"נגמרו לי התירוצים!", כתבה מישהי לחבריה כששיתפה את הכתבה על רבקה רביץ.
"איך אני מעזה להתלונן?", כתבה מגיבה אחרת ותייגה כמה מחברותיה.
יש משהו שחשוב לי לומר, דווקא לאור רבבות התגובות הנלהבות על הכתבה ששודרה אמש: רביץ היא אישיות מרשימה, ששוברת הרבה מהסטיגמות השגויות על נשים, על נשים חרדיות, ועל נשים שהן גם אימהות וגם קרייריסטיות. כן, היא אם ל-11. כן, היא חרדית מבית"ר עלית. כן, היא ראש הסגל של נשיא המדינה וכן, היא גם כותבת דוקטורט.
אבל זה לא אומר שכולנו חייבות.
Rivka Ravitz, Chief of Staff to President Reuven Rivlin, agreed to be exposed • Watch
This is an article that can provide inspiration and strength and food for thought, and can also arouse feelings of guilt (I personally returned from the photo shoot with both of these feelings...).
אתמול, כשהרדמות הילדים פה בביתנו לא נראו קסומות כמו בסצינה הרגועה בכתבה על רביץ, ולא היה לי כוח לשבת אחר כך על המחשב כמוה ולחזור לעבוד, חשבתי שאולי המסר של הכתבה עלול לצאת מדיי תובעני, מערבי והישגי. והרי כל אחת והשליחות המיוחדת שלה, והתפקידים שמתאימים לה, וההספק שלה.
מהיכרותי עם רביץ, כבר שנים, המסלול שבו בחרה בהחלט מתאים לה: היא באמת סוג של סופר-וומן, עם ערכים ועקרונות, עם ניהול זמן מדהים, עם שלווה בלתי נגמרת (בעיקר במצבי לחץ), עם סוגים שונים ומגוונים של כישרונות, ועם בעל תומך ומעודד.
בדיוק לכן עשיתי עליה כתבה.
יש סיפור מפורסם על רבי זושא מאניפולי, דמות חסידית ידועה, שאמר כך: בעולם האמת, אחרי פטירתו, לא אכפת לו שיישאלו אותו למה לא היה משה רבנו, או למה לא היה רבי עקיבא, אבל הוא כן מפחד מאוד שיישאלו אותו: זושא, למה לא היית זושא? הרי יכולת להיות זושא, להיות אתה, אז למה לא באמת היית, ומיצית, ופעלת את כל מה שיכולת לפעול?
אף אחד לא ישאל אותנו למה לא היינו כמו מישהי אחרת.
יישאלו אותנו למה לא היינו אנחנו.
• מתוך הפייסבוק של סיון רהב מאיר
Join the Haredim 10 Facebook page >>
Join the X page of Haredim 10 >>
Want more news, videos and stories? Join the Haredim 10 WhatsApp channel >>
