בחן את עצמך: על מה שמעת?

 בחן את עצמך: על כמה מהאירועים הבאים, שהתרחשו בישראל בימים אלה, שמעת?

• שבט חדש של תנועת הצופים הישראלית נחנך בשכונת צור באחר הערבית בירושלים. במזרח העיר פועלים כבר שבטים של תנועת הצופים המוסלמית, אך זהו שבט ראשון שיפעל בפיקוח משרד החינוך. החניכים הערבים ילבשו את מדי החאקי המפורסמים, אבל בלי דגל ישראל על דש החולצה. זו יוזמה משותפת ליהודים וערבים ירושלמים, שלא רק מדברים על אחדות הבירה אלא משקיעים בפועל בירושלים המזרחית.

• בקיבוץ שדה בוקר נחנך השבוע בית כנסת, שאליו הוכנס ספר תורה חדש. הקיבוץ הוקם בנגב בשנות ה־50 , ודוד בן־גוריון התגורר בו בצריף עץ בשנותיו האחרונות. גם מקברו הסמוך של בן־גוריון, ניתן היה לשמוע את השירה והריקודים בשבילי הקיבוץ. זו לא יוזמה חיצונית. קבוצת חברים בשדה בוקר חשה בשנים האחרונות שהיא רוצה מקום ללימוד תורה ולתפילה, וארגון “איילת השחר” סייע להם להגשים את החלום. כבר השבוע נחגגה שם בר־מצווה ראשונה. הפסוק שנכתב על ארון הקודש בבית הכנסת של שדה בוקר הוא: “צמאה לך נפשי”.

• חסידות סערט־ויז’ניץ הקימה בימים אלה את “שפע”, ארגון שיעסוק בתעסוקה ובפרנסה לאברכי החסידות. “שפע” מצטרף לשורת ארגונים כאלה בחצרות אחרות, שמתאימים בין צורכי שוק העבודה הישראלי לבין ההכשרה המקצועית של החסידים: בחסידות בעלז פועל בהצלחה ארגון “מכלול”, את נושא התעסוקה בחסידות קרלין מפעיל ארגון “יהלום” ובחסידות גור שם הארגון הוא “למרחב”.

זה תהליך שמתבצע ללא כל כפייה, כמובן. במקביל, מיזם ההיי־טק החרדי “קמאטק” הודיע על פרויקט “מעלית המשקיעים” שיתקיים במגדל משה אביב, המגדל הגבוה בישראל. עשרה משקיעים של קרנות הון סיכון גדולות ייסעו עם יזמים חרדיים מתחתית המגדל ועד ראשו, ובמהלך 40 השניות האלה — היזמים ינסו לשכנע אותם להשקיע דווקא בהם. היזם הזוכה יקבל תקציב למימוש הפרויקט שלו.

• שתי מכינות קדם צבאיות חדשות עומדות להיפתח, אחרי שקיבלו בימים אלה את אישור משרד הביטחון: מכינת “בארי” על שם ברל כצנלסון תפעל בבית ברל. בראשה יעמוד גדי יברקן, ממנהיגי הדור הצעיר של עולי אתיופיה. מכינת “חביבה רייק למנהיגות הומניסטית” תפעל בגבעת חביבה. שתי המכינות מזוהות עם השמאל הציוני. הן יכינו את בוגריהן לשירות משמעותי בצה”ל ולתפקידים מנהיגותיים וחברתיים, והן מצטרפות ל־ 54 המכינות המגוונות שפועלות ברחבי הארץ.

• בקיבוץ בארי שבעוטף עזה תיפתח בעוד כמה ימים תערוכת האמנות “רעידות משנה”. עשר שנים אחרי ההתנתקות, החליטו אמניות דתיות וימניות, חלקן מפונות מגוש קטיף, להציג תערוכה על הפינוי והשלכותיו. אחרי מחשבה, הן הגיעו למסקנה שהמקום המתאים ביותר להציג את היצירות הטעונות הוא דווקא בקיבוץ השמאלני־חילוני הסמוך לעזה, שרוב תושביו תמכו בהתנתקות. אחרי תהליך היכרות ארוך, מאתגר ומרתק, תארח הגלריה של בארי, מכל המקומות בעולם, תערוכה שנוגעת בטראומה שעברה על הציונות הדתית.

אז מה היה לנו כאן? ערבים במדי צופים, חרדים במעליות היי־טק, קיבוצניקים פותחים בית כנסת, שמאלנים מתכוננים לצה”ל ומתנחלות וקיבוצניקיות משתפות פעולה. תהליכי עומק שמתרחשים באופן טבעי, בלי כפייה, התערבות או חקיקה. כמובן שבמקום לעסוק בכך, אנחנו מדברים כבר שבועיים על איזה טמבל שדקר תמונה של תינוק בחתונה.

אולי אם נתמקד יותר בדברים האחרים, נעניק להם למעשה יותר מקום במציאות. אולי אז, גם נגלה שאנחנו טובים יותר וקרובים יותר ממה שנדמה לנו.

 “שופטים מדברים בפסקי הדין שלהם”, כך הסבירו לי לפני שנים, כשמוניתי לכתבת לענייני משפט. כלומר, שופטים לא מתראיינים, לא הופכים למקורות עיתונאיים ומתרחקים מהמולת התקשורת.

זה לא היה נכון לגמרי כבר אז, אבל היום, המציאות המשפטית־תקשורתית משתנה לחלוטין לנגד עינינו. מגדל השן – אאוט, השקיפות והזמינות – אין.

ביום שלישי השבוע העלה משרד המשפטים לעמוד הפייסבוק שלו מסמך יוצא דופן – “האמת בפרשת זדורוב”. בגלל הקמפיין המדובר למען רומן זדורוב שהורשע ברצח, החליטו במשרד המשפטים לנקוט צעד חריג. המסמך כתוב בלשון פשוטה, כמעט עממית, ומאוד לא משפטית.

הוא אמור לשכנע את הציבור הרחב, עובדה אחרי עובדה, שאלה אחרי שאלה, למה זדורוב הורשע כדין. הפרקליטות מבינה שבמציאות הנוכחית, עליה להילחם לא רק בבית המשפט, אלא גם מול דעת הקהל.

ובמקביל, גם השופטים לא מצליחים יותר לשתוק. אולי הם גם לא צריכים. במציאות שבה עדיין אסור להם להתראיין, שימו לב איך המסרים שלהם בכל זאת מגיעים לציבור: בשבוע שעבר, אחרי משפט אולמרט, דוד רוזן הפך לאחת הדמויות המסקרנות בפרשה.

מה חושב השופט שבית המשפט ביטל רבות מהקביעות שלו? מה תגובתו להפחתה המשמעותית כל כך בעונשי המאסר שגזר? איך ייתכן שהוא גזר על לופוליאנסקי החולה שש שנים בכלא, בעוד שלבסוף הוא נשלח רק לשישה חודשי עבודות שירות? בעבר יכולנו רק לתהות ולנחש, או לחכות שרוזן יפרוש ויכתוב ספר זיכרונות.

היום, תוך כמה שעות, צצה הידיעה הבאה: “אני שלם לחלוטין עם העונש שנתתי לאורי לופוליאנסקי”, אמר רוזן במהלך דיון שגרתי בבית המשפט המחוזי בתל־אביב.

התיק עסק בעניין פלילי אחר לגמרי, אבל רוזן הפטיר את הדברים במהלך הדיון – והם הפכו כמובן לכותרת.

למחרת התפרסמה עוד תגובה לא שגרתית: “עידית רוזן: בעלי שלם עם עצמו”. שני שדרנים של תחנת “קול ברמה” צילצלו אל עידית רוזן בשיחת טלפון מפתיעה, בסגנון שי ודרור. רוזן אמנם סירבה לשתף פעולה, אבל בכל זאת הפטירה כמה מילים. “אנחנו מרגישים טוב מאוד, מרגישים בסדר גמור, בעלי שלם עם עצמו”, אמרה, וזה הספיק כדי ליצור כותרת נוספת.

אז שופטים מדברים בפסקי הדין שלהם, זה נכון, אבל מתברר שהם מדברים גם באולם בית המשפט, וגם בשיחות טלפון ברדיו, ולמען האמת — כבר לא נרים גבה אם הבן של רוזן יעלה פוסט תמיכה נרגש ומנומק באבא.

 פרשת השבוע, “פרשת וארא”, מתחילה בפסוקים עוצמתיים מאוד. קצת לפני יציאת מצרים, משה רבנו שומע מאלוקים מסרים על ארץ ישראל, על התורה, על תפקידו של העם ועל יציאה מעבדות לחירות. הוא ניגש עם כל הרעיונות הגדולים האלה אל בני ישראל ומספר להם על כך, אבל התוצאה מאכזבת.

כך מספרת התורה: “ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה”. הוא דיבר, אך הם לא שמעו. הם היו כל כך טרודים וקצרי רוח שהם כלל לא הקשיבו.

לפעמים אנשים הם כה משועבדים, שהם אפילו לא שמים לב שהם משועבדים. כדי להיות מסוגל להאזין לבשורה רוחנית כלשהי, האדם צריך להתפנות לרגע מכל הטרדות והעיסוקים. אחרת הוא עלול לפספס את יציאתו לחירות.

 הסטטוס היהודי:

 “מכות מצרים אינן אירועים היסטוריים, אלא מסרים אקטואליים. כל אחת מהן – גם היום – היא שיעור נוקב נגד התפיסה האלילית לפיה אדם יכול לשעבד אדם אחר” (“שולחן שבת”)

• הטור מתפרסם בידיעות אחרונות