הצלם יעקב לדרמן תיעד משפחה מכת השאלים בבית שמש • צפו

הצלם יעקב לדרמן “הופתע” כאשר “במקרה” עבר לתומו בבית שמש, בלי לחפש אטרקציות, וגם “במקרה” הייתה עליו המצלמה, ו”במקרה” היה לו זמן פנוי לצלם, תוך כדי שהוא “הופתע”, ולכן גם רוב האתרים “במקרה” קיבלו את אותו צילום ופרסמו אותו, עם כותרות בגוון אחיד פחות או יותר בסגנון “טליבן וכו’.
אז לידיעתכם, אם במקרה הייתה עוברת ברחוב שרה או רבקה או רחל או דינה או רות או תמר, אז הצלם היה גם כן מופתע, וכנראה שהכותרות לא היו שונות, כפי שמובא במקורות שכך הלכות האמהות הקדושות, בפנים רעולות, וכל שכן, לא היו עומדות ועושות פוזות לצלם ומפרסמות תמונותיהן באינטרנט כמו ה”רבניות” בעוונותינו הרבים, שמתאפרות ולובשות חולצת לייקרה ומצטלמות לאינטרנט בשביל “זיכוי הרבים”.
רוצים קצת מקורות?
בבקשה:
שרה
א. איתא בזוה”ק פרשת לך לך (דף פ”א ע”ב) וז”ל: ויאמר אל שרי אשתו הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את, וכי עד ההיא שעתא לא הוה ידע אברהם דאשה יפת מראה הוות, אלא הא אוקמוה, דעד ההיא שעתא לא אסתכל בדיוקנא דשרה מסגיאות צניעותא דהות ביניהון, וכד קריב למצרים אתגלייא איהי וחמא בה. מפרש בזיו הזוהר, דהיתה פניה מכוסה במסוה ונתגלו פניה ע”י רוח שאינה מצויה. ובמתוק מדבש פי’ וז”ל: ע”י איזו סיבה נתגלו פניה ואז ראה אותה פתאום.
ב. כתוב בחתם סופר עה”ת (פר’ וירא ד”ה מעשים הא’) וז”ל: ובאמת יש לתמוה, מי לנו צנועה משרה אמנו, איך ידעו הפלישתים שהיתה יפת מראה והלא כסתה פניה, וכו’ יעויי”ש.
ג. בספר חכמה ומוסר לראש רבני חלב שבסוריא (עמ’ קצ”א) כתב וז”ל: שאז”ל על שרה אמנו וכו’, שתמיד היתה מכסה פניה אפילו בביתה. (ועי’ באריכות בהקדמה).
רבקה
ד. יונתן בן עוזיאל מתרגם על הפסוק (בראשית כ”ד ס”ה) ותקח הצעיף ותתכס, ונסיבת רדידא ואתעטיפת ביה, וז”ל החתם סופר (שם): לקחה הצעיף וכסתה פניה. וכן בילקוט מעם לועז (שם) כתב וז”ל: ואז כסתה יפה פניה בצעיף. ומובא במדרש רבה (בראשית פרשה ס’ פסקא ט”ו ופרשה פ”ה פסקא צ’) שנים נתכסו בצעיף וילדו תאומים, רבקה ותמר (משווה רבקה לתמר, עי’ בסמוך אות ז’).
ה. בספר שפתי כהן על התורה, מגורי האר”י ז”ל (סוף פרשת חיי שרה) כתוב וז”ל: בצעיף ותתכס, לפי שכסתה פניה זכו בניה לענני כבוד וכו’. (ועי’ עוד להלן פרק ט’ אות ה’).
רחל
ו. בספר עוד יוסף חי לבעל הבן איש חי כתוב וז”ל: ונראה לבאר בסיעתא דשמיא, כי רחל אמנו ע”ה, היתה לובשת על פניה פרגוד, שהוא סוּדַר מנוקב נקבים קטנים, שקורין בערבי כיליי, שהיא רואה ואינה נראית.
דינה
ז. מובא במדרש רבה (בראשית פרשה פ’ פסקא ה’) ותצא דינה בת לאה מיד וירא אותה שכם בן חמור, ר’ שמואל בר נחמן אמר שגלה בה דרועה, מפרש העץ יוסף וז”ל: כלומר שנתגלה בה זרועה ועל ידי זה ראה ביפיה, כי לא יתכן שלא כסתה פניה ביציאתה.
תמר
ח. כתוב בתורה פרשת וישב (בראשית ל”ח ט”ז) ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כסתה פניה, פירש”י וז”ל: כי כסתה פניה ולא יכול לראותה ולהכירה, ומדרש רבותינו כי כסתה פניה כשהיתה בבית חמיה היתה צנועה, לפיכך לא חשדה. כותב ע”ז רבינו אליהו מזרחי וז”ל: כי כסתה פניה ולא יכול לראותה ולהכירה, לא ולכן חשבה לזונה כי אדרבא דרך נשים צנועות לכסות פניהם בשוק. וכן בשפתי חכמים כתב וז”ל: אדרבה צנועה היא כיון שכסתה את פניה.
ט. בגמ’ (מגילה י: סוטה י:) אמר רב שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, כל כלה שהיא צנועה בבית חמיה זוכה ויוצאין ממנה מלכים ונביאים, מנלן, מתמר דכתיב ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כסתה פניה, משום דכסתה פניה ויחשבה לזונה, אלא משום דכסתה פניה בבית חמיה ולא הוה ידע לה זכתה ויצאו ממנה מלכים ונביאים, פרש”י במגילה (שם) וז”ל: שכסתה פניה בבית חמיה, לפיכך לא הכירה עכשיו שאף בביתו לא ראה פניה שיהא מכירה, ובסוטה (שם) פירש וז”ל: דכסתה פניה בבית חמיה, ולא ראה אותה כל הימים שגדלה בביתו לפיכך לא הכיר בה.
י. ובמהרש”א (סוטה שם) כתב וז”ל: משום דכסתה פניה, דליכא למימר בהיפוך משום דכסתה עכשיו פניה ולא יכול לראותה ולהכירה שתמר היא חשבה לזונה, דהא כיון דאין דרך הזונות לכסות פניהם, אף אם לא הכיר בה שתמר היא מ”מ לא היה לו לחשבה לזונה, ולכאורה גם לפירושם לא יהיה כי כסתה פניה טעם על ויחשבה לזונה, אלא משום דכסתה פניה בבית חמיה לא הכירה וטעם ויחשבה לזונה לפי שיושבת בפרשת דרכים כפירש”י בחומש לפי פשוטו. ורש”י בחומש פירש לפי דרשה דהכא, כי כסתה פניה כשהיתה בבית חמיה היתה צנועה לפיכך לא חשדה עכ”ל, ולפי”ז ניחא דכי כסתה פניה הוה שפיר טעם לויחשבה לזונה, משום דכסתה פניה בבית חמיה כדרך הצנועות והך אשה לא כסתה פניה כדרך הפרוצות, לכך לא חשבה לתמר אלא שהיא זונה וק”ל.
יא. בילקוט שמעוני וישב (בראשית קמ”ה) איתא, כיוון שכסתה פניה אמר אלו היתה מופקרת לא היתה מכסה פניה.
יב. וכתב בעל הבני יששכר בספרו אגרא דכלה (שם) וז”ל: ויחשבה לזונה כי כסתה פניה. מתרגם וכו’. הוקשה לו היאך סלקא דעתך דמשום הכי חשבה לזונה על שכסתה פניה, אדרבא מדרך הזונות לגלות פניהם, וכו’.
יג. ובספר עקידת יצחק על התורה (שער כח) כותב וז”ל: והנה היא כסתה פניה כמנהג הנשים הכשרות וכו’.
רות
יג. בפסוק (רות ג’ ט”ז) ותבא אל חמותה ותאמר מי את בתי ותגד לה את כל אשר עשה לה האיש. פי’ בספר יין הרקח (והובא בילקוט מעם לועז) וז”ל: אמרה מי את בתי שהיתה מכוסה במסוה.
יד. הב”ח בספרו משיב נפש (שם פס’ י”ד-ט”ו) כותב וז”ל: כי רות לרוב צניעותה שמה עליה מטפחת נוספת לכסות ראשה ופניה ורוב גופה.