מנחם ברוד
זה הזמן להכניס לזירת המערכה את ‘הנשק הסודי’: לנצח בעזרת הילדים
כדי שהלחימה באויבינו תצליח, אנו זקוקים להרבה תפילות וברכת שמיים • לילדי ישראל כוח מיוחד לסייע לעם ישראל דווקא בשעת צרה
אנשים מסתגרים בתוך הבועה של עצמם: מי מרוויח מפסילה והשחרה?
אם אצליח להשחיר את דמותו של יריבי ולהפוך אותו ללא-לגיטימי - אהיה פטור מהצורך להקשיב לעמדותיו ולהתמודד עם טיעוניו
כשהמדינה מתנהגת כ’מושקה’ כנוע בימי הפריצים: מה קרה לעצמאות?
עשרות שנים אנחנו מאפשרים את ה'חור' הזה, ששולל מאיתנו את עצמאותנו ומאפשר לעולם להתערב בעניינינו • כשנסתום את ה'חור' לא יהיה לעכברים לאן להידחף
הגיע הזמן ללמוד לקח: בראייה לאחור אנחנו רואים את התוצאות המרות
איך שומרים על האחדות גם כשמתפתחים חילוקי דעות, וגם כשהזולת עושה דברים שאתה משוכנע כי הם מוטעים?
לחתור לפתרון השלם: בשביעי של פסח נחגוג את הנס הבלתי-נתפס
יהודי יודע שהגאולה האמיתית תבוא על-ידי מהלך אלוקי שמעל המערכות הארציות והאנושיות • זו הגאולה שהבטיחו לנו נביאינו
לחזור אל נר האחדות: לא להביט אל החיצוניות אלא דווקא אל הפנימיות
אם נקלף את השכבות החיצוניות נגלה נקודה פנימית המחברת את כולנו • היהלום מתכסה לפעמים אבק, אבל תחתיו מסתתר היהלום הבוהק
לעבור לערוץ הניסים: זכרו שעומדים לרשותנו עוד כוחות – על-טבעיים
בכל רגע נתון העם היהודי מתנהל בשני צירים מקבילים - הציר הטבעי, האנושי, הרציונלי; והציר העל-טבעי, הניסי, האלוקי
דורסנות של בני הישיבות משיגה ההפך: אולי עכשיו מישהו יתפכח?
יש בהחלט מקום להשתתפות גדולה יותר של המגזר החרדי בתחומי החיים האחרים, אבל הדבר לא יושג בדורסנות ובקיצוץ בתקציבי מוסדותיו • כאשר הצד האחד מעריך את תרומת השני, הוא פותח…
האמונה והשכל: חשיבה ישרה מובילה למסקנה בלתי-נמנעת
כדי למנוע סתירה בין האמונה לבין ההיגיון, על האדם ללמוד ולהבין בשכלו את מה שהוא מרגיש באמונה שבליבו, וכך ייווצר השילוב הנכון
סופו של המן ויורשיו: מה פשר ההרג ההמוני שעשו היהודים בשונאיהם?
קל מאוד לראות את הקווים המשותפים בין סיפור פורים לאירועי החודשים האחרונים • מי שביקש את חורבננו, המיט את החורבן על ראשו
מחפשי תיקון ומלבי אש: כשהסוג השני משתלט יותר ויותר על השיח
אנשים החלו לדבר זה עם זה, ופתאום התברר שאין כאן בני אור מול בני חושך, טובים מול רעים • האחד החל להיות קשוב לכאביו של הזולת
סערה, טלטלה, שערורייה, דרמה: להחזיר לעצמנו את השפיות
במקום לעסוק בסערות ובשערוריות אפשר להתרכז בפרשת השבוע, שהיא האקטואליה מלאת התוכן של יהודים ברחבי העולם כולו
הכל או לא-כלום? למה שומרי מצוות רואים המסורתיים בעין חיובית
אין מי שהגיע לשיא השלמות, ואין מי שהוא בבחינת 'לא-כלום' • אבל את מה שיהודי מקיים עליו לעשות נכון, בלי זיופים ועיוותים
האם כוח האחדות והחיבור יכול לגבור על כוחות השנאה והשיסוי?
אנחנו שרויים שוב בעיצומו של קמפיין נגטיבי שאי-אפשר להימלט ממנו • אך אנחנו מאמינים בכוחו של האור לגרש את החושך
היהדות קובעת גבולות: יש מחיר מופקע להצלת שבוי מידי שוביו?
בראייה לאחור, האם יש בר-דעת הסבור שהיה נכון לשחרר את הארכי-רוצח סינוואר מהכלא ועימו עוד מאות מרצחים?
יש שטועים בהבנת מושג השמחה. היא לא קלות ראש אלא עניין רציני
כאשר יש שני חודשי אדר, יש לנו למעשה שישים יום של אדר, וכל עניין שלילי ומצער 'מתבטל בשישים'
אפילו ידידינו מגבירים הלחץ לעצור את מיטוט חמאס. מה המסקנה?
בכמה וכמה מערכות בעבר עצרו אותנו בדיוק בנקודה הקריטית, כשהיינו במרחק נגיעה מהניצחון • אסור שזה יקרה עכשיו, אחרי כל הקרבנות היקרים שהקרבנו במלחמה זו
סיסמאות מופקרות: ומה על דמם של 190 חללינו שנפלו ברצוע?!
מתחולל כאן היפוך יוצרות מושלם: אויבינו מאמצים אסטרטגיה ארוכת טווח, ואילו בנו ניכרים עצבנות וקוצר רוח שקשה להסבירם
כיום עוד חוגים מאמצים את הדרך, אך ראוי לזכור את מחוללי המהפכה
כיום הגישה הזאת נראית טבעית, אבל זה אופייה של מהפכה, שבסופה הדברים שחוללה נעשים מובנים מאליהם • מנהיגים שהטמיעו דרך ראייה אחרת
האם זה מוסרי להשאיר את ילדי עזה ברצועה לחיות חיי משטמה?
כל מי שאינו כבול בקונספצייה מעוּותת יסכים שהוצאת האוכלוסייה הזאת מהרצועה, ומתן אפשרות לפתוח בחיים חדשים במקומות אחרים בעולם – הם הצלה בעבורה
תלמידי הישיבות והאברכים צריכים להרגיש כובד האחריות על שכמם
בשעה שעשרות אלפים מטובי בנינו מסכנים את חייהם בפועל בלחימה קשה ומרובת סכנות – כולנו צריכים להתנהג אחרת
במה אני יכול לתרום לסילוק הרוח הרעה של הפלגנות וביצור האחדות?
זה מתחיל בהתנהלות האישית. בשיח עם חברים לעבודה, שכנים, ידידים ומכרים • לא להיגרר לשיח מפלג. לא להתפתות ליצר הדוחף אותנו להטיח מילים קשות ביהודי שני, ויהיו הנסיבות אשר יהיו
אל לנו לקנא במקבלי ההחלטות. אבל בטח אין להכביד עליהם עוד יותר
אי-אפשר לבוא אל המשפחות בטענות כלשהן. הן זועקות את כאבן • אבל עם כל הכאב וההזדהות, מקבלי ההחלטות חייבים לשקול שיקולים קרים, המביאים בחשבון את האינטרס הרחב של עם ישראל…
היו תקופות שיהודים וערבים חיו בשלום, אבל תאוות הרצח גברה
עם ישראל הוכיח שוב ושוב את יכולתו לקום ולהתאושש ולצמוח מן האפר • אחרי כל מכה ושבר התעוררו מחדש כוחות הבניין והריפוי