתה שונים. של חבלה מכוונת, של טרוריסטים. והרוחות הניעו את האש מאד מהר.

“אנחנו נמצאים באזור יער טבעי באזור מאד דליק. בתוך שעתיים כל הישוב פונה לשני ישובים סמוכים, בהכנסת אורחים מדהימה, כדי לאפשר לכוחות לכבות את האש. הייתה צייתנות מדהימה, אנשים הבינו שיש פה מצב מסוכן, מי שיכל לעזור יצא וניסה לכבות את השריפה.

“רוב האנשים צייתו מיד להודעות, לקחו כלום, את הילד ותיק ויצאו החוצה. כיוונו אותם או לעופרים שנמצא במערב או לישוב עטרת. נשארו מאד מעט אנשים, רק מי שיכל לעזור. באמת כדי לא להפריע לכוחות הכיבוי.

“הנס הגדול הוא שאנשים יצאו במהירות מהבתים וגם שהבתים בחלקם הגדול לא היו מאוישים כי היה נופש של קבוצה מהישוב. וזה נס כי הקבוצה הזו גרה בבתי עץ שנשרפו במהירות”.

על האירוח ביישוב עטרת היא סיפרה: “הייתה פה שבת בר מצווה, שהתקיימה בסוף בעטרת, זה היה מקסים, ממש מחמם את הלב, עשו לנו קידוש, הילד קרא בתורה. הכנסת האורחים וגם הטיפול של המועצה היו מדהימים. התחושה שלי היא רגשות מעורבות. מצד אחד זה נס גדול שאין נפגעים בנפש וזה הכי חשוב וכולנו מודעים לזה. אבל התחושה היא מאד קשה, של אסון. של בתים שרופים, של יער שרוף, של משפחות רבות שאין להן לאן לחזור. 15 בתים שרופים עד היסוד, עוד 35 עם נזקים כבדים.

“ישוב שלם לא יכול לחזור לישון הלילה, הישוב שומם. כל אחד מצא פתרונות, אבל בגדול לא פשוט. נצטרך הרבה מאד כסף כדי לעזור לאנשים להשתקם”.

דילאון

יואב דיליאון, תושב היישוב, אמר ל’קול חי’: “פינו אותנו בליל שבת בגלל האש שפרצה סמוך לישוב. ברחנו כל עוד נפשנו בנו. עם צאת השבת התברר שלא נשאר כלום מהבית. הכל עלה באש. בנס לא נפגע איש. ברור שזו הצתה מבקבוקי תבערה של פלשתינים”.

זאב שניידר, כתב רשת ב’, שגדל בחלמיש והוריו ואחותו גרים ביישוב, סיפר על הפינוי אתמול: “הגעתי לסוף שבוע אצל ההורים. בערך בשעה 23:00 קיבלנו הוראה להתפנות, לקחנו את מה שיכולנו ויצאנו”.

“זה היה קטסטרופה”, סיפר רשף אסף אברס את מה שהתרחש: “בדרך לשם אני רואה כיפה כתומה של אש, עוצמה של להבות שלא ראיתי כמותם הרבה זמן. כשנכנסנו לישוב זה היה נראה כמו אתר הפצצה. בניין דו קומתי בוער, תופס את זה שאחריו, בלוני גז מתפוצצים, לכל מקום שהסתכלנו ראינו אש. כדורי אש מדלגים ממבנה למבנה, מאתר לאתר, למכוניות, טורפים ומשמידים כל דבר הם נוגעים בו”.

רשף אברס המשיך: “פתחנו עוד עוד קווים, כמויות אדירות של מים. מלחמה”.

 

הדפס כתבה

תגובות

הוסף תגובה חדשה
    איפה ואיפה
    27/11/2016 07:31
    יהודה
  1. מעניין שארדן לא כינה “חיות אדם” את היהודים ששרפו את הנער אבו חדייר בעודו חי ואף לא כינה בשם “חיות אדם” את היהודים שורפי משפחת דאוואבשה בעודם נמים את שנתם.