עושים שiק במחנה יהודה • כל החושים, כל הניחוחות

ישנם דברים שלא ניתן להביא בתמונות. אלו בעיקר החושים של שמיעה וריח. חווית השוק מתבססת על כל החושים: שמיעה, ראיה, ריח, מישוש וטעם. ביום שיש החושים הדומיננטיים הם אלו דווקא הריח והשמיעה. ישנן תמונות שאני מעדיף לא לצלם מאחר והם לא יביאו לידי ביטוי את העוצמה, בעיקר בעניין חוש הריח. הפעם השתדלתי להביא לכם את כל החושים.

חוש הריח • הפעם החלטתי לפתוח עם תמונה המבטאת היטב את יום שיש בשוק מחנה יהודה, והיא – תמונת החלות. את הריח לא יכולתי להביא לכם, וגם אם היה ניתן להביא, לא היה לו את הריח ה’ישר מהתנור’.

חוש הראיה • רוכל מבני הדודים, מנסה למכור את מרכולתו המציגה בעיקר משקפיים בכניסה לשוק. השוטרים מבקשים תעודת זהות, הם בודקים ומבקשים ממנו להתקפל מהמקום, כי אין לו אישורי מכירה. הוא מברך אותם מתנחם בעובדה שלפחות לא החרימו את סחורתו. לתפארת מדינת ישראל.

חוש השמיעה • לפני דקות הם החלו לנגן. הצלילים נשפכו על פני הרחוב. אחד מהם היה עדיין באמצע לכוון את כלי הנגינה שלו – שנראה יותר כמו אגוז בונדק גדול מאשר כלי מיתר -אבל כשהם החלו לנגן מסודר, כבר היה להם קהל אוהדים, ולא נצטרכו לי כדי לעודד.

חוש מישוש  • יהודה איזיקוביץ, תושב אלעד, הגיע לשוק בעיקר כדי להראות לילדיו את מה שהם מפסידים כתושבי אלעד. הילדים היו מוקסמים מהחוויה אותה ראו בעיניהם, ויודה היה עסוק בחיפוש אחר יין טוב, להביא למשפחה אצלה התארח בשבת.

חוש הראיה • לצד מעגל גדול סביב פנטומימאית שניצבה לה על ארגז הפוך במרכז השוק עמד לו הסב וצילם בוידאו את נכדתו, עומדת יחד עם הכוכב הלבן, שמכסה אותה במטרייתה התיאטרונית.

חוש הטעם • הם נפגשו בכלל באקראי, כל אחד הגיע ממקום אחר, אבל כמו קיבוץ גלויות ירושלמי הם נפגשו במרכז השוק ופתחו בנשנוש צ’יפס.

חוש צילום • זאבי סופר איש איחוד והצלה, ולצדו פול, צלם פאפרצי ידוע במגזר הכללי, פנו אלי שניהם יחד בהפתעה. לא ידעתי את מי לצלם קודם, וכשכבר פניתי לפול כדי לשוחח עימו הוא אמר לי שהוא ממהר. כמעט התייאשתי, אבל אז, במהלך הסיבוב שלי בשוק, מצאתי את זאבי סופר עם המצלמה שלו – מחפש אותי. אז איך הסתיים מרדף החתול והעכבר הזה?לשיפוטכם.

חוש הומור • הם ניצבו בשורה, ובאנגלית כבידה הם ביקשו תמונה. למצלמה הם עשו פרצוף. נו, הם חשבו לעצמם, מי מכיר אותנו כאן בארץ. כשהם יראו את התמונה הם ידעו שהם הפכו למוכרים בין-רגע.

חוש צילום 2 • הם הגיעו כל המשפחה. האימא והבנות נעמדו לתמונה, והאב הוציא את המצלמה, כיוון וצילם. צלם שוב, אמרה לו אחת הבנות, והוא ביקש להבהיר שהוא תפס תמונה מושלמת. חוש צילום כבר אמרנו.

חוש שמיעה  • אהרון ברגופן עומד בתור לחנות הגרעינים, וכשהגיע תורו, היה שקוע בתוך מכשיר הפלאפון וקרא את הכתבה שפורסמה בחרדים10 על האבטיחים שהוכנו לכבוד השבת בחסידות בעלזא. המוכר לא התעקש לקרוא לו שוב, ותאמינו לי שגם את קריאתי הוא לא שמע.

חוש הטעם • המצלמה שלי הייתה מכוונת לאדם אחר, ואז הוא נכנס לי לפריים. מהורהר. הוא קנה בורקס תורכי אמיתי והלך לחצר האחורית כשהוא לוודא האם בכלל הספקתי לצלם. כשהגעתי לשם, יחד איתו, הוא התיישב עם חבריו וציין בפניהם שאני הצלם של ה’עושים שוק’. הם היו שקועים בבורקס.

חוש עיתונאי  • אני עוד מצלם את הבחורים מהבורקס, ובצד החצר אני שומע דו שיח בין הגברים שבשולחן הסמוך. הם לוחשים ביניהם שאני מצלם לחרדים10. הסתובבתי וחלקתי איתם את הגלריה הבאה.

חוש ציור • הוא ישב בסבלנות אין קץ. הזיעה ניגרה ממצחו, והיא ישבה מולו, על המדרכה, מציירת פורטרט בצבעי שמן. מסביב ישבו הילדים וחיכו לתוצאה המושלמת. לא המתנתי לראות איך יצא, אבל אני מאמין שהסבלנות משתלמת.

חוש בדיקה  • ויתרתי על פרסום התמונה שלו עם משפחתו המתוקה. צנעת הפרט, כבקשתו. ספרו לו שעמדנו במילתנו.

חוש תגובה  • בתחילה חשבתי שזהו שמעון ברייטקופף כתב ‘משפחה’. ברגע שהוא מיהר להסיט מבט כדי שלא להיתפס עם העיניים למצלמה, הבנתי שמדובר באחיו.

חוש קניות • פישר (ככה כולם מכירים אותו), ובשמו הפרטי – רפי, הוא מבעלי פרוייקט הענק ‘תנובת הארץ’ (בנייני דירות לעשירים הנבנים במתחם תנובה בירושלים). מידי שישי הוא עורך בכוחות עצמו את הקניות לשבת – מבננות ועד חמוצים. הוא לא סומך אולי על איש, ועד היום זה מוכיח את עצמו.

חוש חיוך  • הוא מוכר בכל ירושלים כאיש שהקים את תחנת הרדיו הפיראטית ‘קול האמת’, לצדו של שמואל בן עטר. כן, ועקנין. הוא מוכר, ללא כל סממני כבוד, והחיוך שלו ממיס כל לב. את הקניות הוא עורך לבד. כשראה שצלמתי אמר לי בחיוך רחב: ‘צלם גם את המוכר החבר שלי, שיראו כמה הוא עובד קשה’. הבטחתי ששבוע הבא אצלם גם אותו.

חוש אחים  • האחים בוקשפן עם החיוך הרגוע, מתלהבים מכל דבר. צילמתי אותם במסע קניות ארוך ליום שישי בשעה שהם היו בדרך לקפה ארומה. כמה צפוי. אבל עד שיגיעו לשם, צלמתי עוד כמה אחים ותאומים במבואות השוק.

חוש הטעם  • ארהל’ה דרולכר תוסס, ובעיקר נמרץ. הוא עצר לקנות דובדבנים לשבת, ‘זה טעים? מתוק? חמוץ?’ שאל את המוכר בנימה חסרת פשרות. המוכר המליץ לו לטעום, אבל ארהל’ה ענה לו שאת הטעימות שומר לשבת לאחר ברכת שהחיינו.

חוש פרסום •  יהודה קיסוס עושה את הקניות לשבת בשוק מחנה יהודה. ברוב הפעמים הוא מתחמק ממצלמתי. הוא לא אוהב פרסום. הפעם הוא חייך למצלמה, וכשחברו שאל למה הוא לא מצטלם, הוא נעמד, חייך בביישנות והסכים בשתיקה.

חוש התמצאות •  שעה ארוכה הם חיפשו את החברים שיערכו איתם את הסיור הקבוע. הנה, הם מצאו אותם.

חוש צילום • כבר כמה שבועות שאני מצלם אותו בשוק בימי שישי. סתם ככה, דווקא משום שאינני מכיר אותו ולא יודע את שמו. הוא ממש מצטלם לי טוב, חשבתי שאני לבד בסיפור הזה, עד שביום שישי הזה, בין כל ההמונים, ראיתי שיש עוד צלמים שמחפשים אותו, כנראה שבאמת יש בו משהו שמושך תמונות.

חוש אבהי • בריקוד עם בנו לצלילי המוזיקה ניצב לו האב, הילד ערני מתמיד, מחייך ומרקד וכבר לא מתבייש. הוא בייביסיטר, ואני מצלם.

חוש מסך • העיתונאי עפר חדד, שהועבר באחרונה ממשבצת החרדים למשבצת ‘מתנחלים והתיישבות’ בערוץ 2, זכה בשבת האחרונה לכתבת ענק במגזין ‘מוצש’ של מקור ראשון. הוא הגיע לעשות את הפינישים האחרונים לשבת, לחץ ידיים למעריצים, התעניין בשלומם והביע סובלנות כלפי חפרנים. לעמית סגל יש ממי ללמוד על יחסי ציבור בשוק.

חוש שמחת חיים  • לפני שהרמתי את המצלמה הוא כבר חייך אלי במלא הומור וכיף. למי שלא זיהה מדובר בשלומי כץ, איש עבודה ויחסי אנוש מדהימים. לא מוותר עליו.

חוש צילום 3 • כל המשפחה הגיעה לשוק. הבן הגדול עם המצלמה, מצלם ללא הרף, מחפש את התמונות שיביאו את אוירת השוק. למה שלצלם לא תהיה תמונה יפה משלו?

חוש ניגון • בצד, בלי הרבה גינונים הוא פרט על הגיטרה. הצלילים היו מעולים, וקסמו משך את האנשים להאזין לו. השוק הלך והתרוקן, ואלו שהתקבצו סביבו הרוויחו סדרת שירי שבת מהטובים ביותר.

חוש משא • על גבו שקיות הקניות אותן נשא במרץ. מידי פעם עוצר ובודק את המחירים בבאסטות שעוד נותרו פתוחים. המשקל אינו מעיב עליו, והוא במבט חם מאחל לי ‘שבת שלום’. ‘שבת שלום’ עניתי לו, וידעתי שזה יותר מתמונה טובה.

חוש צבעים • על כתפי אימו, עייף ונטול כוח, מניח את הראש. קובי הר צבי בטח יבקר את התמונה בפגישה הבאה בטענה ש”תמונה מטושטשת לא מעלים”. אבל בעיני זה שיא הסיפור, הרגע המיוחד הזה, גם אם הוא לא מושלם מקצועית.

חוש נגינה • הסקסופוניסט ארל’ה בנדר הגיע למחנה יהודה. לבוש ומוכן לשבת המלכה. הוא ובני המשפחה מתעכבים ליד חנות הפיצוחים האחרונה שנשארה פתוחה, לוקחים מכל הבא ליד. “לא דומה גרעין ירושלמי לגרעין בני ברקי” הוא אומר לי, ואני חושב לעצמי לא דומה ארל’ה בנדר הבני-ברקי לארל’ה בנדר הירושלמי.

חוש המתנה • סיימתי לצלם בשוק, שבת מתקרבת, ובדרך לביתי לא אוותר על המרפסת שלנו. אני מחפש את זוג הזקנים שיושבים כאן בכל שבוע, אך שוב הם נעדרו לי. אולי הגעתי מוקדם מתמיד?