הגירושים אצל החרדים בעלייה מתמדת

חלק מכן אולי ינועו באי נוחות כאשר יקראו הפעם את הטור שלי.

“במשפחות שלנו זה לא יקרה”, תגידו לעצמכם. “אצל חילונים היכן שהכל אפשרי ופרוץ, והחיים חופשיים ופתוחים, אחוזי הגירושים גבוהים. אבל אצלנו? כשמבררים כל-כך הרבה לפני, וחוקרים ודורשים את הייחוס והרקע, ומסכמים אפילו תנאים למגורים ולתשלומים. הייתכן?”

אז זהו. שכן!

בתחקיר שערכתי לפני מספר חודשים, ניסיתי לגלות מדוע מרבית הזוגות לא פונים לייעוץ והדרכה בשנת הנישואים הראשונה, ואיך זה שהדרכת חתנים וכלות הפכה למקצוע מפרנס – ולמרות זאת, 99% מהזוגות לא טורחים להגיע לפגישת ייעוץ אחרי החתונה, גם אם זו מוצעת להם בחינם.

התמיהה התחזקה עוד יותר לנוכח העובדה שהדרכת חתנים וכלות לפני החתונה היא כמו לימוד שחיה על יבש, בבריכה מרוקנת.

לא נעים לסרב

לא אכנס לתוצאות המפורטות של התחקיר, אך אומר כי שמחתי לגלות ששינויים, גם אם הם מינוריים, מתרחשים כל העת. הן לטוב ולצערנו גם למוטב.

אבל אני מעדיפה לדבר על הטוב. הטוב שבא לידי ביטוי בדבריו של אב”ד מירושלים ה”חתום” על יותר מ-25 אלף גירושים…

האב”ד סיפר לי על בחורה מחסידות מסוימת שביקשה להתגרש בטענה כי היא “פשוט לא אוהבת את המראה שלו…”

כאשר הדיינים תהו כיצד זה נזכרה עכשיו – “הלא ראית אותו בפגישה לפני החתונה?” –  ענתה הבחורה בתמימות כי ההורים משני הצדדים עמדו מעבר לדלת עם משקה ומזונות, כשהם מחכים לומר מזל טוב.

“היה לי לא נעים לסרב”, אמרה בשיא הרצינות.

והאב”ד המשיך וסיפר, שכאשר הסיפור הגיע לאדמו”ר של אותה חסידות, הוא הורה לשנות את הנוהג ולקבוע פגישת ‘לחיים’ בין המשפחות, רק יום למחרת הפגישה של הבחור והבחורה.

אז מי אמר שאין שינויים. הם אולי איטיים מידי. אבל הם מתרחשים. ובצל העלייה הגדולה במספר הגירושים בציבור שלנו, ניכר גם שינוי והתאמת ההנהגה לעידן הנוכחי.

ריבוי הגירושים מייצר בהכרח בעיות רבות, אך הבעיה המרכזית היא מקומן (או העדר מקומן) של הגרושות בתוך החברה בה הן חיות.

חלקן כבר עם ילדים. חלקן עדיין ללא. חלקן כבר קיבלו את הגט המיוחל וחלקן מעוכבות גט במשך שנים.

לא דוחפות לגירושין

קבוצה של נשים שעברו זאת על בשרן, הקימה עמותה שמסייעת לנשים גרושות ומעוכבות גט ולבני משפחותיהן. כיוון שאני עסוקה בזמן האחרון באיסוף וליקוט כל העמותות שבראשן נשים חרדיות לכדי גוף אחד, ניסיתי ללמוד מה תפקידה של כל עמותה בחיי החברה החרדית.

בין הנשים הרבות שאני מלווה במסגרת עיסוקי, ישנן גם כאלה שנמצאות בהליך של גירושים. ביניהן כאלו שאוזרות אומץ להיעזר בי ולשאול איזו עמותה תוכל לסייע להן לעבור את התהליך בצורה נכונה.

‘אם הבנים’. ‘באשר תלכי’. ‘מעלה’. ‘יד לאישה’ ועוד, הן רק חלק משלל העמותות שהוקמו על מנת לדאוג לשלומן האישי, הכלכלי, התעסוקתי, המשפחתי והנפשי של נשים חרדיות שיצאו לדרך לא נודעת, לא ברורה, ארוכה ומייגעת.

הנה מה שסיפרה לי פייני סוקניק, מייסדת עמותה: “נשים רבות מתקשרות לקבל עצה, עידוד או סתם מילה טובה. אנחנו לא נכנסות לפעולה עד שהאישה פותחת בהליך רשמי. אנחנו לא דוחפות אף אחת לעשות צעד של גירושין”.

העמותות החרדיות תעשנה הכל, אבל הכל, כדי לשמור על שלמות הבית. רק כאשר כלו כל הקיצין ואין ברירה אחרת, הן תתגייסנה להושיט עזרה, להפנות, לכוון, להמליץ וליצור קבוצת תמיכה ולעיתים אף לסייע כלכלית במקרים קשים.

על כורחך אתה חי!

פרשת השבוע מתחילה במילים “כי תצא למלחמה על אויבך”.

הגמרא מסבירה כי מדובר במלחמת הרשות וכי חיילי בית דוד היוצאים למלחמה, חייבים לכתוב גט כריתות לנשיהם לפני היציאה למלחמה. כדי שבמקרה של אסון חס וחלילה, האישה לא תיוותר עגונה.

גם היום אנו במלחמה. מלחמת הפרנסה. המלחמה התמידית מול הגירויים והפיתויים שבחוץ. הסכנה אורבת על העת. אין צורך לכתוב גט לבת הזוג. יש צורך לכתוב גט לכל הדברים שמאיימים על חיי המשפחה.

בעולם העסקים אומרים כי כאשר הולכים להתחתן עם מישהו, קרי, לסגור עסקה. יש לחשב את כל המהלכים כולל מהלך של גירושין עתידיים. גם את הפרידה יש לסכם מראש עוד בטרם החתונה. אופס, החתימה על העסקה.

התורה כותבת כי תצא למלחמה “על אויבך” ולא “באויבך”. משום שכאשר יהודי יוצא למלחמה בידיעה שה’ איתו, הוא כבר נמצא על אויבו. כך גם במלחמת היצר. כאשר את יודעת שאת מלווה בברכת ה’ ועושה הכל על מנת למלא את רצונו של מקום, את יכולה להיות בטוחה שתנצחי את היצר. שתנצחי את מלחמת הקיום שנכפתה עלייך בעת בואך לעולם.

• חלק מהטור מבוסס על שיחותיו של הרבי מליובאוויטש. הכותבת היא בעלת “הבחירה שלי”, מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו: [email protected]