מה חשב לעצמו מי שהכתיב המודעה?
מה חשב לעצמו מי שהכתיב את המודעה הזו של “אגד” לעיתון? הוא באמת לא שם לב כמה היא נראית צינית, אטומה ומרוחקת?
לא היה כדאי לעצור עוד רגע, ולברר מה השמות המלאים של ההרוגים?
מעניין שזה קרה בעבר גם לבנק ישראל, כשהשתתף באבלה של עובדת שעלתה מאתיופיה, אבל כתב במודעת האבל “עובדת קבלן”.
זה מנגנון ידוע. יש תמיד סכנה שארגון גדול, או מנהיג בכיר, יישכחו את האנשים הקטנים.
תאגידים, טייקונים וראשי מדינות עולים מעלה-מעלה, ומקומה גבוהה, כידוע, כולם נראים כמו נמלים.
ראיתי את המודעה העגומה הזו רגע לפני שפתחתי את החלק היומי בפרשת השבוע (פרשת ‘תצווה’), שממשיך לעסוק בבגדים של הכהן הגדול.
לכאורה אלה רק בגדים, אבל יש בכל אחד מהם המון משמעות.
אחד הבגדים נועד להילחם בדיוק באדישות הזו כלפי היחיד.
על ליבו של הכהן הגדול היה תמיד החושן, שעליו היו חקוקים השמות של כל שבטי ישראל: “והיו על לב אהרון בבואו לפני ה’, ונשא אהרון את משפט בני ישראל על לבו לפני ה’ תמיד”, נאמר בפרשה.
כלומר, מי שעולה לגדולה – צריך לחרוט על לוח ליבו תמיד את השמות של כל מי שהוא מייצג. לא לשכוח לרגע עבור מי הוא פועל.
אז זה מה שחסר במודעה הזו: לאה מלמוד, חנה פרנקל, לוי-יצחק אמדדי, ישראל וינברג, יעקב-מאיר חשין, אהרן-מרדכי כהן, זיכרונם לברכה. לכל איש יש שם.
• מתוך דף הפייסבוק של סיון רהב מאיר
-
שלום לך. חיפשתי ברשת את כתובת המייל שלך, ולא מצאתי. (בעבר היה נהוג לחתום את הכתבות עם כתובת מייל לתגובות) לעצם הכתבה: דברייך דברי טעם בהחלט. מישהו הראה לי בבית הכנסת הקשר מדהים של התאונה המחרידה לפרשת השבוע. נאמר בפסוק: “ששה משמותם על האבן האחת….”. ולאחר שעיינתי במפרשים על הפסוק, ראיתי שבעל הטורים כותב:”ששה משמותם על, ר”ת שמע. – “מלמד שהיו קורין שמע ישראל”. לא הבנתי ועדיין איני מבין מדוע היו קורין שמע ישראל, ומי בדיוק היה קורא, אך בהקשר האקטואלי של התאונה, זה מתחבר לי עם עדותו של אחד הפצועים קל, שסיפר שהוא קרא שמע ישראל כמה וכמה פעמים…. קחי את הדברים לשיעור פרשת השבוע שלך. התורה היא לא קובץ סיפורים הסטורי, אלא אקטואליה יומיומית. בהצלחה.
