“שלח לנו שלווה כפרית”

בעולם המעש-הפרטי רובינו משייטים על מי מנוחות. עובדים, מבלים, הרבה שמחים ומעט עצובים ובעיקר שומרים על אופטימיות זהירה. לעומת זאת, בעולם החדשותי הדרמה עזה, המציאות קשה והעתיד מלחיץ. העדכונים מכאן ומשם שוצפים למסכים. פצועים, הרוגים, חולי, אומללות ומצוקה. עוד לא הספקת לעכל טרגדיה אחת וכבר מפציעה הבאה.

ואם לא די בהווה, המומחים והחזאים משחירים לנו גם את העתיד. משהו רע תמיד צפוי להתרחש. שיטפונות, פקקים, וירוסים, מיתון כלכלי, פיגועי נקמה ועוד מרעין בישין. אין רגע בלי מועקה.

לפני שהעולם היה כפר, הכפריים היו די שלווים – כי הם לא ידעו הרבה, ובעיקר היו פחות מעודכנים. ידיעה על איזה סוס ששבר רגל או על קשיש שנפטר היתה שיא העדכון. היום, האסונות והאִיומים הוירטואליים שוטפים גלים גלים, והשלווה הכפרית מתפוגגת.