הרמ”ד מבאבוב: “דרכנו דרך השלום ולא נגרר למלחמה”

אמש בעריכת ה’ראש חודש אלול טיש’ בבית מדרשו של האדמו”ר הרמ”ד מבאבוב, תייחס הרבי לראשונה לפסק הדין שניתן אחרי 9 שנות סכסוך, אלפי החסידים הגיעו לשמוע את התייחסותו של האדמו”ר להשתלשלות העניינים.

בטיש עצמו השתתפו רבני החסידות ואלפי חסידים שחלקם חזרו במיוחד מהרי הקעטסקילס לשמוע את דברי האדמו”ר, אשר חיזק והרים אותם מעל להבלי המחלוקת הבוערת כעת בחסידות.

לאחר שיחה בעייני שלום וחודש אלול הוסיף האדמו”ר ואמר:

“הזמן מחייב אותנו לפתוח בשיחה בעייני השעה”, והתחיל לנאום את החלק האקטואלי בצטטו את דבריו של דוד המלך בתהילים “אני שלום וכי אדבר המה למלחמה”, “הפשט הפשוט הוא שאני שלום”, אמר האדמו”ר. “אני רוצה שלום, אך כשאני מדבר עם השונאים שלי, המה למלחמה ולא רוצים שלום, אך אני רוצה לומר פשט אחרת קצת אמר הרבי, לעניות דעתי יש לנו כאן הדרכה בפסוק זה אני שלום וכי אדבר המה למלחמה”.

כאן החל האדמו”ר לדבר בפתיחות נדירה שהפתיעה את החסידים, שכן האדמו”ר לא התייחס בפומבי למחלוקת בבאבוב  מאז עלותו לכס האדמו”רות. “מאז פטירתו של חמי כ”ק מרן האדמו”ר רבי נפתלי צבי מבאבוב זי”ע היה לנו את הנסיון הזה, כשם שאין פרצפותיהם שוות כך אין דעתיהן שוות, היה שני דיעות בקרב הקהל, וכולם הבינו שזה לא היה יכול ללכת ביחד, זהו דרך השלום שאנחנו ידעו שעל פי דין תורה יש לנו את הזכותים שהיה לכ”ק מרן חמי זצ”ל מאביו כ”ק מרן זקיני זצ”ל, ראינו שע”י שאם נישאר בבית המדרש הגדול זה יבוא לידי חילול ד’ ח”ו, אז עזבנו את הבית מדרש, למרות שיעצו לנו בתוקף לחזור לבית המדרש כדי שהזכותים שלנו יהיו חזקים יותר, אבל השתמשנו בדבריו של כ”ק מרן חמי זצ”ל במכתב ההתחזקות לאחר פטירת אביו זצ”ל, וז”ל ‘והקריב את כבודו על מזבח השלום בכל עידן ועידן’, לשלום יש מחיר אמר האדמו”ר אמר האדמו”ר בקשר לעזיבתו את הביהמ”ד בתקופה הזו של התחלת המחלוקת, ועל ידי צעד זו של עזיבת הביהמ”ד איבד את הזכיות, לאחמ”כ הלכנו לדין תורה, אך לא בכדי לריב אלא להתפשר זה היה כל התכלית, רצינו לתבוע את מה שמגיע לנו על פי תורה, אבל לא חיפשנו לריב, ההתנהגות בהקהילה שלנו במשך כל השנים יעיד על זה שלא רבנו, חלילה אף פעם לא הרבצנו לאף אחד, ואף פעם לא ביישו את אף אחד”.

“אך כעת עומדים אנו בפני ניסיון חדש”, אמר. “וזה מה שלומד לנו הפסוק: אני שלום – תמשיך עם שיטתך של אני שלום. וכי אדבר המה למלחמה, דבר זה לשון הנהגה, ושאל האדמו”ר, אז הם יכניסו אותנו למלחמה? הם יעשו ממני בעל מחלוקת? לעשות שהאברכים והבחורים שלי יריבו ויהיו עסוקים בתוך המחלוקת? לא!!! תחזיק ראש! אל תאבד את עצמך, וכי אדבר המה למלחמה, בגלל שהמצב כעת זה לא לרוחי זה יכניס אותי למלחמה? שאני יאבד את דעתי? חס ושלום”.

לאחר מכן המשיך האדמו”ר בשיחה בענייני השעה משולב בפרשת השבוע, והסביר עד כמה העניין אינו קשור לציבור ואל להם להתערב בו כלל, “וכי מהו תכלית של הקיום שלנו, מה היה רצונו של חמי וסבי, רק להתורמם בעבודת השי”ת בתורה עבודה וגמ”ח, ומידות טובות מתוך מסירת נפש, ושהראש לא יהא מונח בשיחות בטלות הלוך ושוב, אז כל הרוחניות נשרף ע”י זה, ואם יש כאן עניינים שצריכים להסתדר, יש על זה עסקנים שמיוחדים לעניינים אלו, אך אין לציבור כל קשר לזה.

“אין אנו מנהלים מחלוקת, ורצוננו להמשיך את דרך רבותינו הק’, להרבות שלום, ולעבוד את השי”ת במסי”נ ובשמחה.

“ואנו מודים להשי”ת על החסידים הגדולים שעשה ועושה, ובודאי ימשיך לעשות עמנו למרות כל הקשיים, בהתייחסות לחסידות אותו הוא מנהל ברמה אמר האדמו”ר, נבנה כאן מקום קדוש, יהודים עדינים אשר מתאחדים ביחד, ועובדים את השי”ת אברכים יראים ושלימים חסידים ואנשי מעשה, בחורי חמד ששוקדים על התורה ועל העבודה באותו דרך של אבותינו ורבותינו הק’, עם מוסדות מפוארים אשר הם לשם ולתפארת לכל הגילאים גם לבנים וגם לבנות, גם כאן בניו יארק, וכן גם בכל המקומות ברחבי תבל, וכל זה בזכותו הגדול של חמי הקדוש זי”ע וסבי הקדוש זי”ע המסירת נפש שלהם זה נצחיות, וזה תכלית דברינו כאן, שהציבור יתגבר ולנצל את החודש אלול הבעל”ט בתורה ובתפילה ובתיקון המעשים, למרות שברחוב מדברים לכאן ולכאן, עליכם להתגבר על זה, ומילתא דפשיטא זה להוסיף שאם יהיה מאן דהו שיגיד אני ‘גרויסע חסיד’ ואני רוצה לעשות מעשים למען כבודו של הרבי שלי או למען כבודו של הרבי זצ”ל, ולעשות דברים אשר לא ייעשו, ח”ו צעק האדמו”ר, אסור באיסור גמור, כי אני שלום לא נכנס למלחמה, המלחמה שלנו זה מלחמתה של תורה להילחם ביצה”ר ולא יותר”.

האדמו”ר קרא לציבור ללמוד “צעטיל קטן”, וגם את ספר ‘תומר דבורה’ שיש לו הרבה סגולות, “ולימודים הללו יעזרו לנו להתגבר כשיש בין אדם לחברו דברים לא נעימים, ויהיה בלימוד זה הרבה תועלת”, אמר.

בסיום דבריו התייחס ישירות לפסק הדין שיצא ביום חמישי האחרון: “אני מבין שהיה כאלו שהגיעו לכאן וחשבו שבוודאי שאני ידבר מהעניינים שכתבו עלינו, אבל הדבר הזה לא שייך אלי בכלל, זה מוטל על גדולי ישראל הרבנים הם יחליטו, אך יש דבר אחד שאני כן רוצה להעיר, אשר רב חשוב מארץ הקודש אמר לי, שהעיקר חסר מן הספר, היה מאוד מתאים שבסיום של עסק כזה (פס”ד) של שני קהילות בישראל שרוצים להתפשר והם (הביה”ד) אומרים איך צריכים לנהוג, שיהיה בסיום כתוב שיהיה שלום אצל בני ישראל, רק הערה זו רציתי לשתף אתכם. ואם יש שלום יש הכל, זה המפתח, ואנו מוכנים לזה ב”ה, ד’ עוז לעמו יתן ד’ יברך את עמו בשלום, ואנו מתפללים שהד’ יתן לנו כוח אחד שיהיה לנו שלום, וצריכים התגברות לזה כדי לא לריב, וד’ עוז אין עוז אלא תורה, בוא נקפוץ אל תוך התורה הק’ כי הם חיינו ואורך ימינו, וב”ה הציבור יושב ולומד, והזכיר האדמו”ר את חבורת הם חיינו שייסד וסיים את דרשתו בברכה לשלום ובברכת השנים”.