“המסורת, ארוחות השישי, החזיקו אותנו”: הנשיא על הקרבה שלו לדת

יצחק “בוז’י” הרצוג סיים לאחרונה את שנתו הראשונה – שנה מוצלחת במיוחד – בתפקיד נשיא המדינה.  השבוע הוא התארח בפודקאסט (הסכת) של רינה מצליח – ‘אמא, אבא, ואני’ המתפרסם בחדשות 12, שבו האורחים מספרים על הוריהם ועל הקשר איתם.

מהפכת שירות בתחבורה ציבורית: למה מעכשיו משתלם לנסוע יותר?

זו לא הייתה שנה פשוטה עבורו במישור האישי: הנשיא איבד במהלכה את אמו, אורה ע”ה, שסבלה מאלצהיימר. “בהשבעה לנשיאות אמרתי שאמא מלמדת אותנו את הקשיים של הגיל שלה. היא ראתה את ההשבעה, אבל אני לעולם לא אדע אם היא הבינה”, הוא נזכר.

איך היה עבורך להישבע לנשיאות, ממש כמו אביך, ולחשוב שאולי אמא לא מבינה את ההישג הזה? שאלה מצליח.

“יש לי תחושה – ואולי אני סתם מתנחם בזה – שהיא התמידה בכוונה. כי היא הייתה יכולה לעזוב אותנו קודם, אבל היא החזיקה מעמד עד שהיא ידעה שאני שם. זאת הנחמה שלי. ליוויתי אותה בחודשים האחרונים וכשהתחלתי להרגיש שהיא נגמרת מול העיניים שלי, הכנתי את המשפחה, ונפרדנו ממנה. אבל בסוף אמא תמיד נשארת איתך”.

הרצוג, בן 61, הנשיא ה-11 של מדינת ישראל, נולד למשפחה ממקימי הארץ, והעיסוק המדיני והפוליטי זורם בעורקיו. אביו, חיים הרצוג, היה הנשיא השישי; אמו, אורה הרצוג לבית אמב”ש, הייתה מייסדת המועצה לישראל יפה.

היה חום בבית?

“בטח, יש לי תמונה של אבא מחזיק ומנשק אותי כתינוק. כלפי חוץ אבא שמר על איפוק, אבל הוא נורא אהב אותי”.

יותר מאחרים?

“האחים הגדולים שלי, יואל ומייק, נולדו במהלך שנותיה הראשונות של המדינה, כשאבא היה בתפקידים בכירים בצבא, והם כמעט לא ראו אותו בילדות. כשאני נולדתי – ‘במהדורה השנייה’, קראנו לזה – אז הוא עוד היה ראש אמ”ן. אבל כשהוא השתחרר הייתי בן שנתיים והיה לו יותר זמן בבית. גם נשאתי את שמו של אבא שלו וזה מאוד השפיע עליו. חיינו אז חיי רווחה, אז אני ואחותי הצעירה רונית קיבלנו הרבה תשומת לב מאבא”.

האחים הגדולים קינאו בכם?

“הם אהבו אותנו”.

על שם מי הם קרויים?

“יואל נקרא על שם סבא של אבא, יואל לייב הלוי הרצוג, ומייק – על שם סבא של אמא, יחיאל מיכל שטיינברג. הרב יואל לייב הרצוג היה הרב הראשי של פריז, הרב מיכל שטיינברג היה ממייסדי המועצה”.

ואתה על שם אבא של אביך, שגם היה רב.

“אני על שם יצחק אייזיק הלוי הרצוג. בברית שלי היו גדולי המערכת של הציונות הדתית והרבנות. נשאו אותי הרב אריה לוין, שנחשב לצדיק ידוע מאוד, ומוישה חיים שפירא, שר הפנים ומנהיג המפד”ל המיתולוגי”.

הרצוג מספר שסבתו, הרבנית שרה הרצוג, השפיעה עליו מאוד. “היא הייתה מאוד דומיננטית, דמות מופת בירושלים ואשת ציבור גדולה. היא הייתה פמיניסטית והקימה את תנועת האישה הדתית-לאומית, מפעל החיים שלה היה בית החולים הרצוג, שהוא עד היום מרכז רפואי פסיכיאטרי מהגדולים בארץ. היא נורא אהבה אותי והייתי בא אליה כל קיץ. את סבא לא זכיתי להכיר, אבל הוא היה גאון ואיש אשכולות. היה לו דוקטורט במדעים, אבל הוא לא ידע אפילו לשרוך נעליים, הוא היה בעולמו. היא עשתה את הכל”.

נראה שהפן הציבורי השתלט באיזשהו אופן על חיי המשפחה שלכם.

“מה ששמר על הגרעין שלנו היה המסורת, ארוחות השישי וקבלת השבת החזיקו אותנו. בלי זה בקלות יכולנו להתפרק. לעומת זאת אצל אבא אבן, דוד שלי, שזאת משפחה שמאוד קשורה אלינו, היו יותר חילונים והיה להם יותר קשה לשמור על הגרעין. אנחנו לא דתיים, אנחנו מכבדי מסורת, זה הבדל עצום.

“לאבא הייתה ביקורת על הממסד הדתי-רבני, הוא ראה את זה מקרוב. שלחו אותו ארצה ללמוד בישיבת חברון, ועל זה הוא כתב, ‘הגעתי לימי הביניים’. הוא הגיע מאירופה לממסד עתיק וישן. כשהוא התגייס להגנה, כל החיים שלו השתנו.

“אבא היה אדם מאוד גאה ולא רצה שיידעו את תחושותיו, זה היה דור כזה. הוא היה נורא מכובד בהופעה שלו והייתה לו חזות מלכותית, אלה דברים שהוא למד בצבא הבריטי. הוא היה בכלל תלמיד ישיבה שהתגייס להגנה והלך ללמוד משפטים באנגליה, ואז הוא שבר שושלת של עשרות רבנים. כשמלחמת העולם השנייה פרצה הוא כתב להורים שלו שהוא החליט להילחם בנאצים. הוא תמיד היה אומר לי, ‘אני הראשון בשושלת שלא היה רב. הימים של השואה שינו לכולם את החיים, גם לך'”.

אנחנו שרשרת בחוליית דורות ואנחנו מעבירים משא גנטי מדור לדור. תגיד לי דבר אחד שחשוב לך להעביר לילדים שלך.

“אני אגיד משהו על גנטיקה. אני חושב שבתוכי מתרוצצים כל מיני גנים, יש תיעוד בן מאות שנים אחורה של שתי המשפחות. כשלומדים על סיפורי הרקע של המשפחות של אמא ואבא, ומה שהן ספגו מכל מיני מקומות לאורך ההיסטוריה, מגיעים לגירוש ספרד, לאיטליה, לרוסיה, לצרפת ולאנגליה ומה לא – אז כל זה מתרוצץ בקרבי”.

ומה עם הגן הערכי?

“הדבר הכי חשוב הוא להנחיל את אהבת המדינה לדור הבא. גם הילדים שלנו עושים את שלהם, משרתים ותורמים, כל אחד בדרכו מחויב מאוד לנושא הזה. וכמובן, כחלק מזה חשוב להנחיל את המסורת היהודית, שהיא אלמנט מרכזי בחיים שלנו.

“אמא שלי לא גדלה בבית דתי, אבא שלה הסיר את סממני הדת מחייו, אבל אמא שלה, סבתא שלי, שמרה מאוד והיא תמיד הייתה אומרת לי, ‘בסוף מוצאים את שביל הזהב’. יש שביל זהב ביהדות, תקראו הרמב”ם”.

שביל הזהב נמצא יותר ביהדות ספרד מביהדות אשכנז.

“חד-משמעית”.

אז אני מציעה לאנשי ש”ס שלא ירוצו להיות דומים לאשכנזים אלא יביאו את האשכנזים אליהם, למתינות הספרדית.

“המתינות הספרדית היא עובדה מובהקת. אני קורא עליה המון ולומד את כל ההתמודדות עם פשרות, הבנת החיים והשוני הבין-דורי”.