How billionaires' big money controls American politics

September 16, 2014   

The brothersBillionaires האמריקאים צ'רלס ודיוויד קוך, שמתבטאים בבוטות על מספר רב של סוגיות רפובליקאיות, החלו לאחרונה לדון במשהו שונה: עכשיו הם מדברים על עצמם. ענקית האנרגיה קוך אינדסטריז, הפועלת מקנזס, מפרסמת מודעות שנועדו להגן על תדמיתה התאגידית שנפגעה ממאמציהם של הדמוקרטים - בייחוד מנהיג הדמוקרטים בסנאט, הארי ריד - להכתים את שמה של משפחת קוך. בינתיים החלו הרפובליקאים, אם כי באיחור, להפנות את תשומת לב הציבור לרשת התומכים העשירים של המפלגה הדמוקרטית. תומכים אלה קשורים לארגון תורמים בשם 'ברית הדמוקרטיה' (Democracy Alliance). לפעמים נראית זירת הפוליטיקה האמריקאית כזירת התגוששות בין אוליגרכים. איש מדעי המדינה דארל ווסט ממכון ברוקינגס כתב ספר חדש שבו הוא טוען כי זהו בדיוק טיבה האמיתי של הפוליטיקה האמריקאית. בספר, "מיליארדרים: הגיגים על המעמד הגבוה" (Billionaires: Reflections on the Upper Crust), כותב ווסט כי הסופר-עשירים מעצבים את הפוליטיקה האמריקאית יותר משאנחנו נוהגים להאמין (למרות שלעתים הוא מניח, באופן שגוי, כי ברירת המחדל היא שהרפובליקאים הם מפלגת המיוחסים והדמוקרטים הם מפלגתם של המתנגדים למצב זה). ווסט טוען כי תורמים שמאלנים כגון מנהל קרן הגידור טום סטייר (שתורם בסבב הבחירות הנוכחי לסוגיות סביבתיות בכמה מדינות) ואיש הפיננסים ג'ורג' סורוס "מחקים" את גישתה של משפחת קוך. 492 מיליארדרים חיים בארה"ב, והם שולטים על 2 טריליון דולר. ווסט דירג את 19 המיליארדרים בעלי ההשפעה הפוליטית הגדולה ביותר על סמך הוצאות על קמפיינים, אקטיביזם באמצעות קרנות ומלכ"רים, החזקת משרדים ציבוריים, בעלות על אמצעי מדיה והשפעה מאחורי הקלעים. האחים קוך ניצבים במקום הראשון בדירוג, אליס וולטון סוגרת אותו.   Almost everyone who analyzes the influence of the rich on politics focuses on campaign finance, and Darrell West is no exception. But West also lists less-noticeable methods that the rich use to shape politics. One method is to befriend senators with certain privileges. West points to Bill Ackman, the activist hedge fund manager who has a short position in Herbalife, a food company, and is close to Democratic Senator Edward Markey of Massachusetts. As The New York Times reported last spring, Markey wrote letters to the U.S. Securities and Exchange Commission (SEC) and the Federal Trade Commission, demanding that they open a formal investigation into Herbalife. At that point, the company’s stock fell 14%. Perhaps the easiest area for American billionaires to wield their influence is not the federal government, but state governments. As a result of decades of shifting government responsibility to Washington, local government institutions have become hollow, and it is easy to flood them with money. Big donors create fake, empty political movements and artificial waves of public support for the issues they want to promote. Sometimes these issues yield economic benefits. למשל, איל ההימורים שלדון אדלסון ערך קמפיין ציבורי נגד הצעת החוק להתיר הימורים באינטרנט, שהייתה פוגעת בבתי הקזינו שלו. סטיבן רוס, הבעלים של קבוצת הפוטבול האמריקאי מיאמי דולפינס, פעל לקידום משאל עם לאישור הזרמת מאות מיליוני דולרים מכספי הציבור לשיפוץ האיצטדיון של הקבוצה שלו. התחום שלגביו שוררת ההבנה הרבה ביותר בקרב המיליארדרים הוא הסוגיות החברתיות. בתחום זה גם נוחלים המיליארדרים את ההצלחה הרבה ביותר במאמציהם לשנות את הנוף הפוליטי: נישואים חד-מיניים, הגירה, נשק ומריחואנה. לעשירים אכפת יותר להבטיח את אפשרות הבחירה (כי הם יכולים לעשות יותר), אבל פחות אכפת להם מהסדר הציבורי (כי עבור זה הם יכולים לשלם בעצמם). בכמה מסוגיות אלה שוררת למעשה תמימות דעים בקרב העשירים. למשל, מנהל קרן הגידור פול סינגר נחשב לתורם רפובליקאי, אבל בשנים האחרונות ניצבים הנישואים החד-מיניים בראש סדר הקדימויות שלו, והוא חולק עמדה זו עם הדמוקרטים. כשהחוק האוסר על נישואים חד-מיניים הגיע לבית המשפט העליון של ארה"ב ב-2013, התנגדו לו אפל, גוגל, ביל גייטס ממיקרוסופט, ג'ף בזוס מאמזון, וגם הבית הלבן. רבים מהמיליארדרים מעוניינים ברגולציה של ההגירה ההמונית לU.S, אך מעטים מהם רוצים לשים לה קץ. התורמים העשירים ביותר באמריקה - ובראשם מייקל בלומברג - מחשיבים את הרובים לתועבה. איש הביטוח המנוח פיטר לואיס עשה רבות לקידום הלגליזציה של המריחואנה בכמה מדינות בארה"ב לאחר שהשתמש בעצמו בסם כמשכך כאבים. כמעט כל האקטיביזם של המיליארדרים בתחומים אלה מיועד לגמול את הציבור מעמדות מסורתיות או שמרניות. לעתים קרובות מתמקדים הסופר-עשירים במפלגה הדמוקרטית. ווסט מתאר כיצד הקצה הארגון של קרל רוב, עוזרו לשעבר של הנשיא ג'ורג' וו. בוש, "300 מיליון דולר להדחת אובמה". רוב ניסה להשיג יעד זה באמצעות טיהור המפלגה הרפובליקאית ממועמדים שמרניים בעלי סיכויי בחירה נמוכים יותר. אנחנו חיים בעידן שבו שולט הכסף הגדול, וזאת משתי סיבות. האחת היא האי-שוויון (שהרפובליקאים מואשמים בו קצת יותר מדי), והשנייה היא המרכוז (שנחשב ובצדק לאשמת הדמוקרטים). מרבית הפתרונות המוצעים יצמצמו את מימון מסעי הבחירות - כלומר את השיח הפוליטי - ורק יסבכו עוד יותר את הבעיה. שתי המפלגות פשוט משרתות את העשירים בשתי דרכים שונות: הרפובליקאים הם צבא של העשירים ושל מי שמחקה את העשירים. הדמוקרטים הם צבא של העשירים ושל משרתי העשירים. מי שמחפש "מפלגה של מיליארדרים" לא ימצא מפלגה כזאת.