הנשמה לו: חצי יובל שנים לפטירתו – תחייתו של ר’ שלמה קרליבך ז”ל

1.

25 שנים לפטירת ר’ שלמה קרליבך. חתיכת זמן. יש כל כך הרבה מה לומר על 25 השנים האחרונות, ועל הנוכחות של קרליבך בהן, כאן בעולם הזה. ובכל זאת, כשפנו אליי לאחרונה מכמה במות בבקשה שאכתוב משהו לרגל היארצייט העגול הזה, התחמקתי.

כשאתה חלק מפרויקט שלם, אתה לא יודע מה יתפרסם מלפניך, מאחוריך ומצדדיך. מי עוד יכתוב, ובעיקר איך יכתוב. וכשמדובר בקרליבך זה קצת רגיש מבחינתי.

חשוב לי לדייק. אני לא חסיד שוטה. הוא לא היה מורי ורבי, ובטח שלא היה הפוסק שלי. אבל כמה הכרת הטוב אני חייב לו, כמה כולנו חייבים. אתם יכולים לדמיין את חיינו בלעדיו? את התפילות שלנו? את השבתות? את החגים? את השמחות? את הימים העצובים? במותו ציווה לנו את החיות.

קרליבך היה בעצם פרשן. גדולים ממנו פרסמו פירושים על פסוקי התנ”ך, מהראשונים ועד אחרוני האחרונים, אבל הפירושים שלו התיישבו על הלב של כלל ישראל, פתחו את הלב שלו.

כשאנחנו אומרים בסליחות “הנשמה לך והגוף פועלך, חוסה על עמלך”, אנחנו מבינים את הפסוק הזה לפי הפירוש של קרליבך. גם אם לא נשיר את המילים האלה, הן יתנגנו לנו בראש בלחן שלו ובעצם בפרשנות שלו. כשאנחנו מתפללים בימים הנוראים “שמחה לארצך וששון לעירך” ו”מלוך על כל העולם כולו בכבודך”, או כשאנחנו מבקשים בחגים “והשב כהנים לעבודתם ולוויים לשירם ולזמרם”, או במוסף לראש חודש “אהבת עולם תביא להם, וברית אבות לבנים תזכור” – זה במנגינה שלו.

כשאנחנו מתאבלים על ירושלים, “על אלה אני בוכיה”, או כשאנחנו מוצאים נחמה ב”נחמו, נחמו עמי” או ב”ומחה ה’ דמעה מעל כל פנים”, זה בנוסח שלו. כשאנחנו מבקשים בשבת “ממקומך מלכנו תופיע” זה לפי הפירוש שלו.

אני לא אומר שאין עוד לחנים נפלאים על המילים האלה, יש עוד אלף, אבל אני כן אומר שהמנגינה של קרליבך, שההרגשה שלו במילים, היא הנפוצה ביותר והמשפיעה ביותר. ועל פסוקים כמו “לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעוניי”, “אשא עיניי אל ההרים”, “למען אחיי ורעיי” ו”שפכי כמים לבך” אין צורך בכלל לדבר. שם יש לו מונופול.

2.

חצי יובל שנים לפטירת ר’ שלמה קרליבך ואני לא בארץ הקודש. בשנים האחרונות הייתה לי הזכות להנחות את האזכרה המוזיקלית השנתית שלו בבנייני האומה, והפעם אני כל כך רחוק.

מצד שני, השנה הייתה לי הזדמנות לקחת חלק באזכרה הגדולה שארגן במוצאי שבת שעברה בית הכנסת ‘קרליבך’ במנהטן (קרליבך זה אומר קרליבך האבא. את בית הכנסת הזה הקים הרב ד”ר נפתלי הרטוויג קרליבך בשנת 1939, כשנמלט לארצות הברית מאירופה. בנו, שלמה, היה אז בן 14). לקחת חלק לא כמנחה או כנואם, אלא כקהל. יש לזה הרבה יתרונות. כשאתה מנחה אתה לא באמת מחובר לאירוע, אלא בעיקר למאחורי הקלעים שלו. כלומר לבעיות, למתחים, ללחצים, לסיגריות של הסאונדמן, לתקלות. וכשמדובר במופע לזכר קרליבך, יש בלי עין הרע הרבה כאלה.

אתה מקבל בתחילת הערב ליין אפ מסודר עם רשימת אומנים ושירים, אבל אז מתברר שכל זמר החליט על דעת עצמו לתת איזו הקדמה או סיפור קצר או ארוך או ארוך מאוד, ואחר כך הוא שר את השיר במקום ארבע דקות כמתוכנן, שבע דקות, או אפילו יותר, כי הקהל מתלהב ורוקד.

באזכרה האחרונה בבנייני האומה, בערך בחצות הלילה, אחרי שהאולם כבר התחיל להתרוקן, אמר לי אהרן רזאל שחוץ מלשיר את “והשב” הוא מבקש להכניס עוד איזה שיר לא מתוכנן. שיר שהוא כתב ממש בימים אלה על איזה סיפור של ר’ שלוימה. אמרתי לו שישכח מזה. השעה כבר באמת מאוחרת, וחוץ מזה הערב הזה לא מיועד לשירים חדשים.

להפך, ככל שהשיר יותר ישן הוא יותר נוגע כאן באנשים, מה אתה מביא לי פתאום לחנים מהשבוע? אפילו גייסתי את הוורט ששמעתי פעם מקרליבך על כך שלהופיע על במה זה דבר שצריך לימוד. “מסכת יעלה ויבוא” הוא קרא לזה ואמר בהומור שיש אומנים שיודעים רק את החצי הראשון של המסכת, את ה”יעלה”, אבל את ה”יבוא”, מתי לרדת מהבמה, הם לא יודעים.

מזל שרזאל לא הקשיב לי ולשורת טיעוניי, וכך מי שנשאר באולם זכה לשמוע לראשונה בעולם את השיר המופלא על “הגיבן הקדוש”.

3.

ועוד משהו עשה לי השנה את היארצייט. המהדורה החדשה של הספר ‘אבן שלמה’ (הוצאת דברי שיר), עם 343 עמודים של שיחות שמסר קרליבך על פרשות השבוע. “תמיד הרגשתי קשור כל כך לדמותו המופלאה, בשל הקרבה העצומה שהייתה בינו לבין כל מילה שיצאה מפיו”, כותב בהקדמה העורך שלמה כ”ץ. “כשר’ שלמה זצ”ל מדבר על אברהם ושרה, הוא נשמע כאילו הוא מדבר על סבא וסבתא שלו. כשהוא מעמיק לעיין בחייהם של יצחק ורבקה, יעקב ורחל ולאה, אתה בטוח שהוא מדבר על הוריו ואחיו שלו עצמו”.

הנה טעימה קטנה על פרשת השבוע מתוך הספר: “הרבה מפרשים דנים בשאלה מדוע כרת ה’ ברית עם אברהם ולא עם נח. אני רוצה לומר עוד תורה’לה אחת בעניין. כשאברהם אבינו הכניס את שלושת אורחיו שנראו כעובדי עבודה זרה, הוא לא התקמצן. הוא שחט שלושה עגלים כדי לתת לכל אורח לשון בקר. אבל משום מה כשהגיע למים הוא אמר ‘יוקח נא מעט מים’. האם נעשה אברהם אבינו קמצן פתאום? אולי היה חשוב לו לחסוך במים?

“יש על זה הרבה תורות מכל הצדיקים אבל אומר לכם תורה משלי, כפי עניות דעתי. השאלה הכי עמוקה בעולם היא מה חזק יותר: האם העולם ופיתוייו הם החזקים או שהתורה והיהדות חזקים מהם? מה יותר חזק: ששת ימי המעשה או שבת קודש? כל ארצות העולם או ארץ ישראל? כשחושבים על השאלה הזאת מנקודת מבט מדעית, נקודת מבט יוונית, השאלה נראית מגוחכת. יהודים וארצם הקטנה הם חזקים יותר מכל העולם? וגם ביחס לתורה – כן, היא חשובה ומתוקה, ויש בה דברים יפים, לפני שבוע קראתי בעיתון פרופסור ידוע שפרסם סיפור חסידי שמוכיח שהתורה היא טובה, אבל מעבר לזה?…

“ובאמת, זאת הסיבה שנח לא ניסה לקרב את בני דורו. הוא חשב שתאוות העולם חזקות יותר מכל היהדות. הוא לא האמין שישנה אפשרות לשוב אל ה’. הדרך היחידה לא לטבוע במבול היא פשוט לא לעשות שום דבר רע. ואם חס ושלום הסתבכת בעולם, אין דרך חזרה.

“ולכן ה’ נתן בן כמו יצחק לאברהם אבינו ולא לנח. כשבאו המלאכים לאברהם הם בישרו לו על סדום ועל לידת יצחק. מה הקשר בין שתי הבשורות האלה? התשובה פשוטה: כדי לזכות לגדל ילדים אני צריך לדעת מה ללמד אותם. האם אני מלמד אותם ‘נסו להיות יהודים, אבל דעו לכם שהעולם הרבה יותר חזק מהיהדות לכן עליכם להתרחק מהעולם’ או שאני מלמד שהעולם כל כך יפה. העצים והפרחים נפלאים, התורה, השבת, ירושלים, הם חזקים לאין ערוך מכל דבר בעולם.

“אברהם אבינו אמר לה’: סדום היא עיר גדולה וחזקה, היא העיר הכי מושחתת בעולם. אבל תן לי חמישים אדמו”רים, אלך לשם, ואהפוך כל אדם בסדום לבעל שם טוב. אני לא מפחד מסדום. אני יודע שהתורה הרבה יותר חזקה מסדום. נח לעומתו, האמין שהעולם הרבה יותר חזק מהתורה. למרות שהיה צדיק, הוא חשב שכשאדם מושחת ושקוע בעולם, אין לו דרך לצאת משם”.

4.

“וכאן מגיעה התורה העמוקה”, מסיים קרליבך. לדעתי זו תמצית המשנה שלו לעולם הזה, זה מה שניסה לשדר במאות שיריו וסיפוריו ומסעותיו לקירוב רחוקים – שהתורה היא העיקר, שהיהדות היא המרגשת, היא מוקד הזהות שלנו. 25 שנים אחרי פטירתו, והנקודה הזאת היא עדיין עיקר העיקרים: “כתוב ‘אין מים אלא תורה’. אברהם אבינו אמר לשלושת עובדי האלילים: הדבר שאתם צריכים כדי להפוך לטובים הוא ‘יוקח נא מעט מים’. מעט, מילה אחת של תורה, יכולה להפוך את האדם אלף פעמים. לא זו בלבד שהתורה בכללה חזקה יותר מכל העולם, אלא אפילו מילה אחת של תורה חזקה יותר. ‘יוקח נא מעט’, אתם צריכים רק טיפה אחת של מים, לא יותר.

“ישנם אנשים שחושבים שהם לא יודעים כלום. אבל האם אתם יודעים מילה אחת? האם אתם יודעים אל”ף או בי”ת? זה כבר המון, אתם כבר חזקים יותר מכל העולם. צריך לדאוג ולהתפלל על המצב בארץ ישראל. ה’ רוצה שנתפלל. אבל עמוק בפנים אין באמת מה לפחד, כי ארץ ישראל הרבה יותר חזקה. הכבשה הקטנה הרבה יותר חזקה משבעים הזאבים. געוואלד, כמה אנחנו חזקים! כשחזרו המרגלים מארץ ישראל ואמרו ‘לא נוכל לעלות אל העם, כי חזק הוא ממנו’, זה גרם חורבן נורא. חז”ל אומרים שזה קרה בתשעה באב. כי צורת דיבור כזו היא קץ היהדות. איזו מין תורה אתם לומדים אם אינכם מאמינים שהתורה חזקה יותר מכל העולם?

“אני מברך אתכם חברים, ומתחנן אליכם, אנא, שנזכה לדעת בבירור שה’ נתן לנו את חומר הנפץ הכי חזק בעולם, את האנרגיה הגרעינית הכי גדולה. כי מילה אחת בתורה, או שבת אחת… הן הכוח החזק ביותר”.

• הטור מתפרסם בעיתון ‘בשבע’