צפו בתיעוד: המחבל דוקר שני בחורים מחסידי ברסלב

בית המשפט התיר לפרסם את הסרטון שתיעד את פיגוע הדקירה בעיר העתיקה בירושלים בליל חג השבועות • בפיגוע נפצעו שני תלמידי ישיבה, מחסידי ברסלב, באורח בינוני וקל
שי וייספיש
י"ז סיון התשע"ה / 04.06.2015 19:59

בית המשפט התיר לפרסם את התיעוד של פיגוע הדקירה בליל חג השבועות בעיר העתיקה: ג’ון ק’אק’יש, צעיר ערבי נוצרי כבן 20, תושב העיר העתיקה, הוא המחבל שדקר את שני בחורי ישיבה מחסידות ברסלב.

המחבל ביצע את פיגוע הדקירה בשעה 02:30 לפנות בוקר. הוא נצמד אל קבוצת בחורי ישיבה שהלכה ברחוב הבד בעיר העתיקה לכיוון הכותל, ל’תיקון ליל שבועות’, שלף מכיסו סכין, דקר שניים מהם, תושבי ירושלים בגילאי 17-16, ונמלט מהמקום.

מפקד המשמרת ביחידת ‘מבט 2000’ זיהה בסרטוני מצלמות האבטחה את החשוד, דיווח והכווין את הכוחות עד מעצרו של החשוד.

כתוצאה מפיגוע הדקירה נפגעו שני בחורי הישיבה באורח בינוני וקל.

בחקירתו סיפר ק’אק’יש, כי ביצע את הפיגוע מתוך רצון לפגוע ביהודים.

במצלמות ‘מבט 2000’ נצפה המחבל כשהוא מתהלך ברחוב הבד הלוך ושוב במשך כמה דקות, וכשהבחין בקבוצת הבחורים, ביצע את הפיגוע – ונמלט.

תוך כדי מנוסתו זרק ק’אק’יש באחת הסמטאות את מעילו והסכין, אותה רכש יום קודם לכן באחד הדוכנים בשער שכם, וניסה לטשטש ראיות במטרה למנוע את מעצרו. לטענתו, ידע כי באזור יש מצלמות ולכן החליף בגדים והתגלח, כדי להקשות על השוטרים לאתרו.

הדפס כתבה

תגובות

הוסף תגובה חדשה
    מאמין ובוטח בד '.
    05/06/2015 00:53
    משתמש אנונימי (לא מזוהה)
  1. הרה”ק ה ‘מנחת אלעזר’ זי”ע היה נוהג לספר האי עובדא בכל עת שבא לבקר את חולה. פעם שכב הרה”ק מבארדיטשוב זי”ע על ערש דווי, וכבר היה מסוכן ונוטה לעזוב את העולם. מחוץ לחדרו ישבו
    תלמידיו ואמרו תהלים, תוך כדי ישיבתם שם , שמעו התלמידים קול חבטה עזה , נכנסו התלמידים החדרה ומצאו את רבם שוכב על הארץ, מיהרו להרימו והשיבוהו למיטתו . כעבור כמה שעות שמעו התלמידים את רבם הקורא להם מחדרו , בהכנסם ראו כי הוטב מצבו פי כמה וכמה, וכבר ביקש מהם להביא לו כוס חמין ותה, לא עבר זמן רב ועמד הרה”ק על רגליו כאחד האדם .

    פתח הרה”ק ואמר לתלמידיו, אסברא לכון מאי דהוה הכא, בעת שכבי על מיטתי נזכרתי במאמרו של מורי ורבי המגיד הגדול ממעזריטש זי”ע שאמר על הפסוק (˙Ï) ‘הבוטח בה ‘ חסד יסובבנו’, שאין כא לא סגולה לא ברכה ולא הבטחה. כי אם ‘מציאות וטבע’ ממש – הבוטח בד’ חסד יסובבנו… והסביר הרה”ק באותה שעה התחזקתי בדעתי בביטחון, וקמתי לרדת מעל מיטתי, אך תיכף נפלתי ארצה , עד
    שהחזרתם אותי על המיטה . או אז חשבתי בדעתי כי נפילתי מראה לי כסימן שעדיין לא הגעתי לכלל הביטחון השלם בבורא. על כן העמקתי ברעיוני יותר בענין הביטחון בבורא ית’, עד שקרא הנס ויצאתי בריא ושלם ללא כל פגע – בבריות גופא ונהורא מעליא.

    מעשה היה בימיו של הגה”ק רבי חיים מבריסק זי”ע , שאנשי השלטון פשטו על החנויות ברחוב העיר – לבדוק ולמצוא את המשתמטים מתשלומי המכס לשלטונות. אחד מבעלי החנויות בעיר רץ מיד אל
    הגר”ח, וביכה לפניו את רוע מצבו – כי היה הלה ‘משתמט ‘ גדול מהמוכסים, ועתה אם יתפסוהו רע ומר יהיה גורלו …

    החל הגר”ח לשוחח עמו, והעמיק עמו היטב היטב ב’אין עוד מלבדו ‘. שאין דבר בעולם הנעשה מאליו . והכל כאשר לכל נעשה מן השמים . תוך כדי עיסוקם בסוגית אין עוד מלבדו, באו ואמרו להם שאנשי
    השלטון עזבו את העיר – ושבו על עקבותם. והפליגו הכל במופת שערך הגר”ח .

    נענה הגר”ח ואמר לא מופת ולא בן מופת, אלא כך טבע הקב”ה בבריאה – בכוח האמונה באין עוד מלבדו יש ביד האדם להמשיך הרבה חסדים , ולפעול לעצמו ריווח הצלה וישועה מכל צר.

    מסופר על הגה”ק מנובהרדוק זי”ע כי היה לו בית קטן בלב היער – מחוץ למושב בני אדם, בו היה מתבודד רבות בעסק התורה ובעיון המוסר. באחד הלילות באישון ליל, כלה השמן שהיה לו למאור, ולא
    היה אפשר לו להמשיך בלימודיו, לכן חיזק עצמו במידת הבטחון כי לא כלו רחמי ד’, ואין נבצר ממנו להביא לו אש ואור אף לעת הזאת – ולשם ‘השתדלות’ פתח את הדלת, ואכן על פתח הבית עמד מאן
    דהו ונתן לו שמן למאור וחייתה נפשו , ולא ידע מי הוא זה ואיזה הוא אשר נתגלה לו מן השמים להאיר לו. בבקרו של יום אסף הנובהרדוק’ער את שאריות השמן למען יעמדו ימים רבים למשמרת לזכר הנס שנעשה בכוח הביטחון. לימים פרצה שריפה בביתו, ובין הכל כילתה גם את שארית אותו הנר. שמח
    הנובהרדוק ‘ער לשמוע על כי כן אירע, באמרו , הנה עצם מה שהחזקתי את שארית הנר היה פגם בביטחון, כי מה ראיתי להפליא את הנס הלז יותר משאר הנסים שהבורא עושה עמנו בכל יום בכל עת ובכל שעה – על ידי הבטחון. על כן כילו מן שמיא את הנר. ובזה מסביר שם החזו “א מדוע ‘תלמידי חכמים’ פטורים מלשלם מס לשמירת העיר (:), וז”ל . מצאו חכמים שאין ליטול מהם לנטירותא, אחרי שבאמת תורתן מגנת עליהם , ואינם נתונים תחת מקרי הטבע כשאר בני אדם , כי השגחתו יתברך הוא לפי מידת הבטחון שאדם משליך יהבו על בוראו יתברך… נראה מדבריו כי התורה מגינה על האדם בזכות שנעשה על ידה מאמין ובוטח בד ‘.