עושים טשiלנט • והשבוע: תיעוד ליל שישי באלי’ס

מידי ליל שישי נהגו בחורי הישיבות להלך ולכתת רגליהם למרחקים, למצוא מאכל להשביע את נפשם הרעבה, והמדקדקים מקפידים ומחפשים את מאכלי השבת כמין חמין, ושאר מאכלים, ומקיימים מצוות טועמיה. ויש המהדרין ומחפשים אחר חלה טרייה וחמה הישר מהתנור, כדי לאכלה בליל שישי עם כבד קצוץ. ואלו ואלו נהגו לאחר מכן לשתות בירה ולנהל דיונים ברומו של עולם.

הגעתי לאלי’ס, מסעדה קטנטנה בשכונת בית ישראל גבול מאה שערים. הפרלמנט החרדי חילוני, ישוב סביב שולחן, בו נותרה רק הבירה על שולחן. בין המשתתפים, איציק הלפרין, אביגדור רבינוביץ, ויוסי קלאר.

בשולחן סמוך אני רואה אותם כבר מתקפלים, לא לפני שאני מזהה אחדים מיושבי השולחן, שצולמו בעבר ל’עושים שוק’. עוד תמונה אחת לא תזיק לפרסום שלהם, אני אומר לעצמי – ומצלם.

במטבח ניצב בער’ל עם שפכטל ענקית, מגרד את תחתית הסיר, כדי שניתן יהיה לרחוץ אותו. המאמץ עולה לו בכוחות רבים, ולי זה עולה בתמונה אחת.

בחוץ הפועלים שומעים שמצלמים,מגיעים במהירות, מרימים סירים מהרצפה ומתחילים לקרצף בכל כוחם. מתוך הסיר שלו צועק לי בער’ל: “תישאר כאן כל הלילה, ככה אני בטוח שהם ינקו הכל”.

הסירים גורדו מהתחתית ואני מוזמן שוב למטבח – לתמונה קבוצתית. “כאן יש רק עבודה יהודית”, אומר אחד הבחורים, והשני מראה את שריריו. תנסו אתם להרים 20 סירים כאלה מלאים, בלילה אחד.

הקסדה בידיו, והוא מנסה לפלס לעצמו דרך יציאה. בצד שקועים באכילה מהנה של טשולענט טרי, חם ומהביל. ואיש לא עמד בפניהם להפסיק מהאכילה.

התור מתארך, השעה מתאחרת, אך בסבלנות אין קץ, כמו שהצ’ולנט נגמר, התור מתקצר.

התמונה הבאה צדה את עיני, בעיקר בגלל הכיתוב החמוד שישר חשבתי עליו” “כל אחד והסמארטפון שלו”. תגידו אתם שמשפט כזה לא שווה תמונה:)

מחוץ לחנות, פתחו תחנה ניידת להחלפת סיגריות, ודיווחי סוף שבוע. חיים מנהל את המשרד ביד רמה ואין אחד שלא עוצר לדבר איתו.

אביגדור רבינוביץ, מנהל ‘עבודות לחרדים’, מנהל שיחה עם חרדים הרוצים לעבוד, אך אין מי שיקבל אותם לעבודה. אולי אחרי פגישה מאולתרת כזאת גם הם ימצאו.

ושמתם לב, קונים יקרים, שהתפריט באלי’ס הוא כולו באנגלית?

הערב תם, אני כבר חצי ישן, אבל הנהירה למקום לא מפסיקה. השעה שלוש לפנות בוקר. תמונה אחרונה ודי – אני אומר לעצמי, ומקיים. שבת שלום.