אריזת צלופן, שיעור בהיסטוריה, וחוצניקים שמעוררים התרגשות

1.

אם ציפיתם שהבחירות לנשיאות יתפסו את מרכז תשומת הלב של התקשורת החרדית בסוף שבוע זה – טעיתם.

בין אם מדובר בנושא שלא מעניין את ציבור הקוראים, ובין אם העורכים ו/או הכתבים לא מצאו כיצד לסקר ומה לכתוב שטרם נכתב (אחרי הכול השבוע הקודם היה שבוע קצר עבור מלאכת איסוף החומר, ראשון-שני בלבד) – הרבה מה לקרוא לא היה שם.

ואולי טוב שכך.

תארו לעצמכם שתשומת לב מרבית הייתה מוענקת לסיקור המועמדים, רק לדוגמה, כאשר הקורא הממוצע האוחז בידיו את העיתון בשישי או במוצ”ש היה מגחך לנוכח התחזיות הבלתי ריאליות שהתנפצו איפהשהו במהלך יום שישי, עם הזמנתו של פואד בן אליעזר לחקירות המשטרה בלהב 443, ובשבת – עם הודעתו על הפרישה.

2.

ואולי מדובר לא בחוסר עניין, כי אם בתשישות הנובעת מאוסף הגזירות שנחת על ראש הציבור החרדי בתקופה האחרונה, עד שחוץ ממתקפות על פוליטיקאים אחים מיש עתיד, הבית היהודי, וקצת ליכודניקים – אין מה שמעניין את החרדי הממוצע, המוצא עצמו חבול וחבוט, ולא רק כלכלית.

יתד נאמן, לדוגמה, מילא את מוספו השבועי בסיפורי ספרים, מוציאים לאור, שיח עם סופרים ושאר מיני אריזות מדפים וחנויות, לקראת שבוע הספר.

אם כבר גזירות – בורחים מהן לקריאת ספרים. האברכים נמלטים אל מפלטם הקבוע – ספרי בית המדרש.

3.

ואיך אפשר בלי המתקפות השבועיות על ממשלת הזדון הרעה.

הפעם תפס את מקום הכבוד כינוס חירום של ‘איגוד הסמינרים’. לכבוד הכינוס החשוב התאחדו ובאו ה’ידידים’ יעקב ליצמן ומשה גפני, מלווים לשם המטרה החשובה בראש עיריית בני-ברק ועמו מנהלי סמינרים.

כמו בסיפור על האיש שקרא שוב ושוב “זאב, זאב” – מקריאת הידיעה ‘קורעת הלב’ ו’סוחטת הדמעות’ הזו עולה תחושה של אזעקת שווא.

ראשית, משום שבמשרד החינוך הבהירו כי הגזירה (קיצוץ מכסות ההוראה) נדחית בשנה. נזעק חזק כבר כעת, ייצא להם החשק לחשוב על כך בעתיד, חושבים מן הסתם מנהלי הסמינרים. אז זהו, שיש כל-כך הרבה זעקות שבר דחופות יותר – קיצוץ שכר האברכים, קריסת ישיבות מהבחינה הכלכלית, מימון בחורי חו”ל, ביטול אבטחת הכנסה לאברכים, ושאר חוקים דרקונים אנטי-דתיים העולים וגם עוברים בכנסת שבוע אחר שבוע.

קבלו את אסופת היללות שהושמעה באותה פגישה:

“הגזירה החדשה היא חלק מתנועת מלקחיים הרסנית של ממשלת השמד נתניהו-בנט-לפיד”.

“גזירות שמטרתן להרוס ולחלן את בני הנעורים של הציבור החרדי ר”ל”.

לא, לא הגזמתם. עם כל הכבוד ל’יתד נאמן’, לא זועקים זעקות שבר ‘מישהו מת’, כשבסך הכול על הפרק נושא שיש הורים רבים המזדהים בו עם משרד החינוך (מדוע אנו צריכים לשלם על מסלול הוראה וגם על מסלול מקצועי, כשבתי אינה ‘פונקציורית’ ולא עתידה לקבל משרה כלשהי בתחום ההוראה?)

נראה לי כי הקוראים ישמחו אם תחליפו דיסקט ותייללו על תורה ועל מצב האברכים. עם כל הכבוד למסלולי בתי הספר.

4.

עיתון משפחה כל-כך לא התעניין בבחירות, עד כי מלבד חצי עמוד, תפסו את מרכז החדשות שלו נושאים אחרים לגמרי.

לא תאמינו, אבל על עמוד השער שלו נמרחה ובגדול המילה ‘מפוטרות’. ותחתיה, סיפורן העצוב של מורות בחינוך העצמאי שמצאו את עצמן… מפוטרות.

ועוד קצת סיפורים על האפליה בסמינר באלעד (סיפור ישן, צריך להודות), על הוועדה למינוי דיינים (כתבה בסגנון מנבא עתידות, באשר הדיון עצמו נערך ביום חמישי לאחר הפצת העיתון), על ועדת אלארוף שתסיים בקרוב את עבודתה, ועל שנת השמיטה והכספים אותם תעניק ממשלת ישראל לגופים כמו משרדי פרסום ו/או גופי כשרות. כתבה יחצנית? – תלוי את מי שואלים.

לא עיתון בשורה של ממש, אבל עדיף על גיבובי אמירות שאין מאחוריהן ‘אבא’, כמו “לקראת הסיבוב השני ש”ס תורה לח”כים למי להצביע” לנשיאות (בש”ס לא ממש מכירים סיפור כזה).

אבל זו בדיוק הייתה הבמה בה סיפרו כי ח”כ אריאל אטיאס חתם ל… פואד בן אליעזר. בדקתי, חפרתי בחתימות המועמדים – אטיאס אמר לי אמת כשהתחייב בפני כי לא חתם לאיש.

עדיין מוקדם מדי להחליט, המשיך לומר גם יומיים לפני הבחירות.

5.

אבל, בהשוואה למתחרה בקהילה, היה גיליון ‘חדשות משפחה’ מרתק. באשר מלבד שלושה עמודים המסקרים את נושא הנשיאות, לא היה שם, בבקהילה, שום סיקור חדשותי משמעותי.

אפרופו שלושה עמודים, סוקרו, כמובן, ששת המועמדים (מי חלם שביום שישי תהפוך נשיאותו של פואד לזכרונה לברכה), כאשר כל אחד מהם זוכה לתמונה. כל אחד מהם, לא כל אחת מהן.

שישה מועמדים – ארבע תמונות.

המועמדות דליה איציק ודליה דורנר מתבקשות להבין לרגשות הקוראים.

זאת שתדעו: אם וכאשר תהפוך דליה איציק (ד ‘איציק או איציק בלבד) לנשיאה, ותיפגש עם הילארי קלינטון (ה’ קלינטון) במידה וזו תיבחר כנשיאת ארה”ב, הרי שכאשר יסקרו את מפגשי הפסגה יוצג לקוראים… העציץ בלבד.

6.

לא יכולתי שלא לקרוא, את ה’ראיון ראשון’ עם הרב ציון בוארון, מועמדו של הראשל”צ הגר”ש עמאר לתפקיד רב ראשי לישראל, בניגוד לרצון הגר”ע יוסף זצ”ל, במגזין בקהילה.

“ראיון נטול כפפות”, בישרה הכותרת.

אך אם ציפיתי למצוא שם שאלות נוקבות של מניין הייתה תעוזה לצאת נגד מרן פוסק הדור, או האם במבט לאחור חשים רגש של חרטה, ומדוע נוצרו המשקעים והנתק מול הגר”ש עמאר – תשכחו מכל זה.

תחת הכותרת “ציון וראשון” כל שיכולנו למצוא היו משפטים בגנות חוק הגיוס, אבל שום אמירה על הנושאים הבוערים.

ראיון נטול כפפות? – ובכן, הוא היה יותר כמו ראיון עטוף בכמה וכמה קופסאות, ועליהן אריזת צלופן מרשרשת.

7.

רק במוצאי-שבת נודעה הבשורה כי יו”ר שלומי אמונים, ח”כ מאיר פרוש, ארז מזוודות והמריא למונסי, כדי להשתתף בחתונה חסידית.

לנחש, יכולתי כבר בשבת. כל מי שאחז במוסף ‘המבשר’ הבין שהצבעה לנשיאות לא תצא מכאן. לא הפעם.לא בבחירות התשע”ד.

כתבה ארוכה (תחת הכותרת “ההימנעות”), שמוקמה בתחילת הגיליון, גוללה היסטוריה משנת תשי”ח, עת מנחם פרוש התכתב ערב בחירות לנשיאות עם מנהיג אגו”י בארה”ב משה שרר אודות חובת ההצבעה – כן או לא? וכך, לאור החלטת גדולי ישראל, ובמיוחד הגר”א קוטלר ז”ל, הוחלט להימנע בהצבעה על הכהונה השניה של הנשיא יצחק בן צבי.

ולא איש כמאיר פרוש יזלזל במסורת בית אבא ויטרח להישאר בארץ ולהצביע.  הפנים את הדברים, המדברים בעד עצמם, והמריא.

כתב נוסף בגליון חיזק אותו בקריאות מהיציע, עם משפטים די מצחיקים השמים ללעג את מוסד הנשיאות, מוסד בו “שר האנרגיה של דרום קוריאה מגיע לביקור” או “ילדים נדכאים ממטולה ובת ים הבאים לקטוף שושנים בבוסתן הנשיא”.

אז לא חבל על פיסת הנייר ועל הפרגוד?

8.

אהבתי את כתבת “גולים. במקום תורה” של מגזין ‘משפחה’.

כתבה יפה, שתיארה את עולמו של בחור המגיע ארצה מארצות נכר כדי ללמוד באחת מהישיבות. איך זה לנהל בית, לשלם שכירות, לבשל, לנקות ולכבס – כשאתה עדיין בחור ישיבה צעיר. ההתמודדות, הקשיים, החיוכים, והעליזות שאינה נגמרת.

התרגשתי.

ככה מצליפים באחים מהממשלה על ביטול הקצבות על תלמידי חו”ל. בדיוק ככה. עם תיאור של הכביסה, של קשיי השפה, של הקניות, של ההתמודדות עם המטבח.

משכנע הרבה יותר מזעקות ה”אוי, אוי”.