אז מי צודק, סתיו שפיר או נפתלי בנט?

 תודה, נפתלי בנט. תודה, סתיו שפיר.

שר החינוך החליט שהשנה הבאה במערכת החינוך תהיה “שנת אחדות ירושלים”, אבל את הדיון החינוכי התוסס ביותר סביב עיר הבירה שלנו הוא הצית כבר בשנת הלימודים הזו.

ח”כ שפיר כתבה לו בתגובה שעם ישראל גובש בכלל בהר סיני, ולמרות מחאות הגולשים לא חזרה בה.

סערת הרשת הזו, בניגוד להבלים שלעיתים מסעירים אותנו שם, היא דווקא חשובה. היא גורמת לנו לשאול את השאלות המהותיות ביותר על זהותנו, וגם לחפש תשובות.

כך היה גם בסערת ה”עם הפלסטיני” שעוררה חברת הכנסת ענת ברקו (חוץ מבדיחות על האות פ’, התנהל פה גם דיון עקרוני מרתק על הלאומיות הפלסטינית), וגם כשנתניהו דיבר על המופתי שנתן רעיונות להיטלר — וגרם לאלפים לפתוח ספרי היסטוריה ולדון בשורשי הנאציזם והציונות.

אז מי צודק, סתיו או נפתלי? משה רבנו.

השבוע, בפרשת ‘כי תישא’, הוא מלמד אותנו מה הבסיס שלנו. נכון, התחלנו בהר סיני. שם עמדנו לראשונה יחדיו כעם, אבל רגע אחרי אותו מעמד היסטורי, הר סיני כבר לא היה קדוש, אלא סתם עוד הר. מי שנשארה קדושה עבורנו אלפי שנים, כשגרנו בה וגם כשיצאנו לגלות, היא ירושלים.

ישראל היא לא ארץ המולדת שלנו, אכן התגבשנו במדבר, אבל היא תמיד הארץ המובטחת.

מוזר, דווקא ממפלגה ששמה “המחנה הציוני” אפשר היה לצפות שתתמקד בציון, בירושלים, וממפלגה ששמה “הבית היהודי” אפשר לצפות שתתרכז ביהדות, שמתקיימת גם בגלות. אבל העיקר נשמט מהוויכוח. אין טעם לריב על מקום פיזי בלבד. מה זה משנה, אם לא מדברים על התוכן?

צריך לשאול קודם כל לשם מה התכנסנו סביב הר סיני, והתשובה היא: כדי לקבל תורה.

ולמה שאפנו כל הדורות לחזור לירושלים? כדי לקיים כאן את אותה תורה בשלמות.

זו גם תמצית פרשת השבוע — משה רבנו מקבל בפרשה שוב את לוחות הברית, אחרי ששבר את הלוחות הראשונים בגלל חטא העגל. בהתחלה אלוקים מבטיח לו שהוא ימשיך להנחות את העם לעבר ארץ ישראל, אבל זה לא מספיק.

משה מתחנן לקבל שוב גם את לוחות הברית, את הזהות והתרבות המשותפת, את הדי־אן־איי שעליו שמרו מכל משמר כל הדורות, מאב לבן, מהר סיני ועד לטוויטר.

 כמה הערות על ענייני השבוע:

• לא יקום קזינו באילת. אני מוכנה להתערב על זה. השאלה היא למה נתניהו בכלל העלה את הנושא לדיון כעת. האם זה לא סוג של “יו, הנה ציפור” שמטרתו לתפוס כותרות ראשיות, כדי להסב קצת את תשומת הלב מנושאים אחרים?

• לכאורה, הדיונים הטעונים האחרונים עסקו בנושאי ביטחון. זה התחיל בשאלה האם השכול שלנו דומה לשכול שלהם. גם המפכ”ל וגם שר הביטחון ענו לרזי ברקאי שלא.

אחר כך הרמטכ”ל והמשפט שלו על “לרוקן מחסנית על נערה עם מספריים” עלו לכותרות, וכל אחד היגג ותמך או תקף, ואז עברנו לשאלה האם חיילים ייצאו הביתה לחופשה עם נשק או בלי נשק.

האם מישהו שאל את הרמטכ”ל ושר הביטחון מה בכוונתם לעשות כדי להפסיק את השכול בצד שלנו, כדי לגרום לנערות במספריים להפסיק לדקור חיילים וכדי למנוע מצב שבו חיילים צריכים נשק עליהם בחופשה? האם המטרה היא רק להתנהל בתוך המציאות הביטחונית ולהכיל אותה, או שהם מעוניינים לשנות אותה?

• אייל גולן, ענבל אור, דני דנקנר, בר רפאלי. כמה תשומת לב מושקעת בהם ובגרסאותיהם. הקשבתי השבוע לחלק מההספדים על רס”ן אליאב גלמן ז”ל שנהרג בפיגוע ביום רביעי. מדבריהם של כל מכריו עולה כי הוא היה קצין מסור, אבא מסור ולומד תורה מסור. הקרביות השתלבה באבהות) ביישוב שלו סיפרו איך תמיד לקח את הילדים לשחק בגינה, גם כשמסביב רק אמהות (והקריירה הצבאית השתלבה בשקדנות לימודית).

אדם עם פרופיל שונה כל כך מכל הדמויות שהוזכרו לעיל, ושממלאות את סדר היום הציבורי. הוא היה צריך להירצח כדי שבין שערורייה לפרשייה ידברו גם על פשטות, ענווה, התנדבות ותרומה.

 פייסבוק הודיעה השבוע על השקת פרצופים חדשים, שאינם “לייק”. בקרוב הגולשים יוכלו להביע קשת מגוונת יותר של תגובות. שתי ענקיות הסלולר העולמיות הציגו השבוע בתערוכה בברצלונה את הסמרטפונים החדשים שפיתחו. בנוסף, חברת פרטנר הישראלית נפרדה לתמיד מהשם “אורנג'” ומהצבע הכתום ובקול רעש גדול פתחה בקמפיין עם מיתוג חדש לגמרי, כחול־שחור.

הסיסמה בקמפיין החילוני היא “יש לי פרטנר לחיים מחוברים”. בעיתונות החרדית הלוגו זהה, והסלוגן הוא: “כל ישראל מחוברים זה לזה”.

אבל כשאתה מחובר, הסביר לי השבוע חוקר הרשתות תמיר ליאון, אתה למעשה מנותק. הדרך לשמור על שפיות סלולרית היא לחנך אנשים לכך שבכל פעם שאתה מתחבר לרשת, אתה בעצם מתנתק מדבר אחר, מהחיים עצמם.

במחקרים שלו הוא גילה בני נוער ישראלים שמחוברים יותר מ־24 שעות ביממה. הם פשוט מתקשרים במקביל בכמה מסכים: אייפון, אייפד, מחשב וטלוויזיה ביחד.

פעם היינו בודקים כמה שעות בן אדם נמצא און ליין, הוא אומר. היום אנחנו בודקים כמה שעות הוא אוף ליין, וזה קורה כמעט רק כשהוא ישן. כך שהסיסמאות החדשות שגויות.

אולי צריך היה לומר: “כל ישראל מתנתקים, כדי להתחבר קצת זה לזה”.

הסטטוס היהודי:

“זיכרו מעמד הר סיני שציוונו הקדוש ברוך הוא לזוכרו תמיד, וגם הזהירנו מלשכחו אותו, וציוונו ללמד אותו לבנינו כדי שיגדלו על תלמודו, וראוי לכם, אחינו, שתגדלו בניכם על המעמד ההוא הגדול” (הרמב”ם באגרת ליהדות תימן, שנת 1170 )

• הטור מתפרסם בידיעות אחרונות

בוידאו: השיעור השבועי