הטובים לטייס • הדרך להתמודד עם בג”ץ

העבר היהודי מוכיח כי לעולם לא הצליחה אצבע זרה לגעת בחומות היהדות החרדית, ולשנות פרומיל האחוז מהתורה המסורה לנו. מה הסוד הגדול? • מנחם מן על התערבותם הבוטה של שופטי בג"צ בענייני דת והלכה
מנחם מן
כ"ז אדר ב' התשע"ו / 06.04.2016 12:09

“יש שופטים בירושלים”.

המשפט הזה, שמיוחס בטעות לראש הממשלה המנוח מנחם בגין, כבר הוליד תולדות רבות. יש שדרשוהו לשבח ויש שדרשוהו לגנאי.

בתקופה האחרונה, המשפט הזה נשמע פעמים רבות מדי, בעיקר מהצד ששימש אופוזיציה לממציא הסלוגן האלמותי.

התערבותם הבוטה של שופטי בג”צ בכל הנוגע לענייני דת ומדינה, אינה דבר חדש. קולמוסין נשתברו, ועצי יער נכרתו, בתמיהתן הרבה של לבלרי העדה החרדית, על ההקשר והיכולת של אדם באשר הוא אדם, להכריע במושגים שאין לו זיקה ושייכות אליהם.

גם פרופסור, חכם ככל שיהיה במדעי הפיזיקה, יודע כי אין לו שיג ושיח עם מנהל מוסך מגושם ושרירי, בענייני חגורות טיימינג ומנוע צעדים. על אף ולמרות היותו בעל שלושה תארים ויותר בענייניו הוא.

טרם קם החכם המושלם שהתמקצע בכל מכמונות המדע הגלובלי.

כלומר, קמו כמה, אבל לא בחסות החוק והמשפט, הם היו סתם חרדים מזוקנים שעסקו בהלכה ובהוראה.

אלא שלאחרונה, נראה כי שופטי בית המשפט העליון, שמו להם כמטרה, לחוות דעה בענייני דת והלכה, ומנסים לקיים בכל כוחם את קביעתם של חז”ל כי “דעת בעלי בתים, היפך מדעת תורה”.

לנו כמובן, כל זה לא נוגע. כלומר אנחנו במדינת חוק והכל, ואנו כפופים לבג”צ בהיותה הראשות הקובעת והמחוקקת.

אבל העבר היהודי מוכיח כי לעולם לא הצליחה אצבע זרה לגעת בחומות היהדות החרדית, ולשנות פרומיל האחוז מהתורה המסורה לנו מדור דור, זו שבכתב וזו שעל פה.

היהדות שמרה באלפי שנותיה על הגחלת, רק בשל היותה נכפפת ומתבטלת ביטול גמור לרבניה ולמורי דרכה, דור דור ומנהיגיו, בבחינת ‘יפתח בדורו כשמואל בדורו’.

רק כך, בהפקרת האישיות העצמית, בכל הנוגע להנהגה ופסיקה, וקבלת המרות המלאה שהואצלה לגדולי הדור, יכולנו בעבר, ואנו יכולים בהווה, לשרוד את גלי הארס העכורים המנסים לכופף את ראשנו ולהטביענו בביצת טומאת העמים.

זהו הסוד הגדול, אם כן. הפקרת האני העצמי.

על ‘ורטיגו’ שמעתם? מן הסתם שכן.

בקורסי הטייס, ובחיילות האוויר, מוגדרת התופעה הזו, כאם כל חטאת. הפחד הכי גדול של טייס הוא השלב האיום הזה, שבו ניטל ממנו אומדן הדעת ויכולת הניווט.

ורטיגו בהגותו המקצועית, הוא מצב פיזיולוגי שבו מאבד הטייס את חוש ההתמצאות ואת יכולת האיזון הכללית. במצב שכזה למעשה, הטייס בטוח במאת האחוזים כי הוא טס לכיוון מסוים ספציפית, בעוד הוא מטיס את המטוס לנקודה אחרת לחלוטין.

יתרה מזאת, בעוד הטייס סבור כי הוא נוסק כלפי מעלה, בפועל הוא מבצע נחיתה אופקית מסוכנת, בצלילה ישירה מטה.

אין דרך מקצועית לנצח ורטיגו. בשנות החמישים, נעשו ניסויים שבם נתנו לטייסים לנווט את טיסתם על ידי תחושתם האישית בלבד, על פי קווי האופק ותאורת הכוכבים. התוצאה הייתה עגומה לחלוטין; כל משתתפי הניסוי – התרסקו.

לצורך כך, פיתחו צבאות המערב, כלי פשוט וייחודי, בצורת כדור עגול הצבוע בשני צבעים שונים בקצותיו, כחול למעלה ושחור למטה. הטייסים קיבלו הוראה כי ברגע שהם נכנסים למצב של ורטיגו, עליהם להיות כפופים אך ורק לכדור עצמו. וכך, בעוד הם בטוחים במאת האחוזים כי הם טסים בקו ישר ובצורה נכונה, עליהם להביט על הכדור, ולוודא שתמיד הצבעים בסדר הנכון, הכחול למעלה והשחור למטה, במידה והסדר הפוך, הם מחויבים, גם במצב של תחושת אובדן, להפוך את המטוס ולהתיישר.

הטריק לא עבד.

יצר החיים, הטבוע בבני האדם, לא נתן להם להסתמך על הכדור המכני, והם פעלו אך ורק על ידי שיקול דעתם. התחושה הברורה, לדעתם, כי הם בכיוון הנכון, ניצחה את החפץ הדומם, והם התרסקו אל מותם.

האבסורד זעק לשמים, יצר החיים, הוא שהרג את הטייסים.

גם הפתרון הנוסף, שהופיע בצורת שני כדורים, למניעת התחושה כי החפץ הגולמי התקלקל בכפליים, נחלה כישלון חרוץ, הטייסים העדיפו להאמין לעצמם מאשר להפקיר את גורלם לכדור עגול ופשוט.

הדרך היחידה כיום, שבה ניתן להציל טייסים החווים ורטיגו, הינה הוראה בפקודה, להיצמד לכלי טייס אחר, שנשלח במיוחד להצלת הטייס, כשהמצב מאפשר זאת כמובן, ולפעול רק על פי הוראות הטייס המקביל.

רק כך, בהפקרת האני העצמי של הטייס, וכפיפותו המלאה לטייס שלפניו, החיים עצמם יגברו על ‘יצר החיים’.

“יש ורטיגו בירושלים”.

• מנחם מן הוא סופר ופובליציסט חרדי: [email protected]

הדפס כתבה

תגובות

הוסף תגובה חדשה
    נייס.
    07/04/2016 03:44
    dg
  1. ורטיגו זה לא סחרחורות?